ברגישות ובעדינות – פרשת משפטים

ההנחיה היא להיות כאן סוּפֶּר רגיש, כיון

שזה רגע של בושה ומבוכה להיות זקוק

לאחר. עשה זאת לפחות באין רואה, ובינך

לבינו בלא שיחוש בעיניים המנעצות בו.

 

 

פרשת משפטים

 

אחד מסימני הזיהוי של עם ישראל הוא רחמנים – רגש רחמים פועם בליבם.

 

אם נשים לב, המילה "רחמים" היא משורש ר.ח.מ. כלומר – שם נוצר הוולד, והוא מקום הגידול שלו. תכונת הרחמנות אף היא מקום גידולו וסיבת יצירתו של עם רחמן, החש בסבל הזולת ומוכן לעזור לו ולהתחלק עימו באשר לו, ממון, זמן, מחשבה, ועוד.

 

מצוות רבות בתורה מפתחות רגש זה ומשליכות אותן לשטחי חיים שונים. בפרשה אנו מוצאים את החסד והרחמים פעמים רבות – ביחס ליתום, אלמנה וגר. אך מצוה מיוחדת מופיעה כאן בפסוק: "אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא-תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה" (שמות כ"ב, כ"ד).

 

המילה "אִם" מתפרשת בכל התורה בלשון ספק ותימא, ואילו כאן "אִם", פירושו שהדבר אינו תלוי ברצונו מלשון ספק, אלא "כאשר", כלומר ודאי שהינך חייב להלוות ולעזור לו בשעת דחקו, אך עליך לעשות זאת ברגישות ובעדינות מקסימאלית – "את העני עִמך", הוי מרגיש כאילו זה עמך כמוך ממש, הקשב לדקויות הנפש. "את העני עמך" – כאשר אתה מלוה לו, עשה זאת עִמך – בחדרך הפרטי בהצנע, ומקום שבו לא יחוש את עיני הרואים. ההנחיה היא להיות כאן סוּפֶּר רגיש, כיון שזה רגע של בושה ומבוכה להיות זקוק לאחר. עשה זאת לפחות באין רואה, ובינך לבינו בלא שיחוש בעיניים המנעצות בו.

 

* * *

 

וכן כאשר הלווה העני לא עמד בהתחייבותו "כִּי-תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא-תָבא אֶל-בֵּיתוֹ לַעֲבט עֲבטוֹ: בַּחוּץ תַּעֲמד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת-הָעֲבוֹט הַחוּצָה" (דברים כ"ד, י'-י"א). כמה רגישות והבנה בנפשו של אדם מקופלות במצוה זו! כמה טראומות עוברות על משפחות אשר אנשי ההוצאה לפועל פוקדים את ביתם בעקבות אי תשלום חוב!

 

דרכה של תורה – נועם, התחשבות, והבנה לנפש האדם.