לחץ כסף גבוה מדי

סגולתו של חג הפסח היא להוציא את האדם

 

 

אנו עומדים בעיצומם של ימי ההכנה לפסח וכולם עוסקים בניקיונות, סיודים וקניות לכבוד החג שהוא ההתחלה של העם היהודי. זאת משום שכל המצוות שאנו עושים וכל הימים הטובים, ואפילו השבת – כולם מבוססים ועומדים על יציאת מצרים וקבלת התורה שבאה אחריה. לכן אנו מזכירים בכל יום את יציאת מצרים שחרית וערבית, כי היא כאמור היסוד של העם היהודי.

 

אמנם גם לפני יציאת מצרים היינו עם אחד, צאצאי השבטים הקדושים, אולם יציאת מצרים היא שגיבשה אותנו כעם אחד הכפוף לחוקי התורה, והיא שנתנה לנו את הכיוון והתכלית שלנו כעם, בנחילת ארץ ישראל ובנין בית המקדש, ובהשלמת כל התיקונים הנצרכים לגאולת כל העולם כולו.

 

והנה כאז כן עתה, אנו מצפים לביאת הגואל שיוציא אותנו מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה, ובזה מועילה לנו מצוות זכירת יציאת מצרים, שנאמין, שכמו שיצאנו ממצרים באותות ובמופתים ועלינו לגדולה בין לילה, מעבדים נרצעים לבני חורין, כן יהיה בקרוב מאוד, שיבוא משיח צדקנו, ויגאל אותנו, ויעלה אותנו כהרף עין מדלותנו הרוחנית, למעמדנו האמיתי: בני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמו שכתוב: "בנים אתם לה’ אלוקיכם", וכן כתוב: "כי לי בני ישראל עבדים", ודרשו רז"ל: לי אתם עבדים, ולא עבדים לעבדים. היינו שאין היהודי צריך להיות משועבד לאף אחד בעולם הזה מלבד ה’ יתברך בעצמו. אך לצערנו הרב, כרגע, בעת כתיבת שורות אלה, עדיין אנו משועבדים הן ברוחניות והן בגשמיות, לכל מיני עבדים ושפחות, שהם התאוות והמידות הרעות, ובראשם תאוות הממון העריצה, המשעבדת את האדם בגוף ונפש, ורודה בו בפרך מבוקר עד ערב ברדיפה בלתי פוסקת אחר הפרנסה, מצאת החמה ועד צאת הנשמה.

 

סגולתו של חג הפסח היא להוציא את האדם מתאוות ממון, כי בכל חג יש כח להוציא את האדם מתאווה אחרת: חג השבועות – כנגד תאוות הניאוף, חג הסוכות – כנגד תאוות האכילה, וחג הפסח – כנגד תאוות הממון, כאמור. היינו שבכל אחד מהחגים יכול האדם לזכות לדעת וחכמה שיעמדו כנגד תאווה אחרת. כי כל התאוות הן רק מכסילות וחסרון דעת, כמו שכתוב: אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ואילו האדם בר-הדעת יכול לעמוד בקלות כנגד כל התאוות והמידות הרעות, מאחר ומתבונן ומשגיח על כל מעשיו בשכל ובתבונה, ושוקל בפלס מעשיו, אם ראויים הם לו אם לאו.

 

כל אדם, אם יישב את דעתו היטב, יראה שאין ממש בכל התאוות, ואין הן מביאות לו לא ברכה ולא שמחה, רק יגון ואנחה, כמו שכתוב: אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. היינו, ככל שירדוף להשיג את תאוותיו תמיד יחסר לו עוד, וירגיש שאפילו חצי ממה שרצה לא השיג. ובפרט תאוות הממון, שעליה אמרו חז"ל: יש לו מנה רוצה מאתיים. היינו שככל שיש לו יותר ממון כך גובר בו החשק לעוד ממון, עד שהתוצאה היא: שכמה שיש לו יותר – חסר לו יותר.

 

לכאורה, לאור האמור כאן, היה על האדם לברוח לגמרי מכל הרצונות והתאוות, ולחיות במדבריות ובמערות, כדי שעל ידי ההסתפקות וההתנזרות המוחלטת שלו מענייני העולם הזה, ינצל מהרגשת החסרון התמידית שיש לכל מי שיש לו איזשהו קשר עם העולם הזה. וזה מה שרצו עם ישראל לעשות כאשר יצאו מארץ מצרים, שהיא סמל התאוות, לכן לא רצו לקחת מאומה מהמצרים, לא כסף ולא זהב, אלא רק לברוח אל המדבר ולחיות שם חיים של רוחניות המנותקים כליל מכל ענייני העולם הזה. אבל הקב"ה לא רצה בזה, כי לא רצה שיברחו, אלא שיתקנו ויעלו את כל התאוות והמידות אל השורש שלהם, ולכן היה צריך להכריח אותם לקחת את רכוש המצרים, כמו שמובא בגמרא. זו גם הטעות של כל הדתות בעולם, שסוברים, שאין עצה להימלט ולתקן את התאוות, אלא על ידי התנזרות מוחלטת מהם. אולם אין זו הדרך של היהדות. יהודי חייב להתחתן ולהביא ילדים לעולם, ואם אינו עושה כן עבירה היא בידו, וכן צריך שיחגוג את החגים בשפע והידור, ואם אינו משתדל בכך הוא בכלל ‘מבזה את המועדות’, שעונשו חמור כידוע.

 

ישראל אינם ככל העמים, יש להם את הכח להעלות את הכל לה’ יתברך, ולברר את כל הניצוצות שיש בכל דבר ובזה להביא את העולם לתיקון, ואין הם צריכים לברוח מהעולם, אלא לתקנו. וזהו מה שנוהגים להוציא את כל כלי הזהב והכסף ולשים אותם על השולחן בליל הסדר, בכדי לרמז, שכעת, בזמן אנו חוגגים את ליל הסדר וחג הפסח, יש בנו את הכח לתקן את תאוות הממון, ואנו יכולים אפילו להפגין גינוני עושר ופאר, ואין לסטרא אחרא שום אחיזה בזה, כי כל כוונתנו היא להגדיל את כבוד ה’ יתברך בעולם, ובזה אנו מתקנים את הממון ומעלים אותו לשורשו, ונמשכת לנו חכמה ודעת לכל החיים להינצל מתאוות הממון ולהשתמש עם כל הממון שיש לנו לכבוד ה’ בלבד.

 

התכלית של היהודי בעולם הזה, היא לגלות את כבוד ה’ ומלכותו בעולם, וכאשר יהודי חי בעולם הזה בקדושה ובטהרה וכל מעשיו לשם שמים, ואפילו ענייני היום יום מקודשים הם אצלו, בכך הוא מגלה את מלכותו יתברך יותר בשלימות, ומראה ש‘מלכותו בכל משלה’, ולא רק בדברים הרוחניים והדקים, אלא אפילו בענייני היום יום, בכולם מתגלה מלכות ה’ וממשלתו, וזה כבודו יתברך, שיתגלה שהוא נמצא ומשגיח בכל המקומות ובכל העולמות, למעלה ולמטה ובכל הצדדים.

 

ה’ יתברך יזכנו לחגוג את חג הפסח בקדושה ובטהרה, ובשמחה אמיתית דקדושה, ונזכה לצאת מתאוות הממון בשלימות, ומעבדות לחירות במהרה בימינו אמן.