הדרך הבטוחה להימנע מרשת היצר

אותה מתיקות ונועם מושכים ומרתקים את האדם עד מאוד, ואין לו כוח לעמוד בפיתוי כלל, והוא נופל פעם אחר פעם ברשתו של היצר הרע. מה עושים?

6 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 25.12.07

אותה מתיקות ונועם מושכים ומרתקים
את האדם עד מאוד, ואין לו כוח לעמוד
בפיתוי כלל, והוא נופל פעם אחר פעם
ברשתו של היצר הרע. מה עושים?
 
 
מובא בליקוטי מוהר"ן, "שכל אחד צריך להרגיל את עצמו לדבר דיבורים עם ה’ יתברך, בכל עת ובכל שעה, והעיקר שיהיו דיבורי אמת, בשפה שלו, מתוך ליבו, עד שיתבייש לפניו יתברך הרבה, על גודל פשעיו שהוא פשע לפני מלך גדול כזה. וצריך כל אחד לזכות ולראות, שיהיה נכלל בשורשו, דהיינו בה’ יתברך. ובשביל להכלל בשורשו, צריך שהאדם יזכה לביטול, שיבטל עצמו לגמרי, ואי אפשר שהאדם יגיע לביטול, כי אם על ידי התבודדות. כי על ידי שמתבודד בינו לבין ה’ יתברך, ומדבר אתו, ומפרש שיחתו לפניו, על ידי זה יכול לבטל הכל, ולהתדבק בה’ יתברך, ולהכלל בשורשו". ע"כ.
 
העיקר הוא שירבה האדם בתפילה, ויבקש מה’ שיבטל ממנו את התאוות. כי צריכים לדעת שהתאוות הן עונש לאדם, כי כל תאווה ותאווה היא כמו רעל מצופה בשוקולד, שנראה לאדם כדבר מתוק ונעים, אך באמת זה רעל. כי כל תאווה מנתקת את האדם מה’ יתברך, ומרחיקה אותו מהנועם האמיתי, מהמתיקות האמיתית, מהנועם והמתיקות של ה’. התאווה מרמה את האדם, בנועם, במתיקות ובעונג מדומים, לכן צריך שיהיה האדם גיבור חיל לעמוד כנגד המרמה הזאת.
 
אבל איך יוכל האדם לעמוד בזה? הלא בזמן הניסיון, אותה מתיקות ונועם מושכים ומרתקים את האדם עד מאוד, ואין לו כוח לעמוד בפיתוי כלל, והוא נופל פעם אחר פעם ברשתו של היצר הרע, ואפילו שתמיד מגלה אחרי מעשה את הרמאות, ומרגיש את מרירות הרעל שאכל, למרות הכל, המציאות היא שבפעם הבאה הוא שוב נופל, והתאוות מושכות אותו כבכבלי קסם והוא מאבד כל שליטה וכל השכל שלו נעלם, והוא נופל שוב. אם כן מה יעשה הנער ולא יחטא?
 
העצה האחת והיחידה היא שיעמוד האדם יום יום מול ה’, ויבקש ממנו ברחמים ותחנונים שיבטל ממנו את התאווה ממנה הוא סובל, וכך לגבי המידות, כי כשם שהתאוות הן עונש נורא, כך המידות הרעות הן ייסורים נוראיים, ומהם כל הסבל של האדם עלי אדמות, שהוא וכל הסובבים אותו סובלים ממידותיו הרעות, וכמו שבתאוות, בזמן הניסיון האדם מאבד את השכל לגמרי, כך הוא במידות, שבזמן הניסיון האדם מאבד כל שליטה וכל שכל ישר, ומתנהג כפי מידותיו הרעות. ולכן, העצה היחידה היא לעמוד ולהאריך בתפילה שוב ושוב, עד שיזכה לבטל את מידותיו הרעות, עד שיזכה לביטול שלם.
 
עוד מובא, שכשאדם זוכה לפרש שיחתו בטענות ובקשות, ורוצה כביכול לנצח את הקדוש-ברוך-הוא, לשכנע אותו שישמע תפילתו, שיעשה רצונו ובקשתו, יש לקדוש- ברוך-הוא תענוג ושמחה. כי לקדוש-ברוך-הוא יש נחת רוח כשמנצחים אותו כביכול, ולכן הוא בעצמו שולח לאדם דיבורים בפיו, שיוכל לנצח אותו. כי בלי שירצה הבורא בעצמו שינצחו אותו, מי יוכל לנצחו? נמצא, מאחר וסוף כל סוף, את הדיבורים לנצח את ה’ ולרצות ולפייס אותו, מקבלים מה’ בעצמו. אם כן, מה שתלוי באדם הוא רק הרצון, שירצה כביכול לנצח את הבורא בטיעונים שלו, ולשכנע אותו שיקרבו לעבודתו, ויבטל ממנו את כל התאוות והמידות הרעות וכל הדברים המרחיקים אותו ממנו יתברך, ואז ה’ יתברך עוזרו והוא זוכה לפעול בתפילתו.
 
עוד צריכים לדעת, שהדיבורים שהאדם מדבר עם ה’ יתברך, הם בחינת רוח הקודש, כי על ידי שנכנס לזה, ומכריח עצמו ומכין עצמו לדבר לפני ה’ יתברך, אזי שולח לו ה’ יתברך דיבורים בפיו שהם בחינת רוח הקודש, וצריך לראות לחדש תמיד בתפילתו, ולבקש בכל עת דברי ריצוי, פיוס ותחנונים חדשים. בזה זוכים על ידי טהרת הלב, ולטהרת הלב זוכים על ידי קדושת שבעת הנרות, דהיינו מה שהאדם מקדש את שתי עיניו מראות רע, ואת שתי אוזניו משמוע רע, ואת פיו מדבר רע, ואת חוטמו מכעס, וכפי ששומר את שבעת הפתחים הללו שבראשו, על ידי זה זוכה לטהרת הלב, ואז זוכה לדבר בכל פעם דיבורים חדשים.
 
על ידי השיחה שמשיח בינו לבין ה’, ומוציא בפיו את הכיסופים והרצונות הטובים שלו, ומבקש מה’: ‘אני רוצה להתקרב אליך. אני רוצה לזכות לדבר זה שבקדושה, ולדבר זה וכו’. זכני לשמור את העיניים, אני רוצה לזכות לשמור את האוזניים, להיות דבוק בך. אני רוצה לזכות להתפלל בכוונה, רוצה לעבוד אותך בשמחה וכו”, כל הרצונות והכיסופים שהאדם משתוקק ומתגעגע לצאת מהרע שלו, כגון: ‘אני לא רוצה את התאוות האלו, את המידות הרעות האלו’, והוא מבקש מה’ שיזכה אותו לצאת מהתאוות ולהתרחק מהעוונות, ולזכות לטוב אמיתי של ממש, והוא מתפלל ומתחנן לפני ה’ יתברך על זה, על ידי זה האדם מוציא את הנפשות הטובות, מהכוח אל הפועל.
 
כי על ידי הכיסופים לבד, נעשים נפשות בכוח, ועל ידי הדיבור שמוציא את הכיסופים בפה שלו, אזי נגמרים ויוצאים מהכוח אל הפועל כל הנפשות, ועל ידי זה זוכה לפעול בקשתו, וזוכה  לצייר את אותיות התורה לטוב, ומחיה ומקיים הכל, וממשיך טובה וברכה בכל העולמות, ומעורר לתשובה כמה נפשות על ידי הדיבור הזה שמדבר בינו לבין קונו, כי עניין זה של הכיסופים והרצונות טובות, להוציאם בפה מלא, הוא יקר מאוד. וצריך כל אחד להרגיל עצמו לעסוק בזה הרבה בכל יום, ועל ידי זה יכולים להחזיר את כל העולם למוטב.
 
נמצא, שעל ידי ההתבודדות הפשוטה הזאת, שהאדם מאמין בה’ ומבקש מה’ כל מה שצריך – ברוחניות ובגשמיות, על ידי זה האדם יזכה לתיקונים גדולים – הן לעצמו והן לכלל ישראל.
 
ובנוסף, צריך האדם לשפוט את עצמו, כמובא בליקוטי מוהר"ן ט"ו, "שמי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז, היינו סודות התורה שיתגלו לעתיד, ירבה בהתבודדות בינו לבין קונו, וידין וישפוט את עצמו על כל עסקיו ומעשיו, אם כך ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג כך נגד ה’ יתברך, הגומל עמו טובות בכל עת ורגע, ויכלכל דבריו במשפט, ועל הכל יבוא במשפט עם עצמו, והוא בעצמו ידין וישפוט את עצמו בעצמו, על כל עסקיו ומעשיו, ובזה יסורו מעליו כל הפחדים". ע"כ. וזה כמו שאומרים העולם: מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד.
 
מה היא הראיה והסימן לאדם שמפחד מה’? שכל יום הוא מתוודה על העוונות שעשה. שבכל יום יש לו שעת התבודדות, ובאותה השעה הוא עושה חשבון נפש, ומתוודה על עוונותיו. ואומר: ‘ריבונו של עולם, חטאתי לפניך, סלח לי, מחל לי, תכפר לי, אני מתחנן לפניך, אני מתחרט על כך שהכעסתי אותך, אני מבקש ממך סליחה, אני רוצה לזכות מעכשיו לא לחטוא’. רק אדם שעושה כך, מוכיח שהוא מפחד מה’.
 
אבל מי שאין לו את שעת התבודדות שבה הוא מבקש סליחה מה’, זה מראה שהוא לא מפחד מה’, והעובדה שהוא עושה בכל יום עבירות והוא לא בא לבקש סליחה עליהן, והוא לא מפחד להיענש, פירושו שאין לו פחד מה’… ומי שלא מפחד מאחד (מהשם), מפחד מכל אחד…
 
לכן, כשאדם רואה שיש לו פחדים, ידע שזה משום שחסר לו פחד מה’, חסרה לו יראת שמים – חסרה לו ההתבודדות!
 
המסקנה מדברים אלו היא, שאדם שרוצה להתחיל לחיות חיים של אמונה, של תשובה, של שמחה, חיים ללא פחד וללא מורא משום דבר חיצוני, צריך שתהיה לו בכל יום שעה של "פחד ה’", שיעשה בכל יום תשובה, וידבר עם ה’, ויספר לפניו את כל ליבו, ויעשה חשבון נפש, וכל דבר שרואה שפגם לפני ה’, יבקש מה’ סליחה, ומחילה, ויאמר:
 
‘ריבונו של עולם! תמחל לי, כך וכך חטאתי לפניך, אני מבקש ממך סליחה, אני מבקש ממך מחילה, בבקשה תכפר לי הקדוש- ברוך-הוא, אל תכעס עלי, תאריך איתי אף, ריבונו של עולם, תעשה עמי חסד, אני מתחרט על זה. ריבונו של עולם, תעזור לי לעשות חשבון נכון – מה הרווחתי מהעוון? הלא העוון בעצמו הוא עונש, עונש נורא שמרחיק אותי ממך, שמרחיק אותי מהאור שלך, מהטוּב שלך, מהמתיקות שלך, מהנועם שלך, מהיופי שלך, מהעונג שלך, מה הרווחתי כשחטאתי? שהתרחקתי?
 
אבל מה אעשה, ריבונו של עולם, שהתגבר עלי היצר הרע? ועכשיו אני בא לפניך, ומתוודה לפניך, ומבקש ממך סליחה. אנא ממך, תקרב אותי, אני מתחרט חרטה גמורה, תעזור לי שלהבא לא אחטא. תן לי את הכוחות להתגבר על היצרים שלי. תן לי את הרצונות. תן לי את הכיסופים. תן לי את הקדושה. תן לי את העצות איך להתגבר על היצרים שלי. תן לי את העצות איך לא אחטא לפניך יותר, איך לא אעשה עוד פעם עוונות כאלה.
 
ריבונו של עולם! כואב לי במקום פלוני, אני חולה במקום פלוני. בודאי אתה צדיק על כל הבא עלי, אמת עשית ואני הרשעתי. ריבונו של עולם, אתה צדיק, ובודאי אם לא היו לי חטאים לא הייתי חולה, אני מבקש ממך, ריבונו של עולם, תראה לי במה חטאתי, מהם העוונות שבגללם עשית אותי חולה, אני רוצה לחזור בתשובה, תראה לי את החטאים שבגללם חליתי, תעזור לי לתקן אותם, לחזור בתשובה, תחזיר אותי בתשובה על כל מה שחטאתי, על כל העוונות שבגללם עשית אותי חולה, תאריך איתי אף, בבקשה ממך, אבא שבשמים, תקרב אותי. העוונות שעשיתי יותר מכאיבים לי מהכאבים ומהחולי, זה שהכעסתי אותך יותר מצער אותי מהצער שיש לי מהכאב, תמחל לי, תאריך איתי אף, תקרב אותי אליך…’
 
כך אדם צריך לדבר עם ה’ בכל יום! כשאדם מדבר כך, דהיינו שמפחד מ"אחד" ומבקש בכל יום סליחה, בזה יסורו ממנו כל הפחדים וינצל מיראות הנפולות, שפירושו שלא יפחד משום דבר, משום שר ואדון, או חיה רעה, ליסטים, שוטרים ושופטים, ולא משום דבר רע שיש בעולם, ולא יפחד משום מחלה, רק מה’ יתברך ירא ויפחד, בזה יעלה את היראה לשורשה, דהיינו לדעת שלם, וידע ממי להתיירא, היינו ליראה את ה’ הנכבד, ועל ידי זה יזכה להשגת התורה שבנגלה, ויזכה לשפלות באמת, היינו לענווה, ועל ידי זה יזכה לתפילה במסירות נפש, שיבטל כל ישותו וגשמיותו בשעת התפילה.
 
לכל זה זוכים על ידי התבודדות. לכן אמר רבינו, שהתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. וכוונתו בפשיטות, שיהיה האדם עם ה’ יתברך לבד באיזה חדר, או באיזו מרפסת, גינה או שדה, וידבר עם ה’ יתברך, ויספר לו את כל ליבו, ויבקש ממנו שיקרב אותו תמיד, ואזי יזכה לכל הטוב שיש בעולם.
 
וצריכים לדעת, שאדם שזוכה לעשות בכל יום שעת התבודדות, ומספר לבורא את כל צערו, ומתוודה ומתחרט על גודל הפגמים שפגם, אזי השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה, כי כל פגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה כביכול, והיא מנחמת אותו, שתבקש תחבולות לתקן את כל הפגמים הללו.
 
לכן כל בני ישראל היקרים, כל איש וכל אישה, בין בחור בין בחורה, שלא יעבור עליכם יום בלי שעת התבודדות, ובזמן הזה תהיו לבד עם ה’ ותודו לה’, ותתוודו לפניו, ותתחילו לעשות חשבון נפש, מה עשיתם מההתבודדות של אתמול עד היום. כי ההתבודדות נקראת שעת "יום כיפורים" והיא מכפרת על כל היום. לכן צריכים לעשות חשבון משעת "יום כיפורים" של אתמול, ועד שעת "יום כיפורים" של היום.
 
ה’ יתברך יזכנו להחזיק במידה טובה זו של תשובה והתבודדות. אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

זה היה רגע אחד אמיתי בתוך יממה של בלבול ומתח. דיבור מדויק אחד, ששחרר חסימות רבות. סוף סוף נענתה תפילת ה"תעזור לי, ריבונו של עולם", שמלמלתי כל הזמן. והוא עזר...

Featured Products