משמעות הזמן ביהדות

האדם צועד בתוך הזמן, וכל פעם מגיע לתחנה אחרת בעלת אופי מיוחד. ובכל תחנה כזו, יש בעולם התעוררות רוחנית מיוחדת לאותה תחנה, עם עבודה מיוחדת המוטלת על האדם דווקא באותו זמן.

7 דק' קריאה

מ. רות

פורסם בתאריך 19.01.08

מסופר בתלמוד על מאורעות חנוכה, ועל כך שהחשמונאים קבעו אותם ימים טובים לדורות, וכך נאמר: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (מסכת שבת כ"א).
 
מדוע נאמר "לשנה אחרת"? הרבה יותר טבעי שמיד עם הניצחון, עת רושם הנס עדיין כביר, שאז ייקבעו ימים אלו להלל והודאה! אלא, שחז"ל עם גדלותם הרוחנית האדירה חיכו לשנה הבאה, בכדי לראות אם בימים אלו, בשנה שלאחר מכן, תשרה בעולם הארה רוחנית מיוחדת כפי שהייתה בימי החנוכה. חז"ל, בעוצם מדרגתם הרוחנית, יכלו לחוש את ההשפעה הרוחנית המיוחדת שחזרה בשנה שלאחר מכן, בדיוק בימי החנוכה. ועל כן, לפני שתיקנו חג לדורות, חיכו לראות שימים אלו מיוחדים הינם לדורות, ולא רק בשנת הניצחון עצמה. ובכל שנה "בזמן הזה" – בימי החנוכה – חוזרת סייעתא דשמיא מיוחדת להגיע לאותה השגה הרוחנית שעם ישראל הגיע אליה "בימים ההם".
 
מזאת אנו למדים שהזמן כביכול חוזר על עצמו כמו גלגל, ובכל חג ומועד, חוזרת הארה רוחנית מיוחדת בעלת משמעות מיוחדת לאותו חג או מועד.
 
הרב בנימין אפרתי בספרו "אמונה תשובה ומועדים" ממשיל זאת לשעון חשמלי הנמצא בבית, ובכל פעם הוא מדליק נורה אחרת בעל גוון אחר. סובב סובב לו השעון, ובכל פעם מאירה נורה אחרת בבית – פעם נורה בגוון אדום, ופעם בגוון ירוק, פעם כחול ופעם סגול. כך הוא הלוח העברי, ובכל חג מאירה השפעה רוחנית בעלת גוון אחר.
 
דבר זה בולט במיוחד אם סוקרים את ההיסטוריה של עם ישראל.
 
נתחיל במשפט הראשון שנערך בהיסטוריה – אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת, וה' דן אותו ברחמים. דבר זה התרחש ביום א' בתשרי, ומאז ועד היום בתאריך זה בדיוק – הרי הוא ראש השנה –  אלוקים יושב למשפט על כל באי עולם ודן אותם ברחמים.
 
ביום כיפור – יום הסליחה וכפרת העוונות השנתי, סלח ה' לעם ישראל על חטא העגל.
 
תשעה באב – יום הידוע כיום "קשה לישראל". למעשה זמן "קשה" זה מתחיל שלושה שבועות קודם לכן, מתאריך י"ז בתמוז – יום הבקעת חומת ירושלים. זמן זה קרוי בשם "שלושת השבועות", ונחשב עד היום כזמן בו מידת הדין יותר תקיפה, של ימים מסוכנים יותר, בהם לא נוהגים לעשות טיולים מסוכנים וכו'.
 
בתשעה באב חרב בית המקדש הראשון, ולאחר כ-500 שנה בדיוק באותו יום – חרב בית המקדש השני, לאחר 52 שנה, חרבה העיר ביתר, עיר גדולה שהחזיקה מעמד לאחר החורבן עד לתאריך נורא זה – תשעה באב, ועוד אסונות רבים אירעו לישראל בדיוק ביום התשיעי לחודש אב, כגון גירוש ספרד ועוד.
 
האדם צועד בתוך הזמן, וכל פעם מגיע לתחנה אחרת בעלת אופי מיוחד, תחנה ושמה סוכות, תחנה ושמה פסח, תחנה ושמה שבועות, וכו'. ובכל תחנה כזו, יש בעולם התעוררות רוחנית מיוחדת לאותה תחנה, עם עבודה מיוחדת המוטלת על האדם דווקא באותו זמן. כפי שכותב הרחמ"ל בספרו "דרך ה'": "ושורש כולם (המועדים) הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר עלינו אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה, על פי זה נצטווינו בחג הפסח, בכל העניינים לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאוד שנתקנו בו, וכמו שזכרנו למעלה, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייבנו באותם העניינים כולם".
 
כלומר, בהגיע חג הפסח חוזרת אותה הארה רוחנית שהייתה בעולם בזמן יציאת מצרים, ועל ידי המעשים המיוחדים שאנו עושים בחג הפסח – אכילת מצה, ארבעה כוסות וכו', אנו מושכים אל נפשותינו את ההתעוררות המיוחדת הראויה דווקא בזמן זה. וכך בכל חג ומועד בשנה העברית.
 
אך בעצם הזמן דומה יותר ל"ספירלה" מאשר לגלגל. זאת משום שבכל שנה הזמן לא חוזר עלינו בדיוק באותה צורה. בכל שנה אנו חווים את המועדים, את התחנות, בצורה שונה. ילד חווה את ראש השנה אחרת מאשר כשהוא מבוגר. בילדותו יכול הוא להתרגש מתקיעת השופר וליהנות מטעם התפוח בדבש. לאחר מכן, כשהוא גדל מעט, התרגשותו מתקיעת השופר עולה דרגה, והוא יכול להתחבר אליו בצורה אחרת – להתרגש מקול היבבה הנשמעת מעומק לב שבור, ומזעזעת את הלבבות. כשהוא מתבגר יותר הוא יכול להגיע לעומקים נוספים בתשובה, בהתעוררות ובעומק שהוא מעניק ליום גדול זה, וכן הלאה.
 
כך האדם בונה את עצמו בכל שנה ושנה, ומשלים ומתקן חלקים שונים ברוחניות בכל חג ומועד. האדם נבנה עם הזמן – אם הוא יודע להפיק מה"זמן" את ההארות המיוחדות שהכניס בו הבורא.
 
אנו נמצאים בימי ט"ו בשבט, ומה מתאים יותר מלומר "האדם עץ השדה": העץ גדל ומוסיף טבעת בגזעו מדי שנה, אף שבמהלך השנה הדבר לא נראה ולא מורגש כל כך, אך בכל זאת העץ גדל ומוסיף טבעות. כך גם האדם, מוסיף כל שנה טבעת רוחנית נוספת, נדבך רוחני נוסף, בונה עוד קומה ועוד קומה, עד כי בסוף ימיו זוכה הוא לבניין שלם של רוחניות, אשר נבנתה מטבעות רבות – שנים של נורות מאירות בגוונים שונים.
 
הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, בספרו "מכתב מאליהו" מביא משל מקסים: ניקח את מפת ארץ ישראל ונכסה אותה בנייר עם נקב קטן. דרך הנקב נראה רק עיר אחת, נזיז מעט את כיסוי הנייר, ועכשיו אנו רואים מבעד לנקב עיר אחרת. בכל פעם נגלית לנו עיר אחרת בלבד – עכשיו רואים רק את חיפה, עכשיו רק את נתניה, עכשיו רק את ירושלים, וכו'. ואין האדם רואה שמדובר פה במפה של ארץ שלמה. הוא רואה כל פעם רק חלק מהתמונה. ועתה, אם נסיר את הכיסוי, בבת אחת תתגלה תמונה שלמה, ונראה שמדובר בכל ארץ ישראל. כך גם האדם, בונה את נשמתו מדי שנה, בכל פעם חלק אחר, אך מכיוון שהנשמה הרוחנית כלואה בתוך גוף חומרי, "כיסוי" המגביל אותה בתוך גבולות הזמן, אין הוא רואה תמונה שלמה. כשיסירו את הכיסוי – הגוף החומרי – מהנשמה, תתגלה התמונה – המפה – השלמה, והאדם יוכל לראות כיצד בנה את עצמו מדי שנה בשנה, קומה ועוד קומה, ועכשיו הוא רואה את הבניין השלם.
 
ההארה הרוחנית הבאה לעולם מדי חג ומועד משתקפת בכל הבריאה כולה, ובאה לידי ביטוי בעונות השנה והחקלאות:
 
חג הפסח – זמן לידתו של עם ישראל, מתרחש בזמן האביב, הזמן בו בכל שנה ושנה נולד הטבע מחדש, והוא אף נקרא חג האביב.
 
חג השבועות – חג הקציר. הזמן בו ישנה עבודה רבה בשדות בקצירת היבול. כך גם חג השבועות, לאחר שנהיינו לעם קיבלנו את הפרי – את התורה – ועתה עלינו לעבוד ב"קציר התורה", וליישמה בחיי המעשה.
 
חג הסוכות – חג האסיף – מלשון סוף. הגענו לזמן בו נאספה התבואה אל הבתים, העבודה הושלמה ועתה יכולים ליהנות מהיבול. חג הסוכות מסמל את ההשלמה, את זמן "העתיד לבוא" בו נשב בצילו של הקב"ה, כפי שבסוכות יושבים אנו בצילם של "ענני הכבוד", היא הסוכה הקרויה "צילא דמהימנותא" – צל האמונה. הסוכה היא זכר לענני הכבוד, אשר הגנו על עם ישראל במדבר. אף בסוכות יוצאים אנו מההגנה החומרית שלנו – הבית שלנו – כפי שפתגם אנגלי ידוע אומר: "ביתו של האדם הוא מבצרו". אנו עוזבים את ההגנה החומרית – ויוצאים להסתופף ב"צל האמונה" תחת כנפיו של הקב"ה, כפי שיהיה בעתיד לבוא.
 
בימים אלו אנו נמצאים בתקופת החורף – הזמן בו יורדים גשמים והעולם נמצא בתהליך של קליטה וספיגה. הגשמים מרווים את האדמה, הצומח והחי, ואלו קולטים אל קרבם את כל השפע היורד ממרום. האילנות סופגים אל קרבם את כל גשמי החורף, ואוגרים אל תוכם את הכוח הרוחני שממנו יצאו הפירות.
 
ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות – הוא הזמן בו מתחילה היציאה מהכוח אל הפועל. האילנות מתחילים לחנוט פרי. כל מה שאגרו האילנות עד לט"ו בשבט יתגלם בפירות, שיצאו מהם לאחר מכן במהלך השנה.
 
כך גם אנו, בתקופת החורף, תקופת הגשמים, אנו בתהליך ספיגה וקליטה. אוגרים אל קרבנו כוח. בט"ו בשבט הדברים יתחילו לצאת מהכוח אל הפועל. ולכן, אם לפעמים נדמה לנו שהדברים לא זזים, אם אנו עובדים על עצמנו ומנסים להתפתח בכיוון מסוים, אך הכל מתנהל בעצלתיים ואיננו רואים פירות בעמלנו, נתאזר בסבלנות עד ט"ו בשבט, אז יש התעוררות בבריאה, הן באדם והן באילנות, וישנה עזרה משמים להוציא מהכוח אל הפועל את הדברים, וסייעתא דשמיא למימוש הפוטנציאל הגלום בנו.
 
מזלו של חודש שבט הוא דלי. דלי הוא הכלי האוגר את המים, את השפע, ומשקה הלאה. כלומר, הדלי הוא האמצעי לקליטה והעברת השפע. זהו בדיוק התהליך המתרחש בבריאה, באדם ובצומח, בחודש שבט – מעבר מתקופה של קליטה ואגירה להשקיה – ליציאה מהכוח אל הפועל.
 
בזוהר נאמר "בכ"ב אותיות נברא העולם" – 22 אותיות הא"ב העברי. כיצד ניתן לברוא עולם באותיות? אלא, ש-22 אותיות אלו הן ההגשמה החומרית של 22 מושגים רוחניים בהם נברא העולם. כל אות מגלמת מושג רוחני אחר המרכיב את הבריאה, כפי שכותב הרמח"ל בספר "קנאת ה' צבאות":
 
"ועתה אפרש לך בזה סוד גדול מאוד, ותבין עניין צירופי האותיות לעשות שמות. כבר ידעת שאין שמות לשון קודש במקרה על דרך ההסכמה, אלא הם מורים עצמות (מהות) הדבר לפי בחינת מציאותו מן המאורות… דרך משל: לחם – התקשרות שלושת מאורות אותיות אלה בצירוף זה – גורם הרכבה כך של מאורות שתוציא מבחינת הלחם בכל פרטיו. והנה כ"ב אותיות הם המקורות לכל המציאות…"
 
אחת המשמעויות הרוחניות המגולמות באותיות היא משמעות הקשורה לערכן המספרי. לדוגמא" האות א' – "אלף", אחת המשמעויות שלה הינה הקב"ה – אלופו של עולם, ערכה המספרי הוא אחד, שהקב"ה הוא אחד, ומשמעותה אחדות.
 
רעיון זה בא לידי ביטוי באופן מופלא במילה "זמן".
 
האות ז' – ערכה המספרי הוא שבע. המספר המשקף ביותר את מחזוריות הזמן הינו שבע, כפי שכותב הרמח"ל בספרו "דרך ה'": "ואולם גזרה (החכמה העליונה) שיהיו הימים כולם מתגלגלים בשיעור מספר אחד שיסובב בזמן כולו בסיבוב, והוא מספר השבעה ימים. וזה, כי הנה בם נברא המציאות כולו, ונכלל כל הווייתו במספר זה, ונמצא מספר זה מה שראוי שיקרא שיעור שלם, כיוון שכולו הוצרך להוויית כל המציאות. ויותר מזה לא הוצרך כלל, כי כבר נגמרה בו כל ההוויה. אמנם יהיה מספר זה מתגלגל והולך וחוזר בסיבוביו עד סוף כל הששת אלפים. ולא עוד, אלא שימות כל העולם כולו גם הם ישמרו השיעור הזה בכמות הגדול, והיינו, ששת אלפים ואלף המנוחה, ואחר כך תתחדש ההוויה למציאות בסדר אחר כפי גזירת החכמה העליונה".
 
המספר שבע הוא מספר מאוד משמעותי במושג הזמן: שבעה ימים בשבוע, מחזור השמיטה הוא כל שבע שנים. עד לשנת היובל סופרים שבעה מחזורי שמיטה, כלומר שבע פעמים שבע שנים, וכן סופרים שבעה שבועות – ספירת העומר – מפסח עד לשבועות.
 
כמו כן, כפי שמביא הרמח"ל, ימות העולם אף הם שבעת אלפים שנה, באופן מקביל לשבעת ימי השבוע. אלף שנה כנגד כל יום מהבריאה. וכפי שהגר"א אומר, שכל מה שהתרחש במשך יום מסוים מימות הבריאה יתרחש שוב באלף המקביל לו, כלומר – כל מה שהתרחש ביום הראשון לבריאה חוזר על עצמו באלף הראשון לבריאה, וכן הלאה, עד לאלף השביעי – אלף מנוחה הקרוי "עולם הבא" שהוא מקביל ליום השבת – "יום שבת יום מנוחה" שעליו נאמר "מעין עולם הבא", ומי שיודע לחשב בדיוק את מהלך פרטי הבריאה בששת ימי בראשית, אומר הגר"א, יכול לחשב את הקץ.
 
האות מ' – ערכה המספרי הוא 40, והיא נמצאת באמצע המילה "זמן". יש אות לפניה ואות אחריה וזה כבר רומז על הכיוון של משמעותה במסגרת הזמן. האות מ' משקפת זמן מבחינת תהליך. תהליך של הבשלה. המושג 40 יום מופיע פעמים רבות בהקשר תהליך הבשלה, לדוגמא: 40 יום ליצירת הוולד. 40 יום קודם יצירת הוולד מכריזין בת פלוני לפלוני. 40 יום – ימי התשובה מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים. 40 יום – משה עלה למרום לקבל את התורה, עד שהיה ראוי לקבלה וכו'.
 
האות ן' – ערכה המספרי הוא 50. שימו לב כי זוהי נ' סופית (הנקראת גם נ' זקופה), אשר אחת המשמעויות שלה – בניגוד לנ' רגילה, נ' כפופה – הינה תחיית המתים, משיח ונצח. כלומר, תהליך שבא אל סופו, השלמה של תהליך (על המשיח נאמר: "ינון שמו" מלשון נון). ואכן, חג השבועות – חג מתן תורה – מגיע לאחר ימי ספירת העומר שהם ימי הכנה וצמיחה רוחנית, אשר מתחילים לספור אותם מחג הפסח, וביום החמישים לספירה מגיע יום קבלת התורה. כמו כן, שנת היובל היא השנה החמישים, בתום מחזור של שבע שנות שמיטה.
 
וכבר אמר קהלת: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". (א, ט).

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

בשבעים-שמונים השנים הקצובות אין יערות, גם לא פרדסים ונחלות כרם. שדרות לא תבואנה בחשבון ואף לא חורשות זעירות. במרוץ הבלתי מתפשר, נמס גם הנוף המיוער ביותר.

Featured Products