פריחה ושלכת – נדנדת החיים
על כל אדם עוברים במהלך החיים עליות וירידות, שמחה ועצב, חושך ואור. אדם לומד שככה זה בחיים. אחרי הירידה באה עליה. "הנדנדה של החיים", פעם למעלה ופעם למטה...
על כל אדם עוברים במהלך החיים עליות וירידות,
שמחה ועצב, חושך ואור. אדם לומד שככה זה בחיים.
אחרי הירידה באה עליה. "הנדנדה של החיים", פעם
למעלה ופעם למטה…
במה דומים האדם והעץ?
אין חיים בלי שורשים
עץ מרמז על עצה. ואיזו עיצה אפשר לקחת מהעץ? להיות כמותו, שהוא נטוע בקרקע, שורשיו עמוק באדמה, אך ראשו תמיד כלפי מעלה. "יהודי, הסתכלת על השמים היום?"
אין חיים בלי שורשים. לכל יהודי ישנה נקודה פנימית של קשר עם אבותיו, עם השורשים היהודיים.
כל יהודי מקיים במהלך חייו הכנסת אורחים, ביקור חולים, ניחום אבלים, נותן צדקה, עושה חסד. כל יהודי מלא מצוות כרימון וצריך כל הזמן להעמיק את השורשים, להתקרב עוד קצת ועוד קצת אל האמת. ובאותם ימים שאי אפשר לעשות דברים גדולים, לפחות להרים את הראש למעלה ולהתחבר.
"מעשה בשני עלים שעוד בהיותם על שתיל קטן אהבו אחד את השני, עברו ביחד את ימי החורף הקרים וביחד את ימי הקיץ החמים, ינקו יחד שנים רבות מאותו השורש. עד שהקשר והאהבה בניהם היו ללא גבול.
יום אחד הגיע ילד שובב לעץ הגדול ותלש ממנו ענף שעליו היה אחד העלים. חברו המחובר לעץ נחרד וצעק "אחי, לאן אתה הולך?". למחרת נשבה הרוח והעלה התלוש מגיע עם הרוח ליד העץ שעליו גדל חברו הטוב. הבחין בו החבר וקרא בשמחה, "אחי, שלום אחי! מה שלומך? ומה עשו לך?" ענה לו חברו התלוש, "אני מרגיש מצוין, חופשי ומאושר, טוב לי, סוף סוף משוחרר", אמר ונעלם.
לאחר מספר שעות שוב מגיע העלה במשב רוח אחר, רואה את חברו הטוב וקורא לו בשמחה ובהתלהבות "אחי, שלום אני כאן וקודם הייתי שם, איזה יופי, סוף סוף לא מחובר" וחברו המחובר מתבונן בחברו המתלהב ודואג וכואב על סופו המר הקרב ובא ובאמת למחרת מגיע שוב העלה התלוש עם הרוח, אבל הפעם פניו צהובות וקולו נחלש, אמר בשקט, "אחי, שלום אחי, מה שלומך אחי?". והשמש ממשיכה לשלוח קרניה בעלה המסכן ללא השורשים עד שהתייבש ונפל על הארץ. העוברים והשבים דרכו עליו והרוח העיפה אותו עד שלא נשאר מהעלה המסכן כלום. חיים בלי שורשים.
פריחה ושלכת
על כל אדם עוברים במהלך החיים עליות וירידות, שמחה ועצב, חושך ואור. אדם לומד שככה זה בחיים. אחרי הירידה באה עליה. "הנדנדה של החיים", פעם למעלה ופעם למטה ואי אפשר להגיע עם הנדנדה למעלה, אלא אם כן נמצאים גם למטה.
ויהי ערב ויהי בוקר. ככה ברא השי"ת את עולמו. אחרי החושך בא הבוקר, בא האור. דווקא מתוך התקופות היותר קשות בחיים שלנו, צמחו הישועות הכי גדולות.
כשמתפזרים העננים זוכים לראות את התכלת שבשמים ודווקא בחושך, שם אפשר להגיע לקרבת ה' הכי גדולה, כמו שמצינו בקבלת התורה "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים". אין הסתרה. ה' נמצא איתנו בכל מקום ובכל זמן. הירח מתחיל להתמלא דווקא מהמקום שהוא ניגמר, נעלם לגמרי, כך גם העץ. העץ הגדול, הירוק, הפורח, גם הוא התחיל מזרע קטן שנרקב לגמרי באדמה. כשהעץ בשלכת, הוא ערום ויבש, קשה להאמין שמעץ כזה תצא פריחה, יצא לבלוב וינובו פירות מפוארים כאלה.
כך גם אנחנו. בזמנים של צמצום, של הסתרה, קשה לנו להאמין שנוכל לחזור אל הרצונות לה', אל ההשתוקקות, אל הכסופין.
וצריך לזכור את העליה שמחכה לנו כי הרי נסיון העבר מוכיח שאחרי כל ירידה באה עליה גדולה, בא רצון חדש שלא הכרנו, באה התקרבות נוספת אליו יתברך ועצם הזכירה הזו היא תחילת השינוי ובנתיים לעבוד את ה' כמה שאפשר בשמחה ולזכור שלפני שמגיעים לפרי צריך לעבור דרך הקליפה.
להשפיל ראש
אדם צריך לחיות בענוה, בצניעות. להשפיל את הראש. לדעת שזה לא הוא, זה השי"ת. לא להתגאות, לא להתווכח, לזרום עם החיים, לדעת לוותר, לקבל יסורים באהבה.
כך גם העץ, כשהוא רך ומכופף את ראשו, הרי כשבאה רוח חזקה הוא מתכופף אמנם, אך נשאר בחיים, לא נשבר ואילו כשהוא מרים ראשו למעלה, זקוף וגאה, הרי הוא עלול להישבר ברוח. הוא שנאמר, "לפני שבר, גאון".
כלומר, לפני כל תקלה, צרה, בעיה שמתעוררת בחיים, היה הרהור של גאוה אצל האדם.
לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז. כי הארז זקוף וגאה ועלול להישבר, הקנה מכופף את ראשו בהכנעה. מהו המקור למשפט זה? מעשה שמופיע בגמרא, במסכת תענית (דף ב'): "מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא השיב לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! (שהיה מכוער במעשיו = מכתב מאליהו) שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית… כיון שידע רבי אלעזר בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! – אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם האיש: למי אתם קורין רבי רבי? – אמרו לו: לזהשמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי – אל ירבו כמותו בישראל. – אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי. – אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות". (מסכת תענית דף ב').
עץ יבש
רבנו אמר "אל תהיו עצים יבשים" והתכוון עצים שלא עושים פירות. ומהם הפירות? עוד תלמידים, עוד יהודים שזכית לקרב לאביהם שבשמים. זה מעל הכל. לקרב רחוקים. להפיץ את האור. ואנו, בעלי תשובה, שזוכרים עדיין את החושך בו חיינו, צריכים לעשות כל מאמץ, מסירות נפש ממש, כדי לקרב חברים, בני משפחה וכו'.
להיות עצים שמניבים פירות ולא עצים יבשים וגם אם לא נדבר, רק נתנהג בדרך ארץ, נאיר פנים נרבה באהבה ושלום עם בני אדם, נזכה שדרכנו יתקרבו גם אחרים לדרך התורה.
פירות הרבה
מסופר על הצדיק רבי יצחק אייזיק זצ"ל שדרכו בקודש היתה לארח על שולחנו אורחים רבים ביום טו' בשבט ולחלק פירות לאורחים.
פעם אחת היו אורחים רבים ועל אף שהיה ריבוי פירות, לא הספיק לכל המסובים. קם הצדיק ואמר: אם פירות אתם מבקשים, אגיד לכם היכן תמצאו אותם: בתפילת שחרית אומר כל יהודי כל בוקר: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא
ואלו הן: כבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחים ובקור חולים והכנסת כלה ולוית המת ועיון תפילה והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם". ולכן, לכו עסקו בתורה ותמצאו בלא דוחק פירות הרבה וגם הקרן תהיה לכם לעולם הבא.
מעשיו מרובים
"רבי אלעזר בן עזריה היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו שנאמר "והיה כעץ שתול על פלגי מים".
אנחנו לומדים תורה כדי שנוכל לקיים. וכפי שענה הילל הזקן לאותו גוי שבא וביקש ממנו ללמוד את כל התורה על רגל אחת. כל התורה כולה היא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ועתה לך ותלמד תורה כל החיים כדי שתוכל לקיים משפט זה.
הניגון של חודש שבט
הניגון של חודש שבט הוא ניגון של ענוה ושפלות, לבטל את הישות, לזכות בדרך הנפלאה של "רק תפילה", תפילה ורחמים, להפוך כעס לרחמים. וכל אחד עם השיר לו, מהמקום שלו, בלי להסתכל על אחרים ובלי לחשוב – "אם היה לי", "ואם הייתי", אז יכולתי להתחבר. אתה יכול ברגע הזה. מהמקום שלך. וחודש שבט מסוגל לזה ביותר. דווקא במקום ששם כולם פוגעים בך, מכעיסים אותך ולא הולך לך ואתה לא מצליח, משם תרים את הראש שלך ותזכה לאור של התכלת, שזה האור של התכלית ומהי התכלית? להפר כעס ברחמים. זה הסוד של החיים.
חודש שבט רומז על שבט, ענף של עץ שאפשר להכות איתו. רמז לכעס, לתוכחה. (שבט אפי).
אפשר להוכיח דרך שירה (כפי שעושה משה רבנו בסוף ימיו, שירת האזינו). גם להוכיח וגם לנגן ולשיר והכל על ידי שהופכים כעס לרחמים. לעצור את הכעס אם הוא מתעורר. להתבונן ולהבין שמי שפגע בך בודאי לא היה מחובר לה' באותו זמן ואם כך מה יש לכעוס עליו? לרחם ואף להגיע למצב שאפשר לאהוב אותו. הניגון של חודש שבט. (באור פני מלך חיים)
עת לנטוע
כי כך הורה לנו בורא עולם, טרם כל לעסוק בנטיעות. כי גם הוא יתברך עשה כן כמו שכתוב: "ויטע ה' אלוקים גן בעדן". וכפי שרבן יוחנן בן זכאי היה אומר: "אם היתה לך נטיעה בתוך ידיך ויאמרו לך: הרי לך משיח! בוא ונטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילהו".
יהי רצון שנזכה כמו העץ, לשורשים חזקים, לכופף את הראש בזמן שהרוח נושבת, להאמין ולזכור את הפריחה והלבלוב לאחר השלכת, להניב הרבה פירות בדמות בני אדם שיתקרבו דרכנו לדרך התורה, ולקיים ולעשות את מה שלמדנו, בבחינת "מעשיו מרובים מחכמתו". אמן כן יהי רצון.
ט"ו שבט התשפ"ב
1/17/2022
הנאה צרופה לקרוא את הכתוב, מלמד ומשרה תקווה ואופטימיות, אמונה אהבת ה’ ואהבת הבריות.
חג טו בשבט שמח ופורה במעשים טובים כפירות אילן מתוקים.
תודה רבה.