סכנה כלי תקשורת! – פרשת השבוע מטות מסעי
פרשת השבוע מטות מסעי - היצר הרע מאוד מפתה את האדם ומגרה את סקרנותו, שגורמת לו להתעניין בחדשות ובשמועות למיניהן בטענה שחשוב להיות מעודכן. האם זה באמת חשוב?
התורה הקדושה מורה כיצד להכשיר כלי שנטמא על ידי גוי ואומרת, "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" (לא, כג). זוהי נקראת פרשת "גיעולי עכו"ם".
פרשת גיעולי עכו"ם, מלבד הלכה למעשה בענייני הגעלה, ליבון, וטבילת כלים, מלמדת שני יסודות בעבודת השם: האחד – בעיקר בזמן הגלות המרה הזאת, כל מגע עם תרבות הגויים טעון תיקון כנגד, או ליבון או הגעלה לטהר מן האיסור, וטבילה לטהר מן הטומאה. יהודי הוא כלי מלחמה נגד כוחות הרע בעולם, אז חלות עליו אותן הלכות כמו הכלים שהובאו ממלחמת מדין. השני – נלמד מכאן יסוד התיקון, שהוא תשובת המשקל.
שני יסודות אלה, הגעלה מן האיסור ותשובת המשקל חד הם, שזו הדרך שכל אחד מסוגל לטהר את עצמו. כיצד?
כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש. נניח, בעזרת שני היסודות הנ"ל, שאדם הרהר חס ושלום באיסור ועכשיו מבקש לשוב אל הקב"ה. מה יעשה? כמובן שיצטער ויתחרט, ויקבל על עצמו החלטה לפרוש מן האיסור, כדרך יסוד התשובה. אך כאן מדובר בהרהור עבירה, שהיא קשה מן העבירה, ואם לא עקר את העבירה מליבו, דהיינו לא תיקן, או בשפת ענייננו, לא ליבן את ליבו, שוב ישוב ההרהור. אז מה התקנה?
כדי לשרוף את ההרהור וללבנו אחת לתמיד, חייבים ללמוד ולהתפלל בהתלהבות עצומה, שהתלהבות לשון להבה, או אש, ועל ידי החשק הבוער לקב"ה ולתורתו, הלב נטהר מכל איסור. זהו ליבון אמיתי, בחינת כבולעו כך פולטו, ולא מליצה בעלמא. אש התורה פשוט שורפת את אש התאוות. אך עדיין טעון האדם טבילה, תיקון מן הטומאה. טבילה תדירה במקווה מסוגלת לטהרה. כמו כן, טבילה בים של תורה מטהרת. בכל אופן, תורה אחרי טבילה היא נעלה ביותר.
מדוע כל הפרשה נקראת "גיעולי עכו"ם"? משום שכאן מוסבר כיצד חודרים ההרהורים האסורים אל תוך ליבו של אדם. לרשות העכו"ם מערכת כלים הנקראים כלי תקשורת, כלי תרבות, וכלי בילוי. מטרתם להחדיר איסור דרך העיניים, האוזניים, הפה, ויתר האברים המהווים פתח אל הלב, היישר אל תוך נפשו של אדם, ולגרום גועל נפש, לא עלינו. זוהי הסיבה שאותם גיעולי עכו"ם, אשר גורמים לגיעול נפשו של יהודי, אסורים ומסוכנים בתכלית האיסור. צריך לדעת כלל גדול – אין ביהדות מצב ביניים – יש איסור ויש היתר, יש טומאה ויש טהרה.
כל דבר המוחדר ללב האדם גורם להרהור. אם תרצו לשאול, מה הנזק של הסתכלות בעיתון עכו"ם או בדבר תמים כביכול ממקור לא כשר? הדבר דומה להבדל בין כבוש למבושל. כל אחד יודע שמאכל אשר התבשל בכלי איסור בן יומו הינו אסור, כשם שאיש מן הישוב לא יביט לעבר מראה תועבה ממש, חס ושלום, שהוא יודע שיש כאן איסור גמור וצריך להיזהר ממנו.
אם דבר כשר ייפול לתוך סיר טרף אשר מלא מים צוננים נקיים, אין כאן איסור, מוציאים את ההיתר, מדיחים אותו, ומותר (שו"ע יו"ד סי' קה, סע' א). דוגמא זו דומה לאדם שיקרא תחזית מזג אויר בעיתון חילוני, וכעבור חמש דקות ישכח מכל העניין, שמאור עיניו נפלו לרגע בכלי איסור המכיל דבר היתר כביכול. אך אם דבר מה יחדור בליבו, ולו במבט חטוף, כמו תמונה לא צנועה או מאמר אפיקורסות ודבר כפירה, השם ישמור, היות ודבר החודר אל תוך ליבו של אדם בודאי שורה שם מעת לעת, ממש בדומה לדבר השורה במים מעת לעת והוי מעשה כבישה, כבוש כמבושל ואיסור גמור (שם), אזי כאילו הביט באופן רצוני על תועבה גמורה כי ליבו הוחמץ מעת לעת, כשם שבשר גלאט השורה בדמו מעת לעת דומה לבשר שלא נמלח שהתבשל בדמו ממש, דהיינו כבוש כמבושל.
זאת ועוד. כלי התקשורת ועיתונים דומים לפסיק רישא, כפי שמסביר הרמ"א זצ"ל בהלכות שבת (רמ"א, שו"ע או"ח סי' שכ, סע' יח), "איסור נמשך בהכרח מדבר-מה כמו המוות הנמשך בהכרח מהתזת הראש". אפילו אם לעת עתה עוסקים כלי התקשורת בעניין תמים, פתאום יפתיעו את האדם ויזינו איסור הישר אל תוך נשמתו. היצר הרע מאוד מפתה את האדם ומגרה את סקרנותו, שגורמת לו להתעניין בחדשות, במראות ובשמועות למיניהן בטענת הסרק, שחשוב להיות מעודכן כאילו אין כאן איסור ואין כאן ביטול תורה. אין זה אלא פח יקוש, ופתאום כלי הראיה והשמיעה שלו תפוסים ולכודים בתוך כלי התקשורת כמו בהמה שראשה תפוס באבוס, וקשה לה לפרוש.
אוי לביטולה של תורה, כל שכן ביטול תורה מחמת סקרנות סתם, שלא לצורך קיום הגוף ושלא לצורך קיום הנפש. בנוסף לאיסור של ביטול תורה כאמור, הנשמות של צרכני תקשורת העכו"ם סופגות איסורים חמורים דרך כל שעריה, ממש כמו אכילת טרפות ונבלות במנה גדושה.
נמצא, שחייבים לדון את כלי תקשורת הגויים כפסיק רישא, ואין לאותו אדם החושף את עצמו אליהם טענה לסנגר על עצמו כשעובר בכל מיני עבירות מהתורה, השם ישמור, שרק רצה לראות או לשמוע את תחזית מזג האוויר. ברגע שפותח עיתון, רדיו, או כלי שלא על דעת גדולי ישראל שליט"א, כמעט ודאי שייכשל באיסור כדוגמת זה שחתך את ראש התרנגולת וציפה שלא תמות. זהו אחד שפותח עיתון ומצפה שלא יספוג איסור, דהיינו, "פסיק רישא", שתרגומו, לחתוך את הראש.
זוהי הסיבה בעזרת השם, שהרהור עבירה קשה מן העבירה, וזהירות מכל דבר זר ואסור מסוגלת לשמירה מן ההרהור, כדי שהאדם לא יגיע כלל למצב שנזדקק לתיקון מגיעולי עכו"ם. כשם שהלכות גיעולי עכו"ם פועלות בכלים גשמיים, כך פועלות הן בכלים רוחניים. כלל גדול בכל האיסורים: המתרחק מן האיסור יישמר מן האיסור. מי ייתן ונזכה כולנו לשמירה תמידית מעולה ולתשובה שלמה ואמיתית, אמן.
י"ט תמוז התשע"ד
7/17/2014
אמן!!!
י"ט תמוז התשע"ד
7/17/2014
ה' אייר התש"ע
4/19/2010
נכון – אבל רק קצה המזלג כבעל תשובה, וכמי שנכווה ברותחין.. יודע אני שאתרי החדשות הינן רק אפס קצהו.
ה”קירורים” למינהן נמצאים גם בספרי הלימוד החילונים, פרסומי חוצות, שירים “תמימים”, צעצועים טפשיים, “שירי חג” מסויימים וכהנה וכהנה.
אני אשמח אם מערת ברסלב תפתח בסדרה שלימה על כל אלו הדברים מקררי ליבנו ולב ילדינו. אני מוכן לכתוב מנסיוני העגום ולתרום מזמני מה שאוכל..
ברוכים תהיו.