אם אלוקים יודע, למה צריך להזכיר לו?
''אם אלוקים יודע מה נחוץ לי, בשביל מה אני צריך להזכיר לו?'' ''אהה!'', אמר ידידי, ''הבעיה שלך מתחילה בכך שאתה רואה באלוקים סוג של מלצר קוסמי שמזמינים אצלו...
”אם אלוקים יודע מה נחוץ לי, בשביל מה אני
צריך להזכיר לו?” ”אהה!”, אמר ידידי, ”הבעיה
שלך מתחילה בכך שאתה רואה באלוקים סוג
של מלצר קוסמי שמזמינים אצלו תפריט”.
"וזה לא נכון?" שאלתי.
הוא כבר חיכה לי במקום הקבוע, בשולחן הפינתי קרוב לחלון.
”מה לא הבנת?” שאל ידידי תוך כדי בחישת כפית סוכר בספל קפה מהביל.
”כלום, המושג הזה פשוט לא מסתדר לי”, עניתי תוך ניסיון לתמרן שניצל לתוך הצלחת בלי להפוך בדרך את קערת האורז.
הוא הציץ בכריך שאחז בידיו ועיקם את האף. ”שוב ממרח אבוקדו. גם זו לטובה. מה בדיוק מציק לך?”
סימנתי למלצר שניגש אלי מיד.
”אם אלוקים יודע מה נחוץ לי, בשביל מה אני צריך להזכיר לו?”
”אהה!”, אמר ידידי, ”הבעיה שלך מתחילה בכך שאתה רואה באלוקים סוג של מלצר קוסמי שמזמינים אצלו תפריט”.
”וזה לא נכון?” שאלתי.
”לא” השיב ידידי, ”התפילה נועדה לחולל תמורה אצלך בלב פנימה”.
”על איזו תמורה אתה מדבר?” שאלתי אותו.
הוא נגס בכריך ואמר, ”פתח את ספר בראשית. מיד לאחר סיום בריאת העולם כתוב: ”וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה’ אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה”. אתה יכול להסביר לי, בבקשה, למה אלוקים לא המטיר גשם מיד? למה הוא בדיוק המתין?”
לעסתי בשקט וחשבתי. ”לאדם?”
”נכון”, השיב, ”אבל למה חשוב שיהיה אדם?”
”אחרת אין מי שיעריך את הגשם…”
”יפה מאוד”, החמיא לי ידידי, "כך בדיוק מסביר רש”י: ”לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים. וכשבא אדם הראשון, וידע שהגשמים הם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים”. שמת לב? אחרי שאדם הראשון הגיע למסקנה כי הוא זקוק לגשמים, הוא מתפלל. בלי תפילה, הגשם מיותר ואין סיבה שהוא ירד…”
”בוא נראה אם הבנתי אותך נכון”, אמרתי לו, ”אתה טוען שהגשם לא נועד להרוות את האדמה אלא לעורר בי הערכה לבורא?”
”בדיוק. כל דבר שמצוי בעולם – הגשם, הרוח אפילו השניצל שאתה לועס, כולם נועדו לקרב אותנו לבורא. בשביל זה יש לנו ברכות בהם אנו מודים לה’ על שהטיב לנו”, אמר לי ידידי. ”אבל מטרה זו לא תושג אם לא נהיה מודעים קודם לכך שכל מה שנחוץ לנו בא אך ורק מהקב”ה”.
”במילים אחרות, התפילה גורמת לי להעריך את מה שחסר לי”, הסברתי לעצמי. ”ההבנה הזאת מעמיקה את ההכרה שאין לי שום דבר בלי הבורא”.
ידידי סיים את הכריך והכין לעצמו עוד ספל קפה.
”בספר חובות הלבבות", הוא אמר, "מצאתי הגדרה יפה שבה המחבר פונה לאלוקים ואומר לו: ”אתה יודע תקנתי ואופני הנהגתי, ולא הודעתיך בצרכי להעיר אותך עליהם, אלא שארגיש בגודל חסרוני אליך, ובטחוני בך”. זה הכל”.
”לאור דבריך”, הצעתי, ”ניתן להבין כיצד יש בכוח התפילה לתת לאדם גם דברים שלא היו מגיעים לו קודם. אולי עצם ההכרה בכך שאין שום דבר בעולם זולת הקב”ה מרוממת אותו לדרגה רוחנית גבוה יותר?”
”דברים נכונים”, החמיא לי ידידי, "דברים דומים לכך כתב המקובל רבי משה חיים לוצאטו: ”כי התפילה, להשלים לאדם מה שהוא חסר, ואז השי”ת שומע תפילתו ובקשתו, כאשר האדם הוא חסר וצריך אל ההשלמה”, כלומר, התפילה באה להבהיר לאדם שבלי הסיוע האלוקי הוא חסר, וכשמכיר זאת על ידי תפילתו – הקדוש ברוך הוא נענה לבקשתו”.
”ואיך מועילה, למשל, תפילה של צדיק? האם העובדה שהוא מתפלל מרוממת אותי?”
ידידי המלומד חייך חיוך רחב.
”לא ציפית לקבל את כל התשובות במסגרת ארוחת צהרים אחת, נכון?”
הוא הוציא מכיסו ברכון זעיר אך לפני שהחל לברך הוסיף ואמר: ”תנסה לחשוב על זה קודם בעצמך, אולי תתפלל על זה…”
(מתוך "שעה טובה")
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור