ביטול והכנעה

 

 

 

הגמרא דורשת (סוטה לד, ע"ב ) את הפסוק ויעלו בנגב ויבוא עד חברון (במדבר יג, כב) ושואלת, הרי התורה היתה צריכה לכתוב "ויבואו" עד חברון, אז למה כתבה "ויבוא עד חברון" בלשון יחיד? רבא מתרץ ואומר שפירש כלב בן יפונה מעצת המרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. כלב ביקש, "אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים!"

 

עוד מספרת הגמרא שם, שמשה רבינו כבר ביקש רחמים על יהושע, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע (שם), וחז"ל פירשו שמשה הוסיף יו"ד משם השם לשמו ובירך אותו, "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

 

מתעוררת שאלה מנכרת: האם יש כאן הפליה, חס ושלום? מה פתאום משה רבינו מברך את יהושע ושולח אותו לשליחותו הקשה עם שמירה מעולה, ואילו לכלב אומר כביכול, "לך תשבור את הראש ותסתדר לבד!" הייתכן?

 

קודם כל, למרות שכלב היה צדיק גדול, שום דבר לא מנע ממנו לגשת אל משה רבינו ולבקש ברכה. לעומתו, נאמר על יהושע (שמות לג, יא) וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר לא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאהֶל. צריך לדייק פה היטב בפסוק, כי אין אות מיותרת בכל התורה, כל שכן תיבה מיותרת. משרתו בא ללמד שיהושע היה מוכנע לגמרי אל רבו, ואילו נער מלמד שהוא החשיב את עצמו כמנוער מכל חכמה ומכל שֵֹכֶל עצמי. בכך הוא היה כלי מפואר, נקי, ומבריק לקבל את חכמתו ושכלו האלוקי של רבו ואכן נהיה לראש בני ישראל וממשיך דרכו, שזכה למה שרבו לא זכה, דהיינו להיכנס לארץ ישראל ולרשת את הארץ.

 

פה ישנה טעות אופטית. לכאורה, על ידי ביטול והכנעה, האדם מושפל עד עפר. אך ההיפך הוא הנכון. על ידי ביטול והכנעה, נכלל האדם בנשמת הצדיק. הצדיק האמת הוא דבוק בקדוש ברוך הוא, אזי אפילו אם היהודי הפשוט ביותר דבוק בצדיק האמת בזכות ביטול והכנעה אליו, הרי הוא דבוק ונכלל באור אין סוף! לפיכך, ביטול והכנעה הם מפתחות לשערי שמים ממש, ואין זו סתם דרשה לשבר את האוזן, אלא נכון כאור היום.

 

רבינו נחמן מברסלב זי"ע אמר (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה פו), שמי שחסר אמונה זקוק לעבודות קשות, עיין שם. כלב בן יפונה היה צדיק גדול, אך הוא לא הגיע לדרגת אמונת חכמים של יהושע בן נון. לכן, כדי להשוות ליהושע שזכה לברכתו של גדול הדור, כלב היה צריך לערוך מסע מפרך ומסוכן עד חברון ולהשתטח על קברי אבות לבקש רחמים.

 

יהושע זכה לברכת רבו בזכות ביטולו והכנעתו אל רבו, משום שהכנעה וביטול הם תוצאה של אמונת צדיקים, כי אי אפשר להיכנע ולהתבטל אל הצדיק אם לא מאמינים בעצותיו ובתורתו. ללא אמונה בצדיק, מה תועיל ברכתו? אלא, ככל שהאדם מאמין בצדיק, כך ברכתו של הצדיק פועלת עליו לטובה.

 

הבא נחשוב שברכת הצדיק היא יין ישן נושן ומשובח שדעת חכמים נוחה הימנו. איפה תמזוג את היין הזה, לכוס קריסטל מבריק או לג’ריקן שהחזיק שמן מנוע? ברור לתוך כוס הקריסטל…

 

הלב והמוח של אדם ללא הכנעה דומה לאותו ג’ריקן שקירותיו עדיין שחורים ולמוכלות בשיירי שמן שאותם קשה מאוד לנקות. מי שמטבל את שכלו העצמי ומכניע את עצמו אל רבו נהיה לכלי הראוי להחזיק את אור החכמה, היראה והאמונה של רבו וזוכה לכל טוב בזה ובבא.

 

חז"ל הורו לנו מפורשות (אבות א, ו), "עשה לך רב". ישנם כאלה שמסובכים בכל מיני דמיונות וקוראים לעצמם חסידי ברסלב. מה נקרא חסיד ברסלב? רק מי שמקיים את עצות הצדיק! הרי רבינו הקדוש צועק שצריך להשקיע את חיינו בלימוד תורה, ובעיקר בש"ס ופוסקים, אז איך ייתכן שמי שאינו פותח גמרא יקרא את עצמו חסיד ברסלב? יתירה מזו – ישנן כתות שעושות כל מיני דברים משונים, וכאשר שואלים אותם על כך, הם מראים באצבע לדבר שרבינו נחמן זי"ע אמר כביכול, אך הוצא לגמרי מהקשרו ועם פירוש מעוות למדי.

 

דעו לכם שני כללי ברזל – אחד: אי אפשר לקבל את תורת רבינו כי אם על ידי אחד שקיבל מסורה נקיה, תלמיד מרבו, עד למוהרנ"ת זצ"ל. לא כל אחד יכול לפרש את רבינו איך שעולה על רוחו. שניים: לא מספיק לומר שרבך הוא רבי נחמן מברסלב. כל אחד צריך רב חי, מבחינת "עשה לך רב", להדריך אותו בעבודת השם, להתייעץ אתו, ולשאול את ספקותיו. אל הרב הזה צריך להתבטל ולהיכנע, כי ללא ביטול אל הרב, ספק רב אם יתבטל אל הקב"ה. ללא ביטול, לא ינקה את עצמו מנגע הגאוה ואז כל עמלו לשוא.

 

ככל שאדם מבטל את עצמו אל הצדיק, כך קל לצדיק להרים את אותו אדם השמימה. מבחינה רוחנית, גאוה הינה משקל כבד המקרקע את האדם. מאידך, ע"י ביטול, נהיה האדם כאין ואפס, ומבחינה רוחנית אינו שוקל מאומה. כך בקלות מרים אותו הצדיק.

 

ניתן לבדוק כל אחד במידה שהוא מבוטל אל רבו. זהו גודל השבח שהתורה הקדושה מעידה על יהושע, וּמְשָׁרֲתוֹ… נַעַר לא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאהֶל. כן נזכה אנו, אמן.

 

 

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת: www.lazerbrody.net