הסתכלת היום על השמים?

 

 

מרמים אותנו. כל הזמן. הצבעים, הצלילים, המראות, התחושות. מספרים לנו באלף צורות על האושר המקווה שנשיג בעולם הזה. דוחפים אותנו בעל כורחנו, קטן כגדול, דל כעשיר, רפה כוח כגיבור, אל תוך המרוץ עבור חומר. יותר חומר, יותר יופי, יותר עונג, ואנו משלמים בעבורם במיטב זממנו, בכוחות גוף ונפש, ומר מכל – בשעבוד דעתנו.

 

על מה אנו חושבים? על מה אנו חולמים? מה מעסיק אותנו ומה מטריד את מנוחתנו?

 

חומר.

 

בגד ללבוש, מזון לאכול, בית לגור בו, פרנסה, בריאות, ושיהיה הכל בשפע ובנעימות, בלי מחסור. עם השנים הופכת משאלת הלב כמעט לאחת – לשרוד. לעבור איכשהו את החיים האלה בשלום, כלומר עם כמה שפחות מרירות. לגדל את הילדים בטוב, לראות נחת, להזדקן מתוך מינימום צער.

 

מחריש את אוזנינו, מסמא את עינינו, מקהה את חושינו – העולם זה רוקם נגדנו מזימות. מזימתו הגדולה ביותר – שכחה. זוהי מהות וזהו שמו: "עולם" מלשון "העלם" ("גם את העלם (העולם) נתן בליבם" – קהלת ג). הן פיתויו ותענוגיו, הן ייסוריו ומכאוביו, מסיחים את הדעת כל הזמן מדבר מה יקר מאוד, מהותי מאוד, נעלם מאוד במסלולי המרוץ אחר חומר ועוד חומר.

 

השמים.

 

איך זוכים להסיר את הלוט, שהעולם מניח כל הזמן על פני ה’? איך יוצאים מן התוהו ובוהו והופכים את מדבריותיו לגן פורח? איך מרגישים בלב את חיותו המדהימה, את יופיו האין סופי, את ממשלתו המפוארת, של יוצר בראשית? איך מהלכים בעולם כבני אדם, כברי דעת, כיודעי ריבונם ומשרתי רצונו באמת? איך זוכים להתאחד עם ה’ בעולם מתעתע של ריבוי פרטים?

 

"את זה תקבלו מאיתי", קורא רבי נחמן, "שלא להניח עצמו להעולם להטעות" (שיחות הר"ן נא). אל תתנו לעולם להטעות אתכם!

 

כשמתסכלים עלינו מלמעלה אפשר לראות עולם שבני אדם רצים בו כמו נמלים לכאן ולכאן. אבל מה רואה הנמלה חוץ מהגב של הנמלה שלפניה או גרגר החיטה שהיא נושאת?

 

כלום!

 

תסתכלו לשמים, קורא אלינו רבי נחמן, תיזכרו מאיפה באתם ולאן תחזרו. תעצרו לרגע את ריצת הנמלים המטורפת. "אל תתנו לעולם להטעות אתכם"!

 

פעם אחת נסע רבי נחמן עם חייקל, אחד מתלמידיו הגדולים. בדרך הגיעו לכפר אחד, שם גר קרובו של חייקל. הוא רמז לעגלון לעצור ליד ביתו של האיש וגם רבי נחמן הצטרף אליו.

 

כשראה אותו האיש את רבי נחמן התפעל ממנו מאוד ובירך אותו לשלום בשמחה רבה. חייקל שאל אותו אם יש לו איזה כיבוד עבור האורח החשוב, והאיש השיב שביתו ריק לגמרי.

 

אמר לו חייקל שייקח איזה חפץ בעל ערך, ימשכן אותו ותמורת הכסף יביא מעט משקה ומטעמים, ואכן כך עשה האיש. כשמזג את הכוס לכבוד רבי נחמן עברו שם ילדיו של האיש, לבושי סחבות ויחפים.

 

חייקל רמז לרבי נחמן על מצבו הדל של האיש וביקש ממנו לברכו בשפע. אמר לו רבי נחמן: "אני אין לי שפע בשבילו. אם תרצה – תן לו אתה שפע". חייקל התיירא להראות את כוחו בפני רבו ואמר לרבי נחמן שהוא חושש שמא יכעס עליו והקפדתו תזיק לו.

 

"אל תפחד", עודד אותו רבי נחמן, "אני נותן לך רשות ולא אקפיד עליך כלל". וכך שאל אותו שלוש פעמים, ורבי נחמן שב והרגיעו.

 

חייקל, שהיה צדיק גדול בפני עצמו, לקח כלי עם מים שהיה שם בבית ושפך מן המים לכל כיוון באומרו: "שפע למזרח, שפע למערב, שפע לדרום, שפע לצפון". רבי נחמן הגביה את כנפות בגדו ואמר לחייקל: "חייקל, לי אל תיתן שפע". אחר כך נפרדו מבעל הבית.

 

מיד בסמוך לצאתם מבית האיש הגיעה לעיר חבורת גויים שהובילו מפות ועורות ושאר בדים למכירה. הם עצרו ליד ביתו של האיש והתעניינו אם אפשר לקנות אצלו מצרכי מזון. כאשר ענה להם שאין לו כלום כי אין לו כסף, הציעו לו עסקה:

 

היות שהם עוברים תמיד בדרך זו וזקוקים למנוחה ומזון, הם ילוו לו סכום כסף ואיתו הוא ילך ויקנה מצרכי מזון, ובדרכם חזרה יעצרו בביתו וישלמו לו עבור המזון שיגיש להם. "אתה נראה לנו אדם תם וישר", אמרו לו, "ואנחנו סומכים עליך".

 

ואכן מאותו יום הלך האיש ועלה. בכסף שהלוו לו הוא קנה מצרכי מזון ועד מהרה התפרסם ביתו כפונדק דרכים מבוקש ומצליח.

 

כשהיה בידו כבר יותר כסף, החל לשלוח ידו במסחר והזדמן לפרקים גם לעיר הקרובה, בה גר רבי נחמן, ואז כמובן סר אליו לדרוש לשלומו ולקבל ברכתו. זמן מה עבר והאיש, שכבר היה טרוד בעסקיו במידה מרובה, לא טרח עוד לבקר את רבי נחמן בבואו לעיר הגדולה, כי חס על זמנו היקר.

 

פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב והאיש רץ במהירות אל השוק לקנות ולמכור, עבר בעל כורחו ליד בית רבי נחמן, שחלונותיו השקיפו אל השוק, ורבי נחמן הבחין בו וקרא לו אליו. בלית ברירה נכנס האיש לביתו.

 

רבי נחמן שאל: "הסתכלת היום אל השמים?"

השיב האיש: "לא".

קרא לו רבי נחמן אל החלון ואמר: "אמור לי מה אתה רואה".

השיב לו האיש: "אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה".

אמר רבי נחמן: "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות אחרות ואנשים אחרים. וגם אני ואתה לא נהיה כאן עוד. ובכן על מה אתה כל כך בהול וטרוד שאין לך זמן אפילו להסתכל על השמים?"

 

אז קרא רבי נחמן לחייקל, ששהה אז בחדר אחר בביתו ואמר לו: "ראה, חייקל, מה עשית עם השפע שלך, עד שאין לו זמן אפילו להסתכל על השמים"! (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן אות ה).

 

לפעמים אנחנו להוטים כל כך לצאת מאיזה סבך שאנו נתונים בו, מייחלים לשפע של ממון, בית משלנו, פרנסה, בן זוג, ילדים, בריאות. מה שכל אדם רגיל מאחל לעצמו. אבל יכול להיות שדווקא ישועתנו הגשמית תרחיק אותנו מן השמים, תקרקע אותנו עמוק יותר למקום שאליו אנחנו בעצם לא שייכים בכלל – הארץ. תשכיח מאיתנו לגמרי לגמרי מי אנחנו באמת ולשם איזו תכלית הגענו לכאן.

 

"הסתכלת היום על השמים?" – בשאלה תמימה זו מקפל רבי נחמן את כל הצער שלו על עליבותנו.

 

"עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות אחרות ואנשים אחרים. וגם אני ואתה לא נהיה כאן עוד. ובכן על מה אתה כל כך בהול וטרוד שאין לך זמן אפילו להסתכל על השמים?"

 

גם בדברי חז"ל אנחנו מוצאים שהסתכלות על השמים מסוגלת לעורר את האדם מקיפאונו. כאשר התורה מתארת את מלחמת עמלק היא כותבת: "והיה כאשר ירים ידו וגבר ישראל", ושואלים חז"ל: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לא היו נופלים. כיוצא בדבר אתה אומר: "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים" (מסכת ראש-השנה כט).

 

האריז"ל מציע לנו אף הוא להתיידד עם השמים. וכך כותב רבי חיים ויטאל תלמידו: "גם היה אומר לי מורי ז"ל, שטוב לאדם, שידור בבית שיש בו חלונות פתוחות לשמים, כדי שיוכל בכל רגע לישא עיניו אל השמים כדי להסתכל בהם. ובפרט אם יביט בנפלאותיו יתברך במעשה שמים וארץ, וכמו שאומר הכתוב: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהילים ח)…ולכן טוב לאדם, שיסתכל בכל רגע אל השמים, כי דבר זה מחכים את האדם ונותן בו יראה וקדושה" (שער רוח הקודש דף לה).

 

לכל אחד מאיתנו מצפים שמים, אבל לכל אחד מאיתנו יש משהו, מאוד מאוד קרוב לעיניים, שמסתיר אותם. כך מלמד רבי נחמן:

 

"כמו מטבע קטנה. אם תחזיק אותה נגד עיניך, ימנע מלראות הר גדול, אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע הקטנה, אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו, על כן חוצצת בפני ראיית העיניים, עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה וכמה פעמים. כן כשמגיע ובא אל העולם הזה, נשאר שקוע שם בהבלי עולם, ונדמה לו שאין טוב מזה. והעולם הזה הקטן והמועט מונע אותו מלראות אור גדול ומופלג של התורה, שהוא גדול כמה אלפים פעמים כנגדו".

 

"הצדיקים מאירים תמיד" מסביר רבי נחמן, רק שהארץ, היינו העולם הזה, מפסיק מלראות אור הגדול שלהם, ואף שאורם גדול מאוד והעולם הזה כולו בכלל הוא קטן ופחות מאוד נגד אורם הגדול, עם כל זה הוא מפסיק ומונע מלראות אורם, כמשל המטבע הנ"ל. וכל זה מחמת שהעולם עומד בפני עיניו וחוצץ בפניו, עד שאינו יכול לראות אור התורה והצדיקים הגדול ממנו אלפים פעמים".

 

מה הפיתרון?

 

"אבל אם יסלק המפסיק הקטן מנגד עיניו, דהיינו שיטה עיניו מן העולם ולא יסתכל על העולם, רק ירים ראשו ויגביה עיניו ויסתכל למעלה מן העולם המפסיק והחוצץ, אזי יזכה לראות אור הגדול והמופלג של התורה והצדיקים. כי באמת אורם גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו, רק שהעולם הזה עומד לפני עיניו ואינו מניח אותו כלל להטות עיניו להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים, כמשל המטבע הקטנה הנ"ל ממש, העומדת בפני העיניים ומפסקת מלראות הר גדול. אבל בקל יכול להעביר העולם מנגד עיניו, ואז יזכה לראות אור הגדול של התורה והצדיקים שמאירין בכל העולמות כולם באור גדול מאוד. וכן שמעתי בשם הבעל-שם-טוב שאמר: "אוי ואבוי, כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים ונוראים, והיד הקטנה עומדת בפני העיניים מעכבת מלראות אורות גדולים" (ליקוטי מוהר"ן קל"ג).

 

משל אחר על העולם הזה המסתיר לנו את השמים כותב רבי נחמן:

 

"היצר הרע דומה, כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה. והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד: "מה אני אוחז?" וכל אחד נדמה לו כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאווה, ועל כן הכל רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ.

 

ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע, שהוא מרמה כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד, עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו ותאוותו. ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.

 

גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין בבית מן אור החמה, כנראה בחוש, שהם נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה וכאילו רוצים לתפוס אותן העמודי אור שתופסים וחוטפים ואין בתוך היד כלום. כך הם התאוות של עולם הזה" (שיחות הר"ן ו).

 

"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", קורא אלינו הנביא (ישעיהו מ, כ"ו)

 

"הניחו לעמודי האור המדומים", מתחנן אלינו רבי נחמן, "לא יישאר לכם כלום ביד".

 

"הסירו את המטבע הקטנה", הוא קורא, "ותראו את האור הגדול".

 

"תסתכלו לרגע לשמים".

 

"אל תתנו לעולם להטעות אתכם"!

 

 

(מתוך אתר "לב הדברים").