קולמוס הלב והנפש – פרשת השבוע האזינו

פרשת השבוע האזינו - רבינו הקדוש אמר שאם העולם היו שומעים את התורה שלו עם הניגון שלה לא היו יכולים לעמוד מול זה ונפשם היתה יוצאת בכלות הנפש...

2 דק' קריאה

הרב שמואל שטרן

פורסם בתאריך 06.04.21

פרשת האזינו
 
 
בפרשת האזינו מצווה אותנו משה רבינו ע"ה: "כתבו לכם את השירה הזאת". מכאן למדו חז"ל שיש מצוה לכתוב ספר תורה.
 
משה רבינו אומר על התורה שהיא שירה. הגמרא אומרת במסכת מגילה (דף ל"ב): כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים".
 
נמצא, שהתורה היא שירה וצריך להרגיש את התורה בטעמיה, כי השירה נקראת טעמים – "טעמי התורה", והמשמעות הפמינית היא שהטעם הטוב של התורה כמו הטעם הטוב של המאכל, שהוא העונג שבמאכל, נמצא בשירה של התורה.
 
רבינו הקדוש אמר שאם העולם היו שומעים את התורה שלו עם הניגון שלה לא היו יכולים לעמוד מול זה ונפשם היתה יוצאת בכלות הנפש, כי "הניגון הוא קולומוס הנפש".
 
"נפשי יצא בדברו" – כשהתורה מתגלה בשירה שלה, בניגון הפנימי של כל אחד ואחד הלומד אותה, אזי הנפש יוצאת ממאסריה ועולה בהיכלות הקדושה ומטפסת מעלה מעלה בהשתוקקות ובכיסופים בערגת השירה.
 
זהו הכח של שירת התורה לעורר את הנפשות לכסוף ולהתגעגע לבורא יתברך, משום שזה עיקר הלימוד התורה – לגרום לנו לדביקות בהשם יתברך, והדביקות בלימוד התורה נקראת השירה של התורה, ועל זה מצווה אותנו משה רבינו בלשון שירה "כתבו לכם את השירה הזאת". (ואף על פי שזה נאמר על שירת האזינו, אולם אין כותבים את התורה חלקית, וממילא מכאן למדו לכתוב את כל התורה כולה).
 
המתיקות של התורה והטעם האמיתי שלה הוא השירה, ובפרט תורת הצדיק, כמו שרבינו הקדוש אמר, שאם ישמעו את הניגון של התורה שלו, לא יוכלו לעמוד מול זה ויגיעו לכלות הנפש ממש. פירוש הדברים הוא, שישימו לב אל התורה, כי השירה והניגון קשורים אל הלב.
 
וזהו "זמרו משכיל" שאומר דוד המלך ע"ה, כלומר שנזמר מן הלב בהשכלת המילים של התורה (ולא ח"ו במילים "רחוביות" של "חולין", ה' ירחם) כי אז נרגיש טעם נפלא שיעורר את נפשותינו לעבודת השם.
 
לכן צריך כל אדם ללמוד תורה עם שימת לב, שאז הוא ינגן וישיר את התורה, ועל ידי זה נעשים החוקים של התורה טובים ונעימים, כמאמר הגמרא.
 
יהי רצון שנזכה לשיר את התורה בשעת לימודה וחוקיה יתנגנו בליבנו כשירה, כי אז גם המוח יתפוס את לימוד התורה בבחינת "זמרו משכיל", משום שזו תכלית לימודה – שהתורה תתיישב על ליבנו וממילא גם על מוחינו, וכך תתגלה השירה השלימה של התורה שעקרה בלב, כי דברים המתיישבים על הלב פועלים על האדם ומושכים אותו, ומה שנתפס רק במוח בדרך כלל לא משנה את האדם, לכן הוציאה התורה ציווי לכתיבה בלשון "שירה", כי רק כך ייעשה בנו שינוי אמיתי להתקרב בזה אל השם יתברך.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה