לחצים ונסיונות
הקב"ה שולח ניסיון כדי לחזק את האדם, והיצר הרע מנסה לבלבל ולתרגם את נסיבות הניסיון כנפילה. אולם הניסיון הינו כרטיס כניסה. בלי ניסיונות ולחצים, אין צמיחה...
הקב"ה שולח ניסיון כדי לחזק את האדם,
והיצר הרע מנסה לבלבל ולתרגם את נסיבות
הניסיון כנפילה. אולם הניסיון הינו כרטיס
כניסה. בלי ניסיונות ולחצים, אין צמיחה.
עמידה בלחצים ובנסיונות
התורה הקדושה בפרשת לך לך מעידה, ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה (בראשית יב, י). רש"י זצ"ל מפרש כאן שהרעב היה "באותה הארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה, שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה". והנה רש"י זצ"ל אומר בפה מלא, "משיאו", שהקב"ה נטל מאברהם אבינו ע"ה את הבחירה כדי להכריחו לעמוד בלחצים בכלל, ובניסיון האמונה בפרט.
צריך לשאול, מדוע נחוץ ניסיון נוסף, דווקא באמונה? האם לא די בניסיונות שהתנסה עד כה כילד בודד במערה, כיחיד נרדף, כאסיר בכלא, כמקדש שם שמים בכבשן האש וכגולה על פי צו לך לך (ראה פרקי דר"א, פכ"ו)? מדוע אברהם אבינו חייב לרדת מצרימה?
רבי נחמן מברסלב זי"ע מלמד יסוד מאיר עיניים בעבודת השם (ליקו"מ קמא, תו' כה, אות ה): "ובזה טועים החסידים הרבה, שפתאום נדמה להם, שנפלו מעבודת השם. ובאמת אין זה נפילה כלל, רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה, ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקליפות, שהם התאוות והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות כנ"ל, על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזור ולהכניע ולשבר הקליפות והמניעות וכו' שבכל מדרגה ומדרגה מחדש".
בעזרת היסוד הנ"ל של רבינו נחמן זי"ע, מובנים היטב הרמזים שבמקרא אשר לפנינו. בפסוק הקודם כתוב, ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. כל מסע בתורה מהווה רמז להעתקה ממדרגה רוחנית למדרגה חדשה. אפשר לומר שהלוך ונסוע בא לרמוז שאברהם אבינו ע"ה כבר מיצה את מדרגתו הנוכחית לגמרי, ותיקן מה שדרוש תיקון. היות והצדיק לעולם שואף לעלות ממדרגה למדרגה, אז הקב"ה מזכה אותו ומזמן לו ניסיון שיאפשר לו לעלות למקום גבוה יותר.
הניסיון איפוא הינו כרטיס כניסה למדרגה רוחנית נשגבת יותר. בלי ניסיונות ולחצים, אין צמיחה.
ויר'ד אבר'ם מצרימ'ה, סופי תיבות "דמה", רמז לדמיונות, בניין אב להטעיות היצר הרע ולקליפות הסובבות את האדם, הנראה לעיניים כירידה מוחלטת, עד שנדמה לאדם שנפל לגמרי, כאילו הורחק ממחיצת המלך. האדם נמצא בעיצומה של עליה, אך היצר הרע רוצה לשכנע אותו שיגיעתו לשווא, כאילו אין הקב"ה חפץ בקרבתו חס ושלום. הקב"ה שולח ניסיון כדי לחזק את האדם ולזכות אותו, והיצר הרע מנסה לבלבל ולתרגם את נסיבות הניסיון כנפילה וכלחצים נפשיים המעידים על חולי הנפש. אבל היצר הרע הוא שקרן!
למה הדבר דומה? למרים משקולות אשר הצליח להרים מאה קילוגרם. כעת, הוא מנסה לשפר את הישגיו ולהרים מאה ועשרה קילוגרם. כמובן שהניסיון החדש דורש מאמץ יתר, וכל בר דעת יבין שהקושי הנוסף הכרוך בדבר הינו מחמת האתגר החדש, שהוא הישג. אלא מה, בא היצר ואומר לאדם, "תראה, אתמול הרמת משקל ללא קושי, אך היום אתה מתאמץ. סימן שנחלשת". כמובן שאין שקר יותר גדול מזה.
והנה, יום אחד אברהם אבינו נמצא באוויר המחכים והקדוש של ארץ ישראל, פועל את מה שפועל ומשיג את מה שמשיג, תוך הבטחה לירושת כל הארץ, ופתאום למחרת, אין מה לאכול ואין מה לשתות. אין מנוס מירידה מצרימה, אל תוך ארץ הזימה, תכלית הרע. הוא נתקל בבני חם, אנשים חשוכים ומכוערים ובראשם פרעה, רמז לקליפות הטמאות והס"מ. שרי אשתו נלקחת ממנו תחת איום סמוי על חייו, בלבול שלא ניתן לתיאור כלל. אין ספק שהיצר הרע לחש באזנו ללא הרף, ובאמצעות כל מיני הוכחות שווא ודמיונות, מנסה לשכנע את אברהם אבינו ע"ה שאין הקב"ה חפץ בו בכלל, וכבר הסיר את השגחתו חס ושלום מעליו, והוא נשאר עזוב ונטוש ללא תקווה.
מטרת היצר הרע לזרוע ייאוש, לקחת את אותן נסיבות הניסיון המיועדות לחזק את האדם, וליצור בהן מצב של חלישות הדעת ועל ידי כך למוטט את האדם.
ייתכן ואבותינו הקדושים לא הבינו את תכלית הניסיון, ולמרות הכל, התחזקו ואחזו באמונה, כפי שנרמז בפסוק המסכם (בראשית יג, א), ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו. אברהם אבינו ושרה אמנו ע"ה התעלו מאוד מאוד בניסיון הנוכחי. על אף שנקלעו למצב הנראה כירידה גמורה, לא התייאשו ולא התפעלו. בתמימות ובפשיטות התפללו לישועה. היצר הרע ודמיונות השווא לא הצליחו לבלבל אותם.
שתי שאלות מתעוררות: מדוע התורה חייבת להודיע לנו שאברהם אבינו ע"ה עלה ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו? לכאורה, די לומר "ויעל אברם ממצרים", הרי דבר פשוט שעלה עם אשתו ועם כל רכושו. ועוד, הפסוק הקודם כבר הודיע ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, אז מדוע לחזור ולהזכיר את עניין אשתו ואת כל אשר לו?
בעזרת השם, אשתו הינה רמז לרוחניות, שהנשמה נמשלת לאשת חיל, בת מלך. וכל אשר לו הוי רמז לגשמיות.
בניסיון הנוכחי, כמו בכל ניסיונותיו, זיכך אברהם אבינו ע"ה הן את גופו והן את נפשו. לכן הוצרך הכתוב להזכיר את שתי הבחינות, גם אשתו וגם ואת אשר לו, ללמד שאברהם אבינו ע"ה התגבר על כל תאוות הגוף ועל כל בלבולי הנפש, ושבר את הקליפות לגמרי. זהו במקנה בכסף ובזהב שהעלה ממצרים, רמז לניצוצות הקדושה שהוציא מן הקליפות, והעלה אותן למעלה.
עוד אפשר לומר שרעב בארץ הינו רמז מובהק לנטילת הדעת בעת ניסיון.
לדוגמא, אדם שסובל ייסורים מחמת ניתוח בבית חולים בדרך כלל מתמודד היטב עם מכאוביו, משום שברור לו סיבת הסבל הנוכחי, הניתוח החיוני להבראתו. לכן, הוא מקבל את הייסורים בשוויון נפש, בדעת. אולם אם אינו מבין את תכלית הייסורים העוברים עליו ואת הטוב הניתן להפיק מהם, אז סבלו הוא כפול. לייסורים עצמם נוספת עגמת הנפש, היפך שוויון הנפש, המתבטאת בדאגות, עצבות, חרדות, רפיון, ומתח נפשי. נמצא שחסרון הדעת מביא לידי עגמת נפש. זהו רעב, רמז לחסרון הדעת, שבהיפוך האותיות הוי "בער", הנבער מדעת, כפי שביטא דוד המלך ע"ה (תהלים עג, כב), ואני בער ולא אדע.
נמצא שהדרך לעבור ניסיון ולחצים בשלום, בפרט כשנוטלים מן האדם את הדעת, אינו אלא אחיזה באמונה פשוטה ותמימה, ולהרבות בתפילה. כך ניתן להחזיק מעמד בעקבתא דמשיחא, תקופה שהיא תכלית ירידה לצורך עליה. וכידוע, מעשה אבות סימן יפה לבנים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור