תקשורת נכונה בין מנכ”לי הבית
תקשורת סדירה ונכונה בין מנכ"לי הבית, זוג ההורים, היא אחת הערובות הבטוחות והמרכזיות ביותר לגדילה נפשית תקינה של הילדים.
להכרת הקשר החברתי ואיתור "מוקשים" שכיחים ננסה להבין כיצד אנו מתקשרים, עם מי כדאי לתקשר, ולמה אנו מצפים מהקשר. נדגים זאת בעיקר באמצעות המערכת המסועפת של ה"תא המשפחתי", כי זו מערכת המחייבת התאמה בנושאים ערכיים ואידיאולוגים, בנושאי כלכלה ובריאות, בחינוך הילדים, עיצוב הבית וסדר היום. זוהי מערכת המפגישה שתי דמויות השונות בבסיס הנפש שלהן אחת מהשנייה.
לו יערכו הפסיכיאטרים סקר, יגלו שרוב מוחלט של הורי לקוחותיהם סבל מחוסר קומוניקציה משווע שיצר את התשתית לפצע בנפש הילדים.
תקשורת סדירה ונכונה בין מנכ"לי הבית, זוג ההורים, היא אחת הערובות הבטוחות והמרכזיות ביותר לגדילה נפשית תקינה של הילדים. אך בטרם ניגש לנתח את מערכת הקשר, נבדיל בין "קשור" לתקשורת".
להיות קשור, פירושו להיות משויך למסגרת כלשהי גם ללא קשר נפשי אקטיבי. לדוגמא, עובדי חברת החשמל מיוצגים תחת כותרת אחת. מהנדסים, מנהלים, חשבונאים, רתכים, מאבטחים, מנופאים, נהגים ועוד, מרגישים שייכות קולקטיבית. מלבד המפגש בהסעות, בחדר האוכל ובטיולים המשותפים, השייכות פסיבית. כל אחד רכון על המכונה, ההגה או צג-המחשב ואינו מקיים דיאלוג שכלי או רגשי עם חבריו. למרות זאת, הוא חש משויך, וה"מותג" מספק את הצורך להיות חלק מגוף גדול, חלק מהכלל.
כך בכל מערכות ה"מאקרו". אני אזרח הארץ בזכות תעודת-הזהות מבלי שגורם ממשלתי מכיר אותי אישית, ואני משתלהב במשחק הכדורגל של הקבוצה "שלי", שואג בהערצה את שם הכוכב התורן למרות שהוא לא מכיר אותי. גם הרגשות שאפתח לו או לזמר הנערץ, נשארים במסגרת כללית. אך לאדם לא די בכך. הוא זקוק לביטוי חברתי אקטיבי. למסגרות מצומצמות בהן הוא חבר עמית המשמש כצלע משמעותית בבניין הקבוצתי ונוכחותו מורגשת ומקבלת התייחסות. כאן עליו לדעת כיצד להפעיל את גשריו התקשורתיים.
שאלת מפתח 1: תקשורת טובה, מהי?
תשובה פילוסופית תטען ש"תקשורת המספקת את צורכי התקשורת של האדם היא תקשורת טובה"…
אבל סקר שנערוך יגלה שאופן המימוש התקשורתי – דרכים רבות לו. אחד ידרוש שיחות ופעילות משותפות רבות והשני יסתפק בקשר טלפוני יומי. יש שיטען ש"אם אתה לא חש את נפשי לעומקה, כאילו לא דברת איתי, רק פצעתה", ויש שבלי מתנה שבועית – לא דברת אליו.
אז מי צודק? האם כל אחד מכתיב את אופי ההתקשרות? אם כן, נמצאנו במלכוד כי לכל אדם הפרשנות האישית ולתקשורת זקוקים לשניים לפחות…
נעמיס את שאלת מפתח 2:
האם כדאי להתחתן עם בן/בת זוג דומים או שונים?
שאלה נדושה לעוסקים בתחום. בבסיסה נעוץ הדיון האם עיסוק דומה יוצר עשייה משותפת ומגדיל בכך את הקשר מול עדיפות לפרטנר לחיים ששותפי ישלים את החסר שלי, והאחד יעשיר את השני. באופן זה נצטרך לתת את הדעת כיצד נגשר על השוני.
להבהרת התמונה, נבדוק אילו אפיקים אנחנו מפעילים בהתקשרות. נזכור שבכל דבר בבריאה יש לנו ארבעה אפיקים. וגם קשר מובע בארבעה אופנים:
|
בנפש
|
בטבע
|
היסוד
|
|
נשמה
|
פלזמה
|
אש
|
|
שכל
|
גז
|
רוח
|
|
רגש
|
נוזל
|
מים
|
|
חושים
|
מוצק
|
אדמה
|
על שלושת האחרונים נרחיב במאמר אחר, אך מה עם אפיק הנשמה? האם אנחנו משתמשים בו? ובעצם, מה הכוונה "משתמשים בו"? כיצד מפעילים דבר הנובע מהנשמה. התבוננו בטבלה ותלמדו רבות על הקשר הנשמתי:
א. זהו שורש ובסיס הקשר, כפי שהאש היא מקור האנרגיה.
ב. אין לו לקשר הנשמתי כל צורת הבעה. הוא לא כפוף להבעה שכלית, למילה מרגשת או למתנה מוחשית, הוא מרומם מעל כל אלה.
ג. מצב הצבירה המקביל לנשמה הוא ה"פלזמה". זהו מצב בו החומר מתפרק ופולט אור וחום ואנרגיה המפיחים חיים בסביבתו. כך הוא הקשר הפנימי. כולו הקרבה והענקה, הרעפת חום והענקת אנרגיה לסביבה, גם במחיר אובדן אנרגיה עצמית! קשר המציב אמינות נאמנות ומסירות ללא גבולות.
ד. תנאי לקשר כזה הוא מצב בו המוחש האגואיסטי אינו דומיננטי. אם אני שקוע בפיתוח והנאה עצמית, אתקשה להשתמש באפיק הנשמתי.
נמצאנו למדים שהמדד ליכולת האדם ליצור קשר, לא מותנה בביטוי חיצוני. הקשר הפנימי עמוק ביותר, שרק מי שזכה לטעום את טעמו יודע עד היכן הדברים נוגעים. רק הוא חווה מהי עוצמת השפעתו ורוממות הקשר הפנימי על האדם, כמה כוחות נוסכת בנו המקושרות למשפחה, לקבוצת ידידים נאמנים. כמה עגמימות וטרוניות על החברה מתבטלים בהתקשרות האדם לחברתו. קשר בלתי מותנה הוא שורש המסגרת האיתנה.
חשוב לנו להזכיר במעמדו של קשר זה כי במרוצת שטף החיים, רבו גם רבו אילוצי העבודה והפרנסה, ושפע המוצרים יוצר תרבות מתנות והענקות מאפילות על הקשר הנשמתי. ומדוע הוא חשוב? ראשית, כי הוא הקשר האמיתי המספק את צורכי הנפש האמיתיים של האדם, וכל ביטויי הקשר הם תוספת לו ואינם יכולים להוות תחליף לו.
ועוד, גם אם ניטיב לבחור בני זוג עמם נתקשר במגוון רמות, מה ביחס לילדינו וקרובי משפחה אותם אין אנו בוחרים? כיצד נבנה את היחסים עמם אם אין לנו אפיקים משותפים?
עלי לאהוב את ילדי לא לפי הישגיו הלימודיים. אני כישרוני בנגינה והוא אוהב פיזיקה. הוא אלוף בשחמט ואני בור, הוא שכלתני ואני רגשן, וחרף זאת הקשר העמוק שבינינו איתן. אני מקשיב לו ושמח בהנאתו מהישגיו למרות שבאמת לא משנה לי אם אפשר לעשות 'מט' בשלושה מהלכים ומהי נקודת האפס המוחלט. הייתי שמח לו בני היה "ממשיכי" ומנגן עמי בצוותא אך לא אשנהו.
כמחנכו, אני מחויב לנתבו בדרך ישרה, ולפעמים להענישו, אבל לעולם (מלבד חציית גבולות טוטאלית) לא אשדר לו שהקשר נותק. לא אאיים עליו ש"הוא יימסר לאימוץ", "לך תחפש בית אחר", כי זהו קשר בלתי מעורער. רק קשר אכסיומי כזה הוא ערובה לאיתנות הקשר והמשכו בכל תנאי ובכל עת. זה הקשר שיתן לילדים את תחושת הביטחון בבית הוריהם, תחושה הנחוצה לחוסנם ויכולתם להתמודד עם קשיי החיים.
שאלת מפתח 3: מה נכון לחפש בבן/בת הזוג?
בשונה מהשאלה "מה אנו רוצים בבן/בת הזוג" המצמקת את השאלה למסלול הנהנתני של חיי הנישואין ולכדאיות הנראית לעין, ולא לנכון הנדרש להצבת מסגרת שתלוונו לאורך שנים ארוכות עם הפרטנר היחידי שילווני בפנסיה ובבית אבות…
נכיר זוג קלאסי, השונים בתכלית אחד מהשני. האחד נמרץ וממש לא מסוגל לשבת במקום אחד. קשה עליו השיחות הארוכות שבת הזוג רוצה לשוחח וכל היום הוא פעלתן. יש ויצא מהבית לתקופות ממושכות. רעיונות וחדשנות הם המוטיבים שלו. בקיצור, אמביציונר חסר תקנה.
וזוגתו, כולה ספונה בבית. ביתה הוא מבצרה, והיא מטפחת אותו כיאות. היא מתמידה בשימור הקיים וסובלנית בהקדשתה לילדיה. היא מייצגת את התואר "עקרת הבית" בו הוכתרה האישה כי היא עיקר הבית. לולא מעמדה על המשמר, לא היו זוכים הילדים לקידום נכון והבלגאן היה חוגג.
מיהו זוג זה וכיצד התגבש? מדוע בחרו בנישואין מוזרים אלו ובעצם כיצד הם שורדים? מדוע אינם מתגרשים? ואגביר את סקרנותכם אודותיו ואיידע אתכם שיש כיום מיליארדי זוגות כאלו הנישאים בידיעה תחילה שאלו יהיו חייהם!!??
הזוג הזה נוצר בהשארת המיתולוגיה המדעית (זוהי המיתולוגיה שגיבוריה מחליפים את גיבורי המיתולוגיה היוונית). לו קוראים אלקטרון, ולה קוראים פרוטון (אולי פורטונה?) ושניהם הקימו את ביתם – האטום.
האלקטרון נע במהירות עצומה ולעיתים עוזב את האטום הבסיס, ואילו הפרוטון נמצא במרכז האטום, לעולם לא יטוש את ביתו. והם לא יכולים להיפרד אחד מהשני!! האלקטרון, יודע היטב שללא משיכה מגנטית לפרוטון, היה ממשיך לרחף בחלל לא יכולת עצירה והתמקמות. מבלי סדר ומשטר בחייו. הפרוטון הוא העוגן עבורו. והפרוטון גם הוא, ללא המצאות האלקטרון היה מאבד את משמעות הבית ומתפרק.
הרי שהטבע מספק לנו דוגמת יסוד בה זוג מנוגדים משתלב ומשתף פעולה תוך ידיעה שהשיתוף הוא ההצלחה וההשלמה.
ומה אצל יצורי אנוש?
נשים פעמינו אל הזוג הבראשיתי. הוא – יציר כפיו של בורא עולמים, והיא – "אם כל חי".
ההגדרה של תכלית יצירת הזוג קולעת אל המטרה ומגדירה אותו בצמד מילים ההפוך לכאורה במשמעותו ומשלים במהותו: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבו אעשה לו עזר כנגדו". היא עזר והיא גם נגדו. הייתכן? תרתי דסתרי!! לא. חלק נכבד מהעזר היא בזה שהיא נגדו, בטבע השונה שלה העוזר לו להשלים את העבודות שבעלה לא בנוי להן.
הגמרא (מסכת יבמות) מספקת דוגמא אחת העשויה לשמש כמשל למציאויות רבות: "אדם מביא (מהשדה) חיטין. (האם את ה)חיטין (הוא) כוסס (אוכל חיים)? (קוטף) פשתן. (האם כפי שהוא) פשתן (הוא) לובש? (עליו לעבדו, ולעבודה האיטית והיסודית אין לגבר מוטיבציה) נמצא (האישה, בפעולותיה אלו) מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו".
ועדיין אנו עלולים להתלבט, האם התיאוריה שלנו אודות חלוקת התפקידים כה גורפת. להמסת מכשול זה, נבצע תפנית חדה ביותר ונועיד פעמינו לעבר העולם התכליתי המעשי ונטול הרגשות – עולם העסקים.
אנשי עסקים רבים עובדים בזוגות. "השותף שלי", "אני צריך להתייעץ עם השותף שלי" וכו'.
כיצד נבחר השותף?
כאן נבחר השותף לפי שיקולים המחייבים תוצאות בשטח. שותפות שלא מניבה תוצאות עסקיות לא תחזיק זמן רב. במהלך הדורות נוכל לזהות קווים משותפים לזוגות אנשי עסקים. המטרה של שני השותפים זהה – להרבות הון. הדרך וקו החשיבה – שונים. כמעט תמיד תמצאו שהאחד שונה מרעהו, ומשלים אותו. אם האחד עם ראש פתוח ומתלהב מרעיון חדשני, שותפו זהיר יותר, בודק כל דבר וכו'. כאן אף אחד לא כופה את השוני. כאן מתוך בחירה אישית הם משתלבים ומגיעים לתוצאות טובות יותר.
נמצאנו למדים שהשותפות בנויה על שוני העוזר לכל אחד להשלים את החסר לו. מי שבוחר את התואמים לאופיו – מפסיד איזון רב. אם הפנמנו כל זאת, נוכל להתקדם ולגבש כלל חשוב ביותר.
נחזור לחיי הנישואין. אלה החיים הבעייתיים ביותר בשונות. כאן השוני יסודי ומהותי ביותר ומשתרע על נושאים רבים. נצרף לרשימה גם את ילדינו ואולי את הורינו שאיננו מסתדרים עם אופים.
מה עושים? נסביר לבעל שהכניס את המפתחות לסוויץ' והוא כבר "מת" לנסוע, שחשוב לחכות עד שהאיפור יהיה תואם? נשכנע את האישה שלא יקרה שום דבר אם נדחוף את הלכלוך מתחת השטח כי במילא אף אחד לא רואה, אז מה זה משנה? נלמד את הילד לא להיות "ים של רגשות?"
התשובה, וזו עצה נחוצה לחיים: עלינו להיערך לחיים במחיצת השוני! מערכות חברתיות חייבות להיות מושתתות על שונות ונצטרך ללמוד כיצד אנו מתמודדים עם השוני. זה לא הכרח. זו בחירה ביודעין.
מי שיודע סוד זה קרבים סיכוייו לעבור חיי נישואין טובים וישכיל לגדל את ילדיו בהתחשבות. וחייו יושבחו כי הוא יקנה תכונות חסרות לו מבן הזוג ויעניק לו לחילופין. הוא גם יפעל לפי מוסכמות שהוא לא מסוגל לחשוב מעצמו ורק הסכמה לקבל מאינטליגנציה ואינטואיציה שונות – יעשיר אותו. גם בהתבוננו בסובבים אותו, יקנה מידות ויכולות רבות שישביחו את יכולותיו.
אולם מי שיתכחש, יפסע בשבילי החיים ולא יהנה. כאשר יתקל בקשיים וחוסר הבנה יחלום בהקיץ על שינוי המסגרת המשפחתית תוך דמיון ששם יהיה טוב יותר, אך מה שהוא לא יודע זה ששם יצוצו הקשיים הישנים…
ביחסי לקרובי וידידי אני מבין שיש דברים באופים והתנהגותם שאיני מבין, ולעולם לא אבין.
אז מה?
נקודה.
צעד חשוב בהבנת הזולת הוא שיש דברים בהם אין באפשרותי להבין את הזולת. ללא עוצמת רגשות כשלו, לעולם לא אחווה עמו את גודל התקווה והאכזבה. ללא עומק השכל לא אעמוד לצידו במחקר. אבל זה לא סותר את בסיס ההבנה שהשורש הבלתי נראה הוא מעל והמעבר לפעילות המשותף.
בין בעל ואישה – לא נוכל לדבר על זהות בתפקיד כי אופים מותאם לתפקידים שונים בתכלית.
והרי הכלל לפנינו: שווה להיות שונה!
(באדיבות מגזין "עת לחשוב")
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור