נסעתי לאומן וחזרתי איתי

 

 

בתור חוזרת בתשובה למדתי במדרשה של ברסלב. אחרי חודשיים במדרשה זכיתי להגיע לציון של רבי נחמן באומן. זו היתה חוויה שונה ומעניינת ובזכותה התחתנתי עם בעלי.

 
אחרי החתונה בעלי התחיל ללמוד בכולל ליטאי, הילדים נולדו בזה אחר זה, קנינו דירה ולקחנו על עצמנו את עול המשכנתא… ושכחנו שפעם היינו ברסלב.

 
אבל תמיד הדהד בי השיר שאת מילותיו חיבר רבי נתן, התלמיד המובהק של רבי נחמן: "בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי". גם אני ייחלתי שהאש של ברסלב תחזור ותבער בליבי, אבל לא ידעתי איך להבעיר אותה.

 
רבי נחמן מסביר שיש היכל בשמים שנקרא "היכל הכיסופים", ובו נמצאים כל הרצונות הטובים שאי פעם רצינו וכל המשאלות שאליהן ייחלנו… ואני עדיין רציתי לחזור להיות ברסלב.

אחר צהריים אחד לקחתי את הבת שלי לחברה, ועל השולחן מצאתי דיסק עם שיעור של הרב ארז משה דורון. ביקשתי רשות לשאול את הדיסק וכשניסיתי לשמוע אותו בבית, גיליתי שהוא כל כך שרוט, עד שאי אפשר לשמוע את השיעור. למזלי על הדיסק היה מודפס מספר טלפון של ארגון "לב הדברים". התקשרתי וביקשתי חומר, וכעבר כמה ימים הגיע אלי בדואר דיסק עם שיעור לדוגמא וקטלוג דיסקים.

 
הקשבתי לשיעור והרגשתי שהורידו לי את גן העדן לפה, אל העולם הזה. ממש מעין עולם הבא.

 
הכנתי לי רשימה של מעל עשרה דיסקים, וכעבור כמה ימים קיבלתי את כולם. התחלתי להקשיב להם, אחד אחד, וכל כך נהניתי.

אחר כך גיליתי שאפשר לשאול את ארז משה דורון שאלות אישיות. אז כתבתי לו מכתב. והוא ענה לי. וכתבתי לו מכתב נוסף, והוא ענה לי שוב. ובפעם השלישית הוא צירף לי פרוספקט שדיבר על נסיעה לאומן. הראיתי את הפרוספקט לבעלי ואמרתי לו: "אני רוצה לנסוע".

 
וזכיתי להגיע שוב אל רבי נחמן – ולא אתעכב על המניעות שהיו לי, כי כל מי שרוצה להגיע אל רבי נחמן, יש מניעות שיפריעו לו להגיע, כי רבי נחמן נקרא צדיק האמת שעוזר לכל מי שמגיע אליו למצוא את האבידות שלו, ולכן היצר הרע לא רוצה שנמצא את האבידות שלנו, והוא מערים קשיים בדרך, אבל ברוך ה’ הצלחתי להתגבר על כל המניעות, והגעתי לאומן.

 

ביום השלישי לנסיעה הלכנו לגן סופיה. זו הליכה קצרה של רבע שעה בערך. בתור הכנה אמר לנו הרב ארז משה דורון: "עכשיו כל אחת מתרכזת בינה לבין עצמה, לא מדברת עם החברות שלידה ולא מסתכלת מסביבה. וכל אחת צריכה לחשוב וגם לדעת: אני הולכת לקבל השראה. משהו טוב הולך לקרות לי, ואפילו שאני לא יודעת מה, אני אחכה שזה יקרה".

 
הגענו לגן סופיה והתיישבנו מול האגם. קיבלנו משימה: כל אחת כותבת בפתק את שמה ואת שם אמה ובקשה אחת, שהיא הכי חשובה לה. אחרי שכתבנו, הכנסנו את הפתקים בתוך כובע, ערבבנו, וכל אחת קיבלה פתק של מישהי אחרת. וכעת המשימה: נעשה התבודדות במשך חצי שעה. בחמש הדקות הראשונות עליך להסביר לקב"ה מדוע עליו להגשים את המשאלה של הבת ששמה רשום בפתק שקיבלת. בחמש הדקות הבאות עליך להסביר לקב"ה מדוע קיבלת דווקא את הפתק הזה. ובעשרים דקות שנותרו עושים התבודדות.

 
זה היה ממש קשה! להסביר לקב"ה במשך חמש דקות תמימות למה כדאי לו להגשים את המשאלה של מישהי שאני כלל לא מכירה! אבל היא ביקשה שהקב"ה ייתן לה אמונה אמיתית וכשהתחלתי להתבונן בדבר, גיליתי שהוא מורכב מדברים רבים.

 

למשל, שמי שיש לו אמונה לא מתרגז אם העניינים לא מסתדרים לפי שביעות רצונו ולא בדיוק לפי מה שהוא תכנן. מי שיש לו אמונה אמיתית מקבל את כל מה שקורה לו באהבה ומבין שהכל בא מאיתו יתברך. ואחר כך הבנתי שכל מה שהסברתי לקב"ה במשך החמש דקות האלה, בעצם זה כל מה שאני בעצמי צריכה. גם אני צריכה להשלים עם מאורעות שקורים לי במציאות שלא מסתדרים בדיוק עם מה שאני רוצה ומתכננת לעצמי, וגם אני צריכה להבין שיש מנהיג לעולם והוא זה שמנהל את העניינים, ולא אני…

 
ועכשיו נותרו לי 20 דקות לעשות התבודדות. עשרים דקות תמימות. על מה אני אדבר עם ה’ במשך 20 דקות?…

תמיד ידעתי שהקב"ה מקשיב, אבל מעולם לא שמעתי שהוא גם עונה.

לא היתה לי ברירה, כמובן, והתחלתי לדבר. סיפרתי לו כל מיני דברים שמציקים לי ומטרידים אותי, ולהפתעתי הרבה, תוך כדי שיחה קיבלתי המון הבנות והדברים שהעיקו עלי פתאום התבהרו לי, וככל שדיברתי גיליתי שלאט לאט אני מתחברת אל עצמי, אל הפנימיות שלי ואל הרבדים העמוקים שבתוכי שעד כה היו נסתרים ממני.

 
אמנם אני בעלת תשובה מזה 10 שנים (ומתוכן נשואה 9 שנים), אבל למעשה במשך 10 שנים הלכתי לאיבוד. ולא ידעתי איך לחזור. 10 שנים אני מחפשת את הקב"ה ואת עצמי והתהליך ארוך ומורכב, מייגע ומתסכל כל כך…

אבל ההתחברות הזו אל עצמי בגן סופיה, בנתה אצלי נדבך שהיה חסר לי והנדבך הזה גרם לי סוף כל סוף להתחבר אל עצמי ולמצוא את עצמי מחדש.

לפני שנסעתי לאומן שאלו אותי: "עם מי את נוסעת?" עניתי: "לבד". כי אמנם נסעתי עם קבוצה, אבל נסעתי לבד, כי לא נסעתי עם אף אחת שאני מכירה. בגן סופיה מצאתי את עצמי. את הנשמה שלי ואת הלב שלי שהלכו לאיבוד.

 
נסעתי לאומן לבד. אבל חזרתי איתי.

 

 

(מתוך אתר "שורש")