מחשבה ומעשה – מי גורם למי?

 

 

הגורמים לשינוי התנהגות האדם העסיקו תיאורטיקנים ומטפלים שנים רבות.

 

תומכי הגישה האנליטית מדגישים את החשיבות של התובנה לשינוי אמיתי של ההתנהגות. לדעתם, שינוי בלי תובנה הוא אשליה. במחנה השני, תומכי הגישה ההתנהגותית והאסטרטגית טוענים ששינוי התנהגות בא על ידי עשיית מעשים והתנהגות חדשה. תובנה, לפי דעתם, היא (לעיתים קרובות) תוצאה, ולא הגורם של שינוי.

 

הרבה אנשים מדוכאים מאמינים שהם ‘רק צריכים להרגיש מוטיבציה’, אבל סימפטום הדיכאון עצמו, לעיתים קרובות, חוסם את האפשרות להרגשה כזאת. לכן אם אדם מחכה להרגיש מוטיבציה, הוא מחכה בחוסר תכלית. בלתי צפוי ואירוני הוא, כי ההתעסקות בפעולה, אפילו שהאדם אינו מרגיש חשק לעשות אותה, יכולה להוביל להרגשה של מוטיבציה. אנחנו קוראים לזה ‘עבודה מהחוץ פנימה’.

 

הדעה האחרונה הזו מתאימה להשקפת בעל "ספר החינוך", שמדגיש מספר פעמים ש"האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו, וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם… כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

 

דעות דומות נמצאות בתלמוד. "אמר רבי יהודה: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן".

 

בפירושו לפרקי אבות, הרמב"ם מייעץ, שאדם הרוצה לתת סכום גדול לצדקה, עדיף שיתנו בכמה פעמים ובסכומים קטנים במקום שיתן סכום גדול בבת אחת, כדי להשריש בו את תכונת הנדיבות.

 

(כמו כן, מלגרם במחקר הקלאסי שלו על צייתנות מציין, שכאשר האדם חוזר על התנהגות אסורה ורעה, זו נהפכת לו כנורמה. "כשאדם מתחיל לעשות רע, הוא ממשיך לעשות רע במקום לומר לעצמו, ‘כל מה שעשיתי עד עכשיו הוא רע, ועכשיו אני מודה בזה ומפסיק’").

 

בתלמוד כתוב: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה… נעשית לו כהיתר".

 

הדעות הנ"ל מתאימות למחקר סוציו-פסיכולוגי שנעשה על ידי וולס ופטי:

 

קבוצה גדולה של סטודנטים התגייסה למחקר ונחלקה לשלוש קבוצות. החוקרים הסבירו לסטודנטים שהמחקר הוא "מחקר שיווק". בעלי מפעל שייצרו אוזניות היו מעוניינים לבחון את איכותו של המוצר במצב שהמאזין נמצא בתנועה. כל המשתתפים במחקר האזינו לקלטת שירים ואחר כך האזינו להבעת דעה הטוענת, שיש צורך להעלות את שכר הלימודים באוניברסיטה שלהם מ-587$ ל-750$. בקבוצה אחת, המשתתפים התבקשו לנענע ראשם בעוצמה למעלה ולמטה (בתנועת "כן") כשהאזינו לקלטת. הקבוצה השנייה התבקשה לנענע את הראש מימין לשמאל (בתנועת "לא"), והקבוצה השלישית (שהיתה קבוצה של ביקורת) התבקשה לא לנענע את הראש כלל. בסוף ההאזנה המשתתפים התבקשו למלא שאלון קצר על איכות המוסיקה וההשפעה על התנועה עליה. בסוף השאלות היתה השאלה החשובה שבאמת עניינה את החוקרים: "מה אתה חושב שצריך להיות שכר הלימוד באוניברסיטה לשנה?"

 

תשובות הסטודנטים היו מדהימות ובלתי צפויות.

 

קבוצת הביקורת לא הושפעה מהבעת הדעה בקלטת והדעה הממוצעת בה היתה, ששכר הלימוד הנוכחי הוגן. הקבוצה שהניעה את הראש מימין לשמאל התנגדה לדעה שבקלטת והדעה הממוצעת בה היתה, שיש צורך להוריד את שכר הלימוד ל-467$ לשנה. והקבוצה שהניעה את הראש למעלה ולמטה הושפעה מהדעה שבקלטת והדעה הממוצעת בה היתה, שיש צורך להעלות את שכר הלימוד ל-646$.

 

התברר כי הפעולה הפשוטה של הנעת הראש מעלה-מטה השפיעה על ההחלטה של הסטודנטים להמליץ על מדיניות שתוציא כסף מכיסם.

 

מסקנה: תנועות פיזיות פשוטות יכולות להשפיע על הדעות וההרגשות של אנשים.

 

חכמינו עשו שימוש במושגים של "טרנספורמציה קוגניטיבית" ו"דיסוננס קוגניטיבי" בהבנת ההתנהגות של האדם ושינויה.

 

אבן-עזרא, בפירושו על התורה, מתייחס לדיבר העשירי מעשרת הדברות "לא תחמוד…אשת רעך" ואמר: "אנשים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בליבו, כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה הוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בליבו, כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיאווה שיהיו לו כנפיים לעוף השמיימה… ובעבור זה, המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה ה’ לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי. על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל ליבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו". בראותו את אשת רעהו בלתי מושגת אפילו יותר מנסיכה (טרנספורמציה קוגניטיבית) אדם מסוגל לכבוש ולהשתלט על תאוותיו ולהרגיל את עצמו לא לחמוד.

 

במסכת עבודה זרה, מסופר ש"רבי עקיבא ראה את אשת טורנוסרופוס הרשע (שהיתה יפת תואר), רק, שחק ובכה. רק שהיתה מטיפה סרוחה…". רבי עקיבא חשב על מאין היא באה כדי לבטל ולדכא את המחשבות והדחפים האסורים והלא רצויים.

 

הנ"ל מתאים לתוצאות מחקר בתחום התפתחות ילדים בניסיונות בשליטה בדחפים, בהשהיית סיפוק מיידי וויסות עצמי.

 

ילדים היו חשופים לחפץ מעורר רצון וחשק ונבחנו לראות מה מסייע ומה מעכב את היכולת שלהם להימנע מסיפוק עצמי מיידי. אחת התוצאות היתה שעל ידי הוראות מהחוקרים, הילד מסוגל לשנות את תפישתו ביחס לחפצים המעוררים חשק בו, בדרכים שיגבירו או ימנעו את ההשהיה או הרצון לסיפוק מיידי. אם ההוראה לילד היא להתמקד בתכונות המגרות והמושכות של החפץ (כגון: הטעם הטוב של הבייגלה), הוא ייכשל להשהות את הרצון לסיפוק מיידי. אבל אם ההוראה לילד היא להסתכל על הבייגלה כאילו זה בול עץ קטן, הוא יצליח להשהות את הרצון לסיפוק מיידי.

 

החוקרים סכמו שידיעת החוקים הרלוונטיים של "טרנספורמציה קוגניטיבית" ושימוש בהם על ידי אנשים שבמצב של צורך בשליטה עצמית, תגרום להם להשיג שליטה על דחפיהם במרדף אחר מטרותיהם למרות לחצים מנוגדים.

 

"דיסוננס קוגניטיבי" הוא מצב בו קיימת סתירה בין ההבנה והתפישה בשכל של האדם לבין המצב בפועל שאינו תואם את הציפיות הנובעות מהבנותיו.

 

המצב הלא נוח מפעיל תהליכים קוגנטיביים ומנגנוני הגנה. קיים דחף אנושי חזק להפחית דיסוננס (סתירה) ולפתור קונפליקט פנימי על ידי שינוי התפישה וההבנה או על ידי שינוי המצב בשטח, כדי להתאימם זה לזה.

 

דוגמאות של דיסוננס קוגניטיבי נמצאות בכתבי חז"ל:

 

בבראשית רבה, נאמר "שיוסף אסר את אחיו (בכלא) לעיני שאר אחיו וכיון שיצאו, הוציאו והאכילו והשקהו". מכיוון שיוסף רצה לשרש השנאה והטינה מליבו כלפי שמעון אחיו, הוא פינקו ושרתו בכל צרכיו (אוכל, שתיה, רחיצה וכו’).

 

"מעשה מוציא מידי מעשה ומידי מחשבה. מחשבה אין מוציאה לא מידי מעשה ולא מידי מחשבה" (תלמוד בבלי). אם אדם באמת רוצה לשרש מחשבה או רגש רע כלפי הזולת מליבו, הוא צריך דווקא לעשות מעשה חסד ולא להסתפק במחשבה.

 

בתלמוד נאמר שאם אדם נתקל במצב שלפניו בהמה של אוהבו הרובצת תחת משאה, ולעומתו שונאו הזקוק לעזרה לטעון משאו על בהמתו, עדיף שיעזור לשונאו, כדי שיכבוש את יצרו הרע. עקירת השנאה מליבו היא מצוה יותר גדולה מלהסיר סבל של בהמה.

 

ביצירת מצב של "דיסוננס קוגניטיבי" בין רגשות שליליים (שנאה) ומעשה חיובי (עזרה), אדם נאלץ לשנות את רגשותיו כדי להתאימם להתנהגותו.

 

התבוננות בחכמת גדולי ישראל אמורה להעשיר ולתרום לידע הפסיכולוגיה הכללית והבנת הדינאמיקה של האדם ודרכי הטיפול במצוקותיו ובעיותיו.

 

 

(מתוך "עת לחשוב")