מה התכנונים שלך ליום ה – 365?

"אין לך שום תוכניות מיוחדות ליום האחרון של השנה?" שאל עודד. "שום דבר מיוחד", הוא ענה. "מה כבר אפשר לעשות ביום ה-365 של השנה שלא עשית במשך 364 הימים הקודמים של השנה?"

4 דק' קריאה

הרב יוחנן דוד סלומון

פורסם בתאריך 25.12.07

"אין לך שום תוכניות מיוחדות ליום האחרון
של השנה?" שאל עודד. "שום דבר מיוחד",
הוא ענה. "מה כבר אפשר לעשות ביום
ה-365 של השנה שלא עשית במשך 364
הימים הקודמים של השנה?"
 
 
זהו זה, אמר נח, הזמן רץ. מחר בערב ליל ראש השנה. צריך להתכונן ליום הדין. אלול חלף עבר לו.
 
בחופשת בין הזמנים תכננתי לי תוכניות גדולות… חשבתי לעשות הרבה מאוד בחודש אלול לקראת הימים הנוראים, אבל, אתה יודע איך זה קורה, עובר לו יום, ועוד יום, וכל יום יש לו המקרה המיוחד שלו שבגללו אי אפשר היה לעשות את מה שרציתי לעשות, וכך חלפו להם הימים של אלול, ואני מוצא את עצמי כבר יום אחד לפני ראש השנה. מחר בבוקר אפילו כבר לא יתקעו בשופר לאחר תפילת שחרית. השנה הזאת בעצם גמורה כבר. תכלה שנה וקללותיה. מחר אני זורק לפח את לוחות השנה שעבר זמנם. עכשיו צריך לרכז את המאמץ להתחיל את השנה החדשה ברגל ימין.
 
"למחר, ליום האחרון של השנה, אין לך שום תוכניות מיוחדות?", שאל עודד. "שום דבר מיוחד", ענה נח. "מה כבר אפשר לעשות ביום ה-365 של השנה שלא עשית במשך 364 הימים הקודמים של השנה? היום האחרון הזה של השנה, לא רק שהוא בטל בששים, אלא בטל ומבוטל הוא ביותר משש פעמים של ששים של ימות השנה. מה שיהיה עם כל ימות השנה, יהיה גם עד היום הזה".
 
עודד הניע בראשו ימינה ושמאלה במורת רוח. "אני רוצה להראות לך משפט מעניין שראיתי בספר הדינים "חיי אדם", אמר. הוא יצא, וחזר כעבור דקות אחדות והספר פתוח בידו: "הנה, אקרא לך מה שכתוב כאן: "ערב ראש השה הוא היום האחרון מן השנה, וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה חשוב כאילו שב כל השנה". מה אתה אומר על זה?"
 
לאחר שתיקה של רגע אמר נח:
 
"זה חידוש גדול. אדם עושה תשובה ביום האחרון של השנה, וזה נחשב כאילו שב כל השנה! מה פתאום? במה זכה שכל השנה שלו תיחשב כאילו חי אותה מתוך תשובה?
 
הייתי מבין את הדברים אילו היה כתוב כאן כי דנים את האדם "באשר הוא שם", כלומר לפי מצבו ומעמדו ברגע של הדין, ועל כן מי שהוא חכם לשפר ולתקן את מעמדו ביום האחרון שלפני יום הדין, הרי בשעת הדין עצמו ייראה במיטבו ויזכה בדין. אבל כאן כתוב יותר מזה. נאמר פה כי השפעת התיקון הזה של היום האחרון מתפשטת על כל השנה הקודמת, ונותנת לכל השנה צביון של תשובה. זהו חידוש גדול למעלה מהבנתי.
 
אולי היום האחרון של השנה הוא זה שטעמו נשאר בפינו מכל השנה כולה. כמו פועל שאוכל ארוחה פשוטה של פועלים עניים, סעודה של פת וקטנית, ואם הוא מקנח את סעודתו בלפתן, במתיקה, הרי זהו הטעם שנשאר בפיו מהסעודה הדלה. יתכן שמבחינה זו יש עניין לדאוג לכך שהיום האחרון של השנה יהיה כזה שישאיר לנו זיכרון טוב וחיובי מן השנה".
 
"לדעתך", אמר עודד, "זהו בבחינת "סוף טוב – הכל טוב", והכל הולך אחר החיתום. אבל אפשר שיש בדברי "חיי אדם" גישה עמוקה יותר לנפשו של אדם. יהודי שמחליט לסיים את השנה ביום של תשובה ומעשים טובים, סימן שהוא חושב שזה היה צריך להיות צביונה של השנה כולה. השתדלותו לחיות דווקא בצורה זו של תשובה את סיומה של השנה, את יומה האחרון, מעידה ברורות מהו רצונו האמיתי. בודאי יש משקל גדול לרצון חיובי זה המתגלה במעשיו ביום האחרון של השנה.
 
"הנה, בתפילת מנחה שנתפלל מחר, ביום האחרון של השנה, נבקש בתפילת שמונה-עשרה, בנוסח שקבעו חז"ל: "ברך עלינו… את השנה הזאת…וברך שנתנו כשנים הטובות". בין אם הוא מתפלל מנחה בערב ראש השנה שעות אחדות לפני התקדש יום הדין, ובין אם הוא מתפלל עשר דקות לפני שקיעת החמה החותמת את השנה שעברה כולה, הוא מבקש מיוצר כל שיברך את השנה הזאת, הנוכחית, שעל קצה גבולה הוא ניצב, ושתהיה מבורכת כמו השנים הטובות, לא פחות. והרי הברכה הזאת שאותה הוא מבקש, יכולה לחול במרבה רק על שעות אחדות, ולפעמים על הדקות האחרונות בלבד החותמות את השנה!
 
"צא וראה מה ערכם של רגעי הזמן האחרונים החותמים את השנה כולה. גם הנפרד מחברו פרידה לזמן ארוך, חז"ל ממליצים לו להיפרד ממנו מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו. אחד הפירושים להמלצה זו הוא שההיזכרות של חברו בו תהיה למשהו חיובי, לדבר תורה, וזכירתו אותו תהיה "מתוך כך".
 
"אני חשבתי קודם", מתנצל נח, "כי שנה שעברו רוב רובם של ימיה כפי שעברו, אדם מתייאש ממנה ואין הוא רוצה להשקיע בה כלום, אפילו לא טרחה של יום אחד. הוא רוצה לרכז את כל מאמציו בשנה החדשה ולהתחיל אותה בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. כמו אדם שעובר מדירה ישנה לדירה חדשה, הוא נמנע מלהשקיע אפילו השקעה קטנה בדירה הישנה. הוא רק ממתין לדירה החדשה שבה יעשה את המקסימום שהוא יכול לשפרה ולשכללה".
 
"שונה, לדעתי, המשל מהנמשל", אמר עודד. "נניח שמישהו הגיע למסקנה שעליו להפסיק לעשן. תאר לך שיאמר: החלטתי סופית שממחר בבוקר אני לא נוגע בסיגריה. אני רק גומר היום את החצי הקופסה האחרונה שבכיסי, ובזה גמרתי לעשן.
 
חכמי הנפש יטענו בוודאות שאדם זה לא יפסיק לעשן. מעשן ותיק שהגיע להכרה אמיתית שהעישון רע עבורו, ומנוי וגמור עמו להפסיק לעשן, יוציא את הסיגריות האחרונות שבכיסו וישמיד אותן מיד בו במקום. הוא לא ימתין לשום תאריך כלשהו בעתיד כדי להתחיל לחיות לפי מה שנראה לו נכון, אמיתי והכרחי.
 
יום נוסף ללא תשובה, ואפילו אם זה היום האחרון של השנה, הריהו מעיד על בעליו כי מצבו העכשווי אינו מציק לו ביותר. הרצון שלו להתחיל את השנה הבאה עליו לטובה בצורה יפה וטובה, אף רצון זה נראה רופף ובלתי רציני. אם הוא יכול לחיות בשלום את היום הזה בלי תשובה, מה ממנו יהלוך להמשיך כך הלאה יום נוסף, ואחריו עוד יום, ועוד יום, אפילו כל ימי חייו עד יומו האחרון.
 
כשאתה מתחיל יום חדש בחייך, הרי זוהי דירתך החדשה. עזבת את הדירה של יום אתמול, ועברת לגור במגורי היום החדש, שבצל קורתו תסתופף במשך יום שלם. אין שום הבדל עקרוני בין יום זה לבין איזה שהוא יום שעתיד לבוא בעוד שבוע, בעוד חודש, או בעוד שלושים שנה. כל דבר יפה וטוב שאתה סבור שיש בו כדי לייפות ולשכלל את היום הרחוק, העתידי, אין שום סיבה שבעולם שלא תקשט בו עכשיו, ברגע זה, את דירת ההווה שלך היום. מה שתעשה, או לא תעשה, היום, עכשיו, הוא המבחן לרצינות של כוונותיך ותכנוניך לעתיד. דבר שהוא כל כך טוב מחר, מדוע תמנע אותו מעצמך היום?
 
ההווה אינו מכיל שנה, ולא חודש, ובעצם אפילו לא יום אחד. האופן בו אתה רוצה לחיות את כל חייך בא לידי ביטוי בצורה שבה אתה חי את ההווה הקצר של עכשיו. כל העתיד כולו אינו אלא הווה קצר, ועוד הווה קצר, וכן הלאה במשך שנים. אדרבה, מה שאדם קם ועושה ביום האחרון של השנה שבו הוא מצוי עכשיו, הוא המעיד מה הוא רוצה באמת לעשות, וכיצד הוא רוצה באמת לחיות את כל חייו. כאשר בוחנים ביום הדין את השנה שעברה שלו, יש משקל מכריע לאופיו של היום האחרון של השנה ולהתנהגותו בו.
 
אילו קרה הדבר שלא יאמן, והיתה חוזרת השנה שעברה לראשיתה, מה היה עושה בה אותו אדם? אפשר לענות בקלות על שאלה זו לפי מה שהוא עושה ביום האחרון שלה שעדיין נתון בידיו. אילו היה הדבר בידו. אבל אם, חלילה, מניח אדם את היום האחרון שבידיו לאזול טיפין טיפין, דקה דקה, מבלי לעשות בו כלום, הרי מעיד הדבר על הסכמה ואישור לצורתה של כל השנה שעברה כפי שעברה, ללא חרטה וללא רצון מעשי לתקנה.
 
היום האחרון של השנה הוא המשקף את רצון עומק ליבו לגבי כל השנה כולה, על כל שלוש מאות שישים וחמשת הימים שלה!"
 
 
(מתוך "בעין יהודית" מאת המחבר) 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

התפילה במקום מנוחתו של הצדיק מאפשרת לנו להתחבר אל הצדיק, ואנו זוכים אפילו למעט מקדושתו של הצדיק עצמו. עצם היותנו שם נפתח מעין קו ישיר יותר לתפילות...

Featured Products