מי רוצה לשמוע?

 

 

 

כל אחד מאיתנו עיצב לעצמו דעות שונות, גיבש מעמדות והחליט החלטות, לכל אחד אמונות עליהן הוא חי ובדרך חיים אותה עיצב לעצמו. אין שני אנשים בעולם שלהם אותה דעה ואותו כיוון מחשבה בכל העניינים כולם.

 

ובכל זאת, למרות שכיוון חיים ומחשבה הוא משהו אישי, איננו חיים על אי בודד. אנו מעורבים בין אנשים, מתחככים בבית עם הבעל והילדים, בעבודה עם עובדים נוספים, עם שכנים בבניין ועוד.

 

כדי שחיינו לא ייהפכו לקשים ומרירים, והאנשים שסביבנו לבלתי נסבלים, עלינו ללמוד לחיות בשלום עם דעות מנוגדות לאלו שלנו, לקבל אותן, וגם אם לא להסכים – לפחות להשלים ולהתייחס אליהן בסובלנות, בכבוד ובהבנה.

 

פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו מסתדרים מצוין עם חברים לעבודה, עם השכנים, שכנות, חברים וכו’ – אבל בבית מתגלעים ויכוחים. בבית קשה לנו להסתדר עם דעות מנוגדות. היינו רוצים שכולם יחשבו כמונו, ינהגו כמונו או לפחות יסכימו עמנו ועם כל צעד מצעדינו. בפועל – זה לא תמיד קורה.

 

נראה שהחופשה היא כר נוח ונרחב למריבות ולחיכוכים שונים. הילדים רוצים לנסוע לבריכה ולא מבינים למה עיניהם של ההורים צרה בנסיעות הללו. ההורים מרגישים שאין להם אפשרות להוציא כל כך הרבה כסף, והילדים, אל תרחמו עליהם, היו כבר השנה עשר פעמים בבריכה, בים ובטיולים שונים.

 

ילדים הם רק דוגמא אחת, אבל דרכם אפשר בהחלט ללמוד לפתח סובלנות, לנהל שיחה שתעשיר ותלמד אותנו איך להבין יותר, להיות קשובים יותר ולשמוע טוב ובסבלנות את האחר על דעותיו השונות, ולעיתים אפילו המנוגדות.

 

הבסיס לכל השיחות, להידברויות ולמניעת התקלות הוא הבנת השני. כשאנו עומדים משני צידי המתרס, נראה לנו שהשני מבקש רק לפגוע בנו, להעליב, לעשות לנו "דווקא" ולרמוס את רצוננו ומחשבותינו.

 

אמא חושבת על ילדיה שהם אינם מתחשבים ולא מבינים אותה ואת רצונותיה, ו"דווקא" קמים מאוחר יותר. ה’בוס’ חושב שהעובד עושה לו "דווקא" ומאחר בכל יום. והשכנה בטוחה שהשכנה מלמעלה תולה "דווקא" כבסים רטובים שמרטיבים לה מידי בוקר את המרפסת.

 

הילדים קמים מאוחר, כי זו הפרשנות שלהם לחופש. לדעתם בחופש מותר לקום מאוחר. העובד מאחר כי הוא לא מצליח להתארגן עם לוח הזמנים בבוקר, והשכנה אינה מעלה בדעתה את הררי הפרשנות שאנו מפרשים עליה וכמה כעסים נתלו על כביסתה התמימה…

 

לפני שאנו מתחילים לעשות משהו כדאי לבדוק מה קורה לנו עם עצמנו. האם יש לנו הבנה כלפי השני? האם אנחנו מבינים את צעדיו ואת מעשיו? או שבכל פעם כשאנחנו חושבים עליו או נזכרים בו אנו מתמלאים חימה וזעם?

 

אם הכעס מציף אותנו, אם אנחנו לא מוכנים לחשוב על כך שגם לשני יש צד משלו, חבל על הזמן! אין סיכוי להידברות טובה ומוצלחת בינינו וכל ניסיון לגישור – יביא לצעקות, לכעסים, ולאי הבנות.

 

לכן, הצעד הראשון חייב להיעשות בינינו לבין עצמנו. לנסות למצוא צדדים של זכות במעשיו של השני. לנסות להיכנס לנעליו ולהבינו.

 

לפעמים די בצעד הראשון כדי להרגיע את הרוחות. אנו יכולים לגלות שאחרי שהשקענו מאמץ ומחשבה כבר לא אכפת לנו, ומעשיו של השני הם בסדר גמור בעינינו. הילדים ישנים עד לשעה מאוחרת? אז מה, שיערב להם. לא כל יום חופש ועוד מעט גם המצב הזה יגיע לקיצו.

 

השכנה ממול מדברת בקול? בסדר, נתגבר למרות אי שביעות הרצון שלנו. כך היא התרגלה לדבר, זהו הסגנון שלה, היא לא עושה את זה כדי לעצבן אותנו.

 

הרבה כעסים שוככים, מריבות דועכות והבנות חדשות מבליחות, כשאנו מנסים לחשוב על השני ברגיעה ובשלווה. אם בכל זאת המעשים עדיין מפריעים לנו, ואיננו יכולים, למשל, לאפשר לילדים לנסוע שוב לים, עם כל ההבנה והכבוד, הגיע הזמן לצעד השני: הידברות!

 

כשאנו מגיעים להידברות אנו עושים זאת מתוך כבוד לשני ולא ממקום של עליונות. לא מתוך תחושה של ‘אני החכם אגיד לך מה לעשות ואתה חייב לשמוע בקולי’ – אלא, ‘לי יש דעה מוצקה, גם לך יש דעה מוצקה, נשמע אחד את השני, אולי נשתכנע’.

 

הידברויות רבות אינן מצליחות שכן יש איזושהי טעות בסיסית בהבנת המילה. אנשים סוברים שהידברות פירושה לומר את דעתי ולכפות אותה על אחרים, השני מתקומם וההמשך כבר מוכר וידוע. מהידברויות כאלו יוצאים מאוכזבים יותר, כועסים יותר ואף אחד לא מרוצה.

 

כשאנו לאדם מסוים ואומרים לו: "אתה לא בסדר בתחום הזה", "אינך מתנהג כמו שצריך", באופן כמעט אינסטינקטיבי הוא נכנס לעמדת התגוננות או להתקפה נגדית של "אני כן בסדר", "אני כן מתנהג כמו שצריך", "אתה לא בסדר בטענות שלך" וכו’.

 

לכן, במקום לדבר עליו, נדבר עלי. במקום לומר לו מה לדעתנו הוא צריך לעשות ואיך עליו להתנהג, נספר לו איך אנחנו מרגישים. "היה לי נחמד אם היית מסדרת את חדרך לפני שאת יוצאת מהבית" ולא "זה לא בסדר שילדה בגילך יוצאת מהבית לפני שהיא מסדרת"…וכן הלאה.

 

כשאנחנו פונים לשני בצורה מכובדת ומספרים את מה שאנו מרגישים, הוא ירצה לגרום לנו קורת רוח והנאה וישנה את מעשיו.

 

* * *

 

חשוב לזכור, שאם נדע לאמץ את השיטות הללו, אם נדע להפוך אותן לחלק מאיתנו, נוכל לרכוש לעצמנו כלי חשוב מאין כמותו ויעיל מאוד בחיים, וכמובן גם לחיי ילדינו.

 

 

(מתוך "שעה טובה")