והגלגל מסתובב לו…
גם האדם הקטן נידחף בעל כורחו על ידי חוק התמורות אל תוך הגלגל הגדול של השינויים. כל חלומותיו, בניניו, אהבותיו ואכזבותיו - אובדים ברוח, אבק פורח, חסר ערך ופשר...
גם האדם הקטן נידחף בעל כורחו על ידי חוק
התמורות אל תוך הגלגל הגדול של השינויים. כל
חלומותיו, בניניו, אהבותיו ואכזבותיו – אובדים
ברוח, אבק פורח, חסר ערך ופשר.
רבי נחמן, כדרכו בקודש, מגלה לנו את משמעותם העמוקה של כל מצווה והלכה. ולא רק מצווה והלכה מתגלה בדבריו כשער אל עולמות עליונים, אלא אפילו מנהג שישראל נוהגים בו.
מדורות השתרש המנהג לשחק בחנוכה בסביבונים. אפשר לשחק בזה בצורות רבות, אבל המשחק הנפוץ הוא לסובב ולנחש על איזה אות ייפול ויעצור הסביבון.
בחוץ לארץ היו רשומות על הסביבון האותיות נ’ג’ה’ש’, הווה אומר ראשי תיבות: "נס גדול היה שם". שם – בארץ ישראל.
בחוץ לארץ היו רשומות על הסביבון האותיות נ’ג’ה’ש’, הווה אומר ראשי תיבות: "נס גדול היה שם". שם – בארץ ישראל.
מה משמעות המשחק הזה? מדוע משחקים בו דווקא בימי החנוכה?
רבי נחמן מבאר (שיחות הר"ן שיחה מ’) שהעולם מורכב מארבעה מימדים, אחד גבוה מחברו.
רבי נחמן מבאר (שיחות הר"ן שיחה מ’) שהעולם מורכב מארבעה מימדים, אחד גבוה מחברו.
המימד הנמוך ביותר נקרא "שפל", הלא הוא העולם החומרי, המגושם, וכל הנבראים המצויים בו.
למעלה ממנו קיים מימד ממוצע בין גשמי לרוחני והוא הנקרא "היולי" ("והנה כוח היולי המובא בספריהם (של אומות העולם) הוא בחינת הממוצע בין הכוח והפועל. כי כל דבר הוא בתחילה בכוח ואחר כך יוצא מכוח אל הפועל. וכשיוצא מן הכוח, קודם שבא אל הפועל יש בחינת היולי, שהוא ממוצע בין הכוח והפועל, שהוא שורש הנבראים, כי כולם יוצאים מן כוח ההיולי, כי כולם היו תחילה בתוך בחינת כוח ההיולי").
למעלה מזה – "גלגל" ("ויש גלגלים, שהם בחינת חומר, אבל חמרם זך מאד").
עליון מכולם – "נבדל", הלא הם כוחות רוחניים שבשורשי הבריאה, שנבדלים מחומר וגופניות לחלוטין.
רבי נחמן מגלה לנו, שהבריאה נמצאת בתנועה מתמדת. כל נברא משתנה ועובר ממימד למימד. הנבראים הנמוכים מזדככים ועולים למימד רוחני יותר, והנבראים הרוחניים מתגשמים ויורדים למימד נמוך וחומרי יותר.
תנועה סיבובית זו מרומזת בראשי התיבות התמימים החקוקים על הסביבון – "נ’ג’ה’ש’" – ראשי תיבות: "נס גדול היה שם", אבל גם ראשי תיבות: "נבדל, גלגל, היולי, שפל".
אפשר גם לראות קשר בין שתי קבוצות המילים:
נס – מול נבדל, שכן נס מהותו התרחשות נבדלת, על טבעית, שאיננה כפופה לחוקי החומר.
גדול – מול גלגל, שכן הגלגלים גדולים לאין שיעור מן העולם הגשמי.
היולי – מול היה, שכן מימד הזמן ("היה" – הוא הגדרת זמן) שייך למציאות הגשמית וניכר בה, אבל במהותו הוא רוחני.
היולי – מול היה, שכן מימד הזמן ("היה" – הוא הגדרת זמן) שייך למציאות הגשמית וניכר בה, אבל במהותו הוא רוחני.
שפל – מול שם, שכן מימד המקום ("שם" הוא הגדרת מקום, וגם כפשוטו הכוונה בארץ ישראל) הוא תכלית הגשמיות והצמצום.
וכך הם דברי רבינו בעניין עמוק זה: "ובאמת דע, כי כל העולם כולו הוא בחינת גלגל החוזר, שקורין "דריידל" (סביבון) והכול חוזר חלילה ונתהפך מאדם מלאך וממלאך אדם ומראש רגל ומרגל ראש, וכן שאר כל הדברים שבעולם כולם וזרים חלילה ומתגלגלים ומתהפכים מזה לזה ומזה לזה, מעליון לתחתון ומתחתון לעליון. כי באמת בשורש הכל אחד. כי יש נבדלים, דהיינו מלאכים, שהם נבדלים לגמרי מן החומר. ויש גלגלים, שהם בחינת חומר, אבל חמרם זך מאד. ויש עולם השפל, דהיינו זה העולם השפל, שהוא חומר גמור, ואף על פי שבוודאי כל אחד ואחד מאלו השלושה הוא נלקח ממקום מיוחד, אף על פי כן בשורש הכל – שם כולו אחד".
כשמסתכלים על העולם – רואים את התמורות הללו בכל מקום. קיץ הופך לסתיו, סתיו לחורף, חורף לאביב. מתוך המוות צומחים חיים והחיים עצמם מובילים שוב אל המוות. תינוק הופך לילד, ילד לבוגר ובוגר לזקן. זקנים חולפים מן העולם ותינוקות שוב נולדים.
גם בעולם הנפש אנו חווים את אותם השינויים: עיתים האדם הוא "נבדל", מובדל מכל ענייני החומר, נעלה וקדוש. עיתים משמשים בו הכוחות בערבוביא והוא "היולי" – ממוצע בין רצונות סותרים של חומר ורוח, כורח המציאות מול אידיאלים נעלים. עיתים הוא "שפל", מגושם, אנוכי ושטוף מידות רעות ונמוכות.
"גלגל הוא החוזר בעולם".
כל הדברים שבעולם עוברים תמורה. מעגלים, מעגלים בעולם, לידה ומוות, צמיחה וכליון. גם האדם הקטן נידחף בעל כורחו על ידי חוק התמורות אל תוך הגלגל הגדול של השינויים. כל חלומותיו, בניניו, אהבותיו ואכזבותיו – אובדים ברוח, אבק פורח, חסר ערך ופשר.
גם רצונותיהם של בני האדם, ולו הרצונות החזקים ביותר, גם הם חלק מגלגל התמורות. הלא נתקלתם בדבר מה שחפצתם בו מאד בעידן אחד, ובעידן אחר ביקשתם את נפשכם למות אם לא יסולק מחייכם? רצונותינו, אף הם גלים, כלים ואובדים בנשיית התמורה. איש בעולם לא השיג דבר שחוק התמורות לא פעל בו עד שכלה ואבד.
אבל חוק התמורות נושא בשורה:
כשאתה למעלה, כאשר ההצלחה מאירה לך פנים, אל תשכח שבהכרח תבוא הירידה. אל תתגאה, אל תחשוב שלעולם תהיה למעלה.
כשאתה למטה, כשהדברים לא מתנהלים כפי רצונך, וגם תחושת הלב היא חושך והסתרה – אל תשכח שבהכרח תבוא עליה. אל תתייאש, אל תחשוב שלעולם תהיה למטה.
חוץ מלהתגלגל ולהתחלף לבלי קץ יש אפשרות נוספת.
האפשרות האחרת היא סוד הויתור.
תחת חוק התמורות – הכל אובד. ואילו מה שאתה מוותר עליו, נמלט וחומק מחוק התמורות.
את כל הדברים, את כל הרצונות, אפשר למלט מחוק התמורות, אבל צריך להמיר אותם ברצון האחד. "בשורש הכל – שם כולו אחד". נבדל, גלגל, היולי או שפל, הם רק צורות שונות של אותו דבר. למעלה, למטה, הצלחה או כשלון, הם רק מצבים שונים של אותו אחד. אבל צריך לוותר. בירידה – לוותר על הייאוש. בעלייה – לוותר על הגאווה. ובכל מצבי הביניים – לוותר על הציפיה הדמיונית שלנו – שהדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם.
לרצות את האחד – בכל מצב. לזכור את האחד – בכל התהפוכות. לבקש את האחד – בכל הבלבולים. לשרת את האחד – בכל סוגי המצבים והכלים. בעליה ובירידה, בנערות ובזקנה, בחושך ובאור. לזכור שיד אחת מסובבת את הסביבון של חיינו. לא משנה על איזו אות הוא יפול. מי שסובב אותו קודם יסובב אותו שוב. לא משנה לאיזה מצבים נגיע, המסובב את חיינו ישאר תמיד אותו אחד. אם מכל מקום יופנו פנינו רק אליו – נשתחרר מצער הגלגול והתמורה.
כל זה, מסביר רבי נחמן, נוגע דווקא לחנוכה, משום שאנו חוגגים את חנוכת בית המקדש. שם, בבית המקדש, היה שורש וחיבור העולמות. עליונים ירדו למטה – "כי השם יתברך השרה שכינתו במשכן ובבית המקדש", ותחתונים התעלו למעלה – כי כל התפילות והעבודות הרוחניות של בני האדם, כולל בני האדם עצמם, עולים ומתעלים אל העולמות העליונים דווקא דרך בית המקדש.
שיבנה במהרה בימינו.
(מתוך אתר "לב הדברים")
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור