שונה מאוד אבל הכי מתאים

דווקא עם השונה ממנו? 

 

 

מוצאים אנו אצל רבים מאוד מן הזוגות – אף בשיעור גבוה – הבדלים ואף פערים בין בני הזוג. כל כך משמעותיים הפערים, לפעמים, עד שהמשקיף מן הצד יאמר, שנגד עיניו עומדים שני סוגי אנשים שונים לחלוטין. ונשאלת השאלה מדוע זה קורה, מדוע אנשים עושים את בחירתם החשובה ביותר בחיים דווקא עם אדם שרחוק מהם מאוד בטבע?

 

נכון, אנחנו יודעים שהכל משמים, אבל עם זאת אנו מדברים על מה שלנגד עינינו, שהרי אין לו לדיין – ולכל אדם – אלא מה שעיניו רואות. ואחרי שננסה להבין מדוע שני בני אדם הרחוקים באופיים זה מזה מחליטים להקים את משפחתם יחדיו, נחשוב על מה שניתן לעשות כשזה כבר קורה.

 

תחילה, טבע האדם, לא אחת, שהוא מחפש את הקשר דווקא עם השונה ממנו. אולי משום שהאחר-השונה מכסה ומפצה על צרכיו החסרים באופיו, לדעתו. זה בא לידי ביטוי בבחירת בן הזוג וכן ביחסי הורים-ילדים. ואתייחס תחילה ליחסי הורים וילדים.

 

פעמים רבות אנו מזהים תופעה מעניינת, של ילדים הנמשכים (המתקשרים) להורה אחד יותר מאשר לשני, וכן להיפך, הורה הנמשך לילד מסוים יותר מלשאר ילדיו. אם נשאל את פי הילד, למשל, מדוע זה קורה לו ומדוע הוא מעדיף הורה אחד ואם נשאל את ההורה את אותה שאלה, פעמים לא ידעו לתת אף לעצמם תשובה. אולם אם נכנס לעומק העניין נוכל לגלות, לדוגמה, שההורה שנמשך לילד מסוים ניחן למשל בתכונות של עדינות הנפש, ודווקא משום כך הוא נוטה להתקשר אליו יותר, עם בנו המשדר עוצמה, יותר מאשר התקשרותו עם בן אחר שהוא דווקא ה"קופּי" שלו, עדין ושקט…וזה קורה משום שיש להורה צורך להתחבר למי שמשדר עוצמה, כי דווקא תכונה זו חסרה לו. כלומר, הוא מחפש את מה שאין לו, כי מה שיש לו הרי כבר שלו…

 

לעיתים, הוא נוטה, ככלל, להעריץ בני אדם שמפגינים תכונות שלא קיימות באופיו שלו. ולא משנה אם התכונות שלו למעשה טובות ומעודנות יותר באופן אובייקטיבי. זו הסיבה, שפעמים אף כשהוא רואה את בנו העדין המשקף אותו (את ההורה) הוא לא מרגיש בנוח עם התכונה המשתקפת, אולי כי הוא היה מעדיף להיות יותר עוצמתי או שהוא דווקא מרוצה מעצמו, אבל העוצמה בכל זאת משלימה חסר מסוים. זאת הסיבה לכך, שהורה זה נמשך (מתקשר) רגשית יותר אל הבן ה"חזק", שמספק את הצורך החסר אצלו.

 

גם בבחירת בן הזוג מתרחש הליך דומה.

 

לדוגמה, אדם חם ורגיש שמביע את רגשותיו בקלות, מטבע הדברים הוא גם עלול להיות נע ונד במצבי רוחו. אם קורה לו מאורע משמח אזי הוא מלא בהתרוממות הרוח, אם יפקוד אותו אירוע "מצברח", אז הוא נופל לדכדוך. וזאת, כי הוא מאוד מושפע מרגשות. אדם כזה עשוי לחפש לו אישה – לעיתים מבלי משים ובתת מודע – שתהיה ‘קרה’ יותר ומחושבת, שפועלת יותר מהשכל ופחות "מהבטן", בתקווה שהיא תייצב אותו גם כשהוא ייקלע לדאגה, לדכדוך או לעצב. הוא מקווה בתוך תוכו שאישה כזו תיתן לו יציבות רגשית. באותה מידה, האישה הנ"ל, שהיא ‘קרה’ מטבעה יכולה אף היא להעדיף בעל שיהא חם ומלא רגש, בכדי שחייה לא יהיו כה אפרוריים ומשמימים. גם לה יש צורך פנימי, שבעלה יוסיף לה קצת ‘פלפל’ ותבלין לחיים, וזאת הוא יעשה בזכות המבנה הרגשי הבולט ובזכות החמימות "שנשפכת ממנו".

 

הבאנו רק דוגמה אחת מיני רבות של שני אנשים משני קצוות האופי, שמקימים משפחה דווקא זה עם זה (ופעמים אף מעדיפים הצעה "הפוכה" על פני הצעות ש"מזכירות" אותם, שלא לומר נראים כהעתק מדויק שלהם). כאמור, העדפה זו נובעת מחוסר שיש לכל אחד ואחד מבני הזוג, ומהצורך שלהם להשלים אותו, ואת זה הם מחפשים בבן הזוג.

 

עד כאן הכל טוב ויפה. אולם המעניין הוא, שדווקא התכונות "ההפוכות" שקישרו בין בני הזוג בתחילת הנישואין, הן העלולות לגרום בהמלך השנים לא מעט קשיים. אמנם נכון שבתחילה נהנה כל אחד מן הצדדים מהשוני שקיים אצל בן זוגו ומכך שהתכונה הבלתי מוכרת אכן משלימה אותו עצמו, אולם החיים הרי תובעניים ואינטנסיביים, ומגיע זמן שבו התכונה ההפוכה עלולה להרחיק בין האיש והאישה וליצור ביניהם מתחים.

 

לדוגמה, אם הבעל אדם חם ורגיש, כאמור, אז נכון שלכתחילה הוא מעדיף אישה שתייצב אותו ותהיה קרת-מזג ממנו, אולם הוא גם נזקק – בהתאם לאופיו – לאישה שתעניק לו חום ורגש ואת זה לא בטוח שתצליח לעשות האישה ה’קרה’. כלומר, אם הדבר אפשרי הוא מעדיף אישה שתיתן לו חום מצד אחד ויציבות מצד שני. אולם בחיים, לא תמיד הדברים הולכים ביחד.

 

ואז, גם אם בשלב הראשון של בחירתו, הסתכל האיש על מה שאין לו, הרי שבהמשך הוא כבר מסתכל על מה שיש לו…כלומר, על התכונה הטבועה באופיו שמטבע הדברים היא המעצבת את חייו ומכתיבה את התנהגותו. למשל, כאשר תכונתו הרגשית מדריכה אותו, בפועל, הוא רוצה מאוד שאשתו – האדם הקרוב אליו ביותר – תשדר גם היא ביטויי התרגשות, וכשזה לא קורה – משהו בתוכו מאוכזב. כנ"ל לגבי האישה. כמובן, מצב זה הינו מתכון ליצירת קושי בניהול המשפחה המשותפת, אף כי שני בני הזוג הינם אנשים טובים ולא ניתן לבוא אל איש בטענות על עצם שונותם.

 

צריך לומר כי זו הפרעה וקושי שקיימים דווקא בין בני זוג ולא בכל סוג של חברה. משום שבין חברים, למשל, המצב שונה לחלוטין ואינו מהווה בעיה. בין חברים הקשר אינו כה קרוב וגם לא כל כך תובעני כמו בחיי משפחה. במעגל החברתי גרידא גם לא קיימת אותה רמה של ציפיות, כפי שהיא קיימת בין בני הזוג. בסביבה המשפחתית, גדולה ביותר הציפייה, שבן הזוג ימלא את כל צרכינו, את ה-כ-ל…מה גם, שבני זוג נמצאים ביחד זמן רב יותר מאשר מצויים יחדיו חברים, שרק חולקים ביניהם חדר או אף צרכים בסיסיים אחרים בחיים. כאשר מדובר בקשר שבין חברים אפשר לקבל מהחבר את הצורך המסוים והממוקד מאוד שיש לנו ממנו "וללכת הביתה". אולם בין בני הזוג, "הביתה" הוא אותו בית ואין לאן ללכת…בעל ואשתו אמורים לקיים משפחה לכל החיים, שזה אומר ב"ה זמן ארוך. אלא שהזמן מפגיש בהכרח גם עם חסרונות התכונה המנוגדת, שכה רצינו בה בתחילה והיא זו שעלולה להפריע בהמשך.

 

 

השאלה המעשית הנשאלת היא – מה ניתן לעשות כדי להתגבר על הקשיים המתגלעים? כיצד מגשרים בין הפערים? כיצד מגיעים למצב ששני אנשים שונים יצעדו יחדיו על גשר אחד – הגשר של ביתם?

 

 

ראשית, עצם ההבנה שזה מצב נורמאלי כבר מסייע להורדת הלחץ. כפי שאמרנו, יש להבין ש’אלה הם החיים’ ובכל דבר טמון יתרון וגם חסרון ולא ניתן לתפוס את החבל משני קצותיו. כלומר, אין אפשרות לבחור תכונה וליהנות רק מהצד המועיל והמשלים שבה מבלי לקבל את צידו האחר של המטבע. זה פשוט לא שייך.

 

 

מה שכן, ביכולתנו למקד את הסתכלותנו על חצי הכוס המלאה. להעצים ולראות ביתר שאת את הצד היפה שבתכונתו של בן הזוג, אותה תכונה ש’דיברה’ אלינו כל כך בשעתו כמו מטרה פנימית שתשלים את החסר לנו – ולשמוח עם מה שיש. מצד שני, לחשוב רק מעט על הצד הפחות מתאים לנו שקיים בתכונת בן הזוג. יותר מדויק: כשם שאנחנו מסתכלים על עצמנו בראיה חיובית, על אף שאנו מודעים לכך שיש לנו גם חסרונות – כך לראות את בן הזוג, במבט רחב וכולל.

 

 

כמו כן, יש לדעת שכדי לזכות בנישואין מאושרים צריכים – כמו בכל תחומי החיים – להשקיע!!! אין כמעט דבר שמקבלים אותו על מגש של כסף מבלי להשקיע. זה מתבטא בתחום חינוך הילדים, בפרנסה ובבריאות, כך גם לגבי נושאים רוחניים. והכלל – אם חפצים להצליח בדבר מסוים צריך להשקיע!

 

וההשקעה, לענייננו, היא, שכל אחד מבני הזוג ישקיע ברעהו וזה עוד יחזור אליו בגדול, למרות שזה לא כל כך קל למעשה. כמו בדוגמה שציינו, אם הבעל טיפוס חם מטבעו יראה לאשתו ה’מאופקת’ מטבעה שהוא מרוצה ממנה – זאת תהיה הנתינה שלו כלפיה. אמנם נכון הוא שלא נתן לה בפועל משהו ממשי, אבל הניסיון להיות מרוצה על ידי שהוא מסתכל במעלותיה של אותה התכונה, זוהי נתינה עצומה אף יותר מאשר לתת מתנה או נתינה רגשית של מחמאות. במקרה זה, מתגבר הבעל על עצמו במאמץ עילאי ואינו מסתכל על החסרון הקיים מבחינתו בתכונה של אשתו, אלא רק מתמקד במעלותיה של התכונה שהוא כה חפץ בה בעבר, אף כי היום היא עלולה להרתיע אותו. אם יעשה כן, הסיכוי רב שהוא ישפר מאוד את המצב בחיי נישואיו. וכמובן שהדבר נוגע גם לגבי האישה בהשתדלויותיה ובמאמציה לראות את המעלות והחיובי שבבעלה.

 

 

הדבר פועל כמין גלגל כאשר בסופו של חשבון הנתינה הופכת לקבלה. כל אחד מהצדדים מרוויח בסופו של דבר מכך שבן זוגו יהיה מרוצה ממנו וממילא גם יחזיר לו בכפל כפליים.

 

ידועים דברי הרב דסלר זצ"ל, שבעקבות הנתינה מגיעה האהבה, לאחר הענקה מגיע קשר חזק מאוד. ורק זה מה שבונה את המערכת הזוגית, וככל שתהיה השקעה גדולה כך הקשר ילך ויתעצם – וההשקעה היא על ידי נתינה.

 

משל למה דבר דומה? לבניית קיר לבנים. את הלבנה מניחים מקצת מעל הלבנה מימין ומקצת מעל הלבנה משמאל. רק כך הקיר מחזיק מעמד. אך אם נניח את הלבנים אחת מעל השנייה במדויק, הקיר ייפול. כך גם בקשר בין בני הזוג, כשכל אחד מטה שכם וכתף לעבר השני – רק אז הנישואין מחזיקים מעמד והם יציבים יותר. זה המרשם לנישואין טובים. השקעה היא נתינה לזולת והשקעה היא גם על ידי לימוד יסודי כדי להבין ולדעת איך מנהלים חיי נישואין מאושרים.

 

ועם זאת, יש הבדל גדול אם בן הזוג שונה במעט מבן זוגו – כמו בדוגמה שציינו – לבין מצב שבו השוני הוא עצום ורב. כאשר, למשל, הבעל הוא אדם קר באופן קיצוני ואילו האישה ספונטאנית עד אימה. במקרה של ניגודים קוטביים – הקושי יהיה הרבה יותר גדול, משום שהפער גם עמוק יותר. אבל אם נפעל נכון, גם פער עמוק שכזה יכול להיות לטובה.

 

הנה דוגמה חומרית דווקא מהחיים: בימות החורף אוהבים אנשים להפעיל את המזגן ולחמם את הבית ולכוונו על מספר מעלות, שביום קיצי לא היו מסוגלים לסבול מידת חום זו. מדוע? משום שהאדם אוהב שינויים קיצוניים. ולכן כשקר לו הוא יחמם את עצמו בקיצוניות וכשחם לו הוא יקרר את עצמו בקיצוניות. אבל כל זה טוב כשזה לא בנישואין, מפני שקשה יותר לחיות יחדיו כשיש פער קיצוני כל כך. אולם, ככל שהקושי גדול יותר ואנו עומדים חזקים ומבינים אחד את השני, כך הקשר המשפחתי הופך חזק יותר ועוצמתי יותר.

 

ככל שמשקיעים יותר, כך מתחברים יותר!

 

ככל שהנישואין נקנים ביתר עמל ומצליחים לתת לבן הזוג – כך הקשר הופך להיות חזק יותר, וכפי שאמר הרב דסלר זצ"ל – בעקבות הנתינה באה האהבה.

 

 

(מתוך "שעה טובה")