נתיב העבודה – הדרך הנכונה לכולם

 

 

"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווה אתכם היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא… לא בשמים היא ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו…" (דברים ל, יא).

 

פסוקים אלו הם קריאה של חיבה מבורא עולם, אבינו שבשמים, לעודד אותנו לקיום התורה והמצוות, כדי שלא נעלה על דעתנו שדבר זה רחוק מהישג ידינו, אלא אדרבה "כי קרוב אליך הדבר מאוד".

 

יש במילים אלו, כדי להחיות את רגשי האהבה והגעגועים להשם יתברך בלב כל יהודי ויהודי, ולחדש בו את רוח התקווה והביטחון שכל אחד יכול לזכות לזה. אולם, רבים אינם מצליחים למצוא את הדרך שעל ידה יהיה קרוב אליהם הדבר מאוד, כלומר שיצליחו להגיע אל יעדם ותכליתם. וכאן נשאלת השאלה – היכן היא, אם כן, הדרך הישרה שעל ידה נזכה להשיג בקלות את מבוקשנו?

 

רבי נתן זי"ע מגלה לנו בספרו ביאור חדש ונפלא על פסוק זה, ובמתיקות דבריו מראה בפשיטות כיצד יכול כל אחד בקלות להצליח בדרך השם, וקרובה ישועתו לבוא, ובתוך דבריו הוא מצביע על המכשול הגדול שמונע מן האדם להגיע למטרה, והן על הדרך הנכונה שתקרב אותו לשם.

 

כדי שנזכה להתעמק בעצתו ודבריו של רבי נתן, נקדים ונציין מעט מהטעות והמכשול, ועל ידי זה יובנו העצה והתיקון.

 

 

בדברי רבינו הקדוש מבואר בכמה מקומות, שלב איש הישראלי הוא מלא אלוקות, ולכן תשוקתו להשם יתברך היא גם כן אינסופית, ומתוך הרצון העז והחזק להתקרב להשם יתברך, בעת שמתעורר ליבו לעבודת השם, מיד מקבל על עצמו עבודות והנהגות שאין בכוחו להתנהג בהם, ובסופו של דבר אינו מצליח לקיימם ונופל מהן.

 

רבינו מסביר (ליקוטי מוהר"ן מ"ט, ח"א), שקודם הבריאה היה אור הקב"ה אין סוף, וכשרצה הקב"ה לגלות מלכותו הוא צמצם, כביכול, אלוקותו יתברך, ובתוכו ברא את העולם והמידות, ועל ידי זה (כלומר הצמצום והמידות) משיגים אלוקותו ויודעים שיש אדון ומושל ומנהיג, וכן הדבר באיש הישראלי, וכפי שמציין בסוף התורה (שם): "והאלוקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף… היינו אין סוף לתשוקתו, לפי גודל התלהבות הלב… לא היה אפשר לו לעשות שום עבודה… ועל כן בהכרח צריך האדם לצמצם אור התלהבות ליבו… כדי שיוכל לעבוד את השם בהדרגה ובמידה", עכ"ל.

 

מכיוון שרצונו של השם יתברך שנעבוד אותו בהדרגה ובמידה דווקא, ממילא מובן שהיצר הרע (הבעל דבר) מתגבר דווקא בעניין זה, ומנסה להכשיל את האדם בעיקר בנקודה זאת.

 

 

ישנן שלוש סיבות עיקריות שמונעות מן האדם לצמצם עצמו:

 

א. מידת הגאווה וגסות הרוח, כפי שמפורש בדברי רבי נתן (בהלכות תרומ"ע פ"ג או"ג), "כי מחמת הגאות שבליבו, אינו רוצה לעבוד את השם יתברך, כי אם כשיזכה לעבוד אותו בעבודה גבוהה מאוד".

 

ב. הרצון לריבוי אור, ודברים מעוררים כותב על זה רבי נתן (בהלכות תפה"מ, הלכה ז’ או י"ט): "ועל כן בכל עת שמתעורר הבעל בחירה איזה נקודה בעלמא (בעולם) לשוב למקורו… נתעורר תיכף נגדו היצר הרע… ומבלבלו… שמסיתו להתלהב בלי צמצום הראוי לו… ותיכף שרוצה לשוב מבלבולו בריבוי אור".

 

ג. מצד החשק והרצון האמיתי של כל יהודי לצאת לגמרי מהחושך ולהתרחק מן הטומאה והסיטרא-אחרא, ולכן דוחק את השעה וממהר ללכת בנפלאות ובגדולות ממנו, כדי להתנתק לגמרי מהמקום שנמצא שם (דבר זה קשור במעט לסיבה ב’) (ועיין בהלכות מלמדים ה"ד סי"ג).

 

 

הכלל היוצא מדברים אלו, שיסוד הכרחי בעבודת השם הוא לדעת שתפקיד האדם ותכליתו – הוא לעבוד את השם מתוך מידות וצמצומים דווקא, וזה עניין קבלת עול מלכות שמים, כלומר כשמסכים לצמצם את תבערת ליבו והתלהבותו הגדולה, אז מקבל האדם עליו עול מלכות שמים ומוכן ללכת אחר השם יתברך, כפי שהשם רוצה – שנלך מדרגה לדרגה בהדרגה ובמידה, ואינו הולך אחרי תאוות ליבו שמסיתות אותו להתעדן בעונג התלהבותו.

 

משל למה הדבר דומה? לאדם צעיר שעול הפרנסה רבץ עליו, והחליט לעסוק במשא ומתן כדי לכלכל את ביתו. אולם, מאחר שהיה חסר ניסיון החליט להתייעץ עם חכם אחד וביקש ממנו הדרכה בעניין.

 

חשב החכם ואמר לו, דע, כי למרות שעדיין זרים לך כללי המסחר, אך במשך הזמן תספיק ללמוד אותם, הרי שבך תלוי הדבר, והגם שמן הסתם לא יבצרו קשיים בדרכך, ויתכן שיעברו עליך תקופות קשות. אך אל תיבהל מזה כלל מכיוון שכך הוא סדר העולם. לכן תראה תמיד לחזק את עצמך, כי זה העיקר, שהרי אין דבר העומד בפני הרצון, ואם תעמוד איתן במקומך בודאי תצליח בסוף. כששמע אותו אדם את דברי החכם, הרהר בליבו, אם כך הוא הדבר, ואין דבר העומד בפני הרצון, לא רק שאקים עסק קטן, כמו רוב הסוחרים שמתחילים בדברים קלים, אלא אתחיל ישר עם עסק גדול עם רווחים גדולים, ואז אצליח להתעשר תוך זמן קצר, וגם אם ייערמו הקשיים, אז דברי החכם מחזקים מאוד – שאהיה חזק ברצונותי ואז בודאי אצליח לעבור על הכל.

 

אמר ועשה. בתחילת דרכו ניסו חבריו להסביר לו את טעותו ולחזור בו ממעשיו, משום שהוא במו ידיו מציב את הפח אליו הוא עתיד ליפול, אך הוא לא נתן דעתו אליהם ולדבריהם, מכיוון שסמך מאוד על דברי החכם. והסוף, כמובן וכצפוי מראש – הוא לא החזיק מעמד ותוך זמן קצר הסתבך די מהר בעסקיו, נכנס לחובות גדולים, התמרמר, ובעיקר התרעם בליבו על החכם שהכשיל אותו על ידי עצותיו, ומרוב צער פנה אליו שוב וסיפר לו את כל מה שקרה לו.

 

החכם הקשיב לדבריו וחקר היטב עד שעמד על אופן התנהגותו ודרכי פעולתו, ואז הוכיחו: אמנם נכון שאמרתי לך שאם תהיה חזק בשאיפותיך, מבלי לוותר עליהן אז תצליח להתגבר על כל המכשולים, אך כוונתי הייתה ברורה לכל בר דעת, שאין הדברים אמורים אלא בתנאי שתתנהג בהם כסדר המקובל בעולם, שהוא הטבע שהטביע הקב"ה בעולמו, ולפני שתעשה פעולה כלשהי תבדוק עצמך היטב ותשקול בפלס דרכך, אם אתה מוכשר לכך או לא, ואם הדבר גדול או כבד עליך – היית צריך להניח לזה עד שתהיה ראוי, והעיקר שתיזהר תמיד ללכת רק בהדרגה ובמידה, ורק כך תוכל לראות בעזרת ה’ הצלחה בדרכך. ואפילו אם היית עושה את כל מה שהדרכתי אותך לא היית נמנע מזמנים קשים, לכן אמרתי לכך את מה שאמרתי כדי לחזק אותך כדי שלא תסתכל עליהם כלל, אבל האם היה ספק בכלל, שבכל דבר שתעשה גם אם הוא למעלה מכוחך, תבוא לך ההצלחה בדרך נס, רק בגלל הרצון החזק שלך?…

 

 

כך הם הדברים ברוחניות – שאין כוונת רבינו ורבי נתן זי"ע בריבוי דברי ההתחזקות המובאים בספריהם, שכל אחד יחליט לקבל על עצמו כל מה שרק יעלה על רוחו כשחש התלהבות בליבו, מבלי שיצמצם את עצמו למדרגתו ומצבו, ויחשוב בטעות שעליו מוטל רק להתחזק והקב"ה כבר יצליח את דרכו.

 

אלא כוונתם ברורה מאוד – אדם צריך ללכת כסדר: מדרגה לדרגה ולהתקדם מעט מעט, עד שיזכה משמים להגיע ליעדו, ומי שמחזיק עצמו זעיר וקטן ואינו הולך בנפלאות ובגדולות ממנו – יזכה להרבה. ובנוסף, צריך כל אחד לדעת שבמהלך חייו יצטרך לעבור ניסיונות רבים ויהיו גם פעמים בהן דעתו תיחלש, ועל אדם כזה שאינו הולך על דברים שהם מעבר לכוחותיו, אליו מכוונים דברי ההתחזקות שבספרי רבינו ורבי נתן, ואם יטה אוזנו לדבריהם ולא יניח לעצמו ליפול ויציית להם, אז בודאי יזכה לעלות מעלה מעלה בעבודת השם. (והדבר נוגע לכל תחום בחייו של אדם!) אולם, אם מתעקש האדם ללכת למעלה ממדרגתו, אז בודאי שכל עמלו יהיה לריק, ואין שום ערבות שלא ייפול ויפגום ח"ו בפגמים שכתב רבי נתן (ראה ליקוטי תפילות מ"ט).

 

 

ואלה דברי רבי נתן בעניין זה: "כי קרוב אליך הדבר מאוד… היינו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הקב"ה חפץ מהאדם שיעלה לשמים, דהיינו שיעשה עבודות גבוהות דווקא, מה שאין בכוחו לעשות, רק השם יתברך חפץ מהאדם שיעשה מה שאפשר לו לפי מדרגתו… דהיינו, שימשוך עצמו "מעט מעט" כמו שאנו מבקשים בכל בוקר "שתרגילנו בתורתך", "שתרגילנו" דייקא כנ"ל… וזהו "לא בשמים היא"… שאין אתה צריך לעלות לשמים כנ"ל… כי באמת, התורה והעבודה שאתה צריך לקיים כפי רצונו יתברך, הוא קרוב אליך מאוד, כי אין אתה צריך, רק להתגבר לעלות ממדרגה למדרגה הסמוכה, שהיא קרובה אליך מאוד" (הלכות תרומ"ע ה"ג סימן י’).

 

 

דרך עבודת השם, לפי דעת רבינו ולפי דברי רבי נתן היא "שאין האדם צריך כי אם להתקרב ולעלות למדרגה הקרובה אליו", ולזה חייב קודם לאמוד עצמו היטב, לדעת מהי המדרגה הקרובה אליו, שלא יהיה הדבר כבד מדי בשבילו, כפי שיקול דעתו. ועל האדם לקבל הנהגה זו, וכך יעשה וירגיל את עצמו לדבר הזה לפרק זמן מסוים, ואחרי שיתרגל בזה יתקדם הלאה, אט אט, ויקבל על עצמו עוד מידה טובה או דבר טוב, וכן הלאה.

 

וזהו "כי קרוב אליך", כלומר – הדבר בהישג ידך! גם אם מדובר בעבודה חדשה או הנהגה שאין האדם רגיל בה, וכל ההתחלות קשות, אבל אדם יודע ומבין שזה דבר שבמעט זמן יוכל להתרגל אליו.

 

וכך מתרגלים ומשתפרים לטוב וכל ימיו של האדם נמצאים בבחינת מוסיף והולך. כלומר, שמוסיף קדושה ודעת בעבודת השם והולך לבטח בדרך החיים, ממדרגה למדרגה עד אשר זוכה לקיים את כל התורה כולה, כמו שמבטיח רבי נתן (שם) שעל ידי זה זוכים לעלות מדרגה לדרגה ולעשות את כל דברי התורה הזאת.

 

 

ויש לציין, שאין כוונת מאמר זה לדבר בעניין העצה הידועה של נקודות טובות וגודל החשיבות של עבודות קטנות, שזהו דבר גדול בפני עצמו, אלא הכוונה כאן להדגיש את עניין "ההרגל" כפי שמבואר בדברי רבי נתן, שעל ידי זה יוכל כל אדם להתעלות בעבודת – הן ברוחניות והן בגשמיות, שלב אחרי שלב, אם רק ירצה להתגבר על הניסיון של ריבוי אורות – שלא ירצה להשיג את הכל בבת אחת, אלא יצמצם את עצמו לדבר הקרוב ביותר אליו, ויתרגל בו (יקיימו בהתמדה), וכך יעשה כל ימי חייו.

 

אדם ההולך בדרך זו מובטחת לו הצלחה, כי אז יזכה לשמחה אמיתית ונחת רוח מעבודתו, כשיראה שעל ידי שמרגיל את עצמו הוא זוכה להתקדם ולהגיע להישגים גדולים.

 

 

נקודה חשובה שראוי לציין אשר מבוארת בדברי רבי נתן היא (שם): "אבל השם יתברך חפץ חסד הוא, והוא יודע יצרנו, כי עפר אנחנו, ויצר לב האדם רע מנעוריו, ואי אפשר לכל אדם להתחיל תיכף בעבודות גבוהות בשמים, ואפילו לאחר ההתחלה, לאו כל אדם זוכה, אפילו בסוף ימיו, לעבודות גבוהות, ואם כן ח"ו אם לא ירצה השם יתברך לקבל העבודות הפשוטות של סתם אנשים כשרים, אם כן אבדה התקווה ח"ו של "רוב העולם", אבל באמת אין התורה בשמים דווקא, דהיינו שלא יהיה אפשר לזכות להתורה כי אם על ידי מדרגות גבוהות בחינת שמים…"

 

כאן רבי נתן מלמד אותנו, שהדרך הזאת שייכת לרוב העולם! ולא רק לכמה אנשים חלשים ופשוטים, אלא לרוב העולם כפשוטו, וצריך כל אדם להרגיל את עצמו ללכת בדרך הזו, כי מן הסתם הוא מן הרוב, ובפרט כשהוא רואה שאינו מצליח, כשהולך בגדולות ונפלאות. ובפרט שיש על זה יצר הרע גדול מאוד – בעניין ריבוי האורות ולדחיקת השעה, בודאי שצריך כל אחד לחשוש, שאולי מה שהוא רוצה להתעקש ולחשוב, שהוא דווקא מהיחידים שכן יכולים ללכת בריבוי אור ובעבודות גדולת ואין לו סבלנות ללכת מדרגה לדרגה לפי מקומו, בדרך של רבי נתן, זה בא רק מהסיבות שהוזכרו לעיל.

 

ובמקום אחר (הלכות מעקה ושמיה"ג (הלכה ד’ סעיף ה) כותב רבי נתן, ששמע בפירוש מרבינו ז"ל "שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש, כשנתעורר לעלות משם, בהכרח שילך מדרגה לדרגה".

 

וכבר אמרו חז"ל: פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, וכן אמרו חז"ל: חכם מה אומר? היום אני לומד הלכה אחת, ומחר הלכה אחת עד שאגמור את כולה.

 

מקורות נוספים לעיון בנושא מאמר זה: ליקוטי מוהר"ן חלק א’ תורה מ"ט – כל התורה, ליקוטי מוהר"ן חלק ב’ תורה ט’ – במקום שנאמר "לפעמים יש שמנשב בהאדם וכו’", שיחות הר"ן שיחה כ"ז, ליקוטי תפילות חלק ב’ תפילה ט’.

 

יהי רצון שנזכה.