חשובה חביבה ומשעשעת

  

  

      

           

 

רבינו נקט בשלוש לשונות על בת המלך: שהייתה חשובה בעיני המלך מאוד, והיה מחבבה ביותר, והיה משעשע עימה מאוד. שלוש לשונות אלו נאמרו כולם על מידת האמונה.

 

חשיבות – האמונה חשובה בעיני הקב"ה יותר מכל הדברים, שדרך העולם לתת להם חשיבות. למשל: למדן – שדרך העולם להחשיבו ביותר. אך באמת, אם אין לו אמונה הוא אינו חשוב כלל, כמובא בתורה ל"א (ליקו"מ): "ולמדן בלבד (בלי אמונה) בודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור".

 

חביבות – האמונה חביבה מאוד בעיני הקב"ה, כמובא בספר המידות (אמונה): "על ידי אמונה האדם חביב להשם יתברך כאישה לבעלה".

 

שעשוע – האמונה היא השעשוע של הקב"ה, כמבוא בליקוטי מוהר"ן (תורה צ"ז), שהקב"ה קישט ועידן עצמו והתענג ממה שצפה, שיהיו צדיקים שיפעלו כל מה שירצו בתפילותיהם, כלומר שיהיו בעלי אמונה – כי אמונה זו תפילה – ומן התענוג שהיה לו, שצפה שיהיו בעולם אנשים בעלי אמונה, הוא ברא את העולם. כל שכן עתה, כשכבר נברא העולם, ובפועל ישנם צדיקים שהם בעלי אמונה ופועלים בתפילתם כל מה שרוצים – בודאי יש לו שעשוע גדול מהאמונה.

 

 

עתה, כשיודעים אנו שהאמונה היא הדבר החשוב ביותר בעולם, ושכל תכלית התורה והמצוות וכל הבריאה כולה וכל חיי האדם בעולם הזה הם אך ורק בשביל האמונה, צריכים אנו לדעת היטב שעיקר האמונה היא האמונה שהכל לטובה!

 

כל אמונה שאין בה את האמונה שהכל לטובה – אינה אמונה שלמה, והיא מלווה בדמיונות ובמרה שחורה. כי אמונה – פירושה שמחה ותפילה. אדם שאומר שיש לו אמונה, אבל אינו מלא בשמחה, ואינו מודה, מהלל ומשבח, הרי שהוא סותר את עצמו. אדם שמאמין באמת שהכל לטובה, הוא בודאי תמיד שמח, שר ורוקד. וכן אדם שאומר שיש לו אמונה אך אינו מתפלל על כל דבר שחסר לו, הוא סותר את עצמו. כי  אם הייתה לו אמונה שלמה – שהשם יתברך עומד עליו ושומע קול תפילתו ומאזין לכל מילה היוצאת מפיו – בודאי היה מדבר עמו על הכל, ומתפלל ומשלים את כל חסרונותיו.

 

בנוסף לזה, עלינו לדעת שהאמונה שהכל לטובה כוללת את כל החלקים ואת כל ההגדרות של האמונה, משום שאם אדם מאמין שהכל לטובה, זה מפני שהוא מאמין שהכל בהשגחה, כי העובדה שהכל לטובה היא רק בגלל שהכל בהשגחה, ואם הייתה איזו מציאות של טבע או של מקרה, אי אפשר היה לומר שהכל לטובה.

 

וכן, כשמאמין אדם שהכל לטובה, בודאי מאמין שיש סיבה, תכלית ומסר בכל מה שעובר עליו, כי זו היא הטובה שיש בכל דבר – מסר שמעורר אותו להתקרב אל השם יתברך.

 

כאשר אדם מאמין שהכל לטובה זה כולל את האמונה ש"אין עוד מלבדו". כלומר, שהוא לעולם אינו מאשים את עצמו ולא שום אדם ולא שום גורם במה שעובר עליו, אלא מאמין ויודע שהכל מהשם, ועל ידי זה ניצל מכל המידות הרעות ומצער העולם הזה.

 

כאשר אדם אינו מאשים ואינו רודף את עצמו כשהוא נכשל – הרי שהוא ניצל מעצבות, משנאה עצמית, מרגשי אשמה, מדימוי עצמי נמוך, מחוסר בטחון ומרירות על החיים. כשאינו מאשים בני אדם – הוא ניצל משנאה, מנקמנות, מכעס וכדומה. מידות אלו הן הגורמות לכל הייסורים שיש לאנשים. לכן, מי שמאמין שהכל לטובה, ניצל מכל הייסורים שיש בעולם.

 

למשל, הוא ניצל ממידת הקנאה, שעליה אמר שלמה המלך ע"ה: "רֶקֶב עצמות קנאה". כגון, אדם שאין לו כסף ורואה שלזולתו יש כסף הוא אינו מקנא בו, משום שהוא מאמין שזה לטובה שאין לו כסף, ולכן אין עינו צרה בכסף של חברו וכו’.

 

הוא גם לא מתחרה בשום אדם, מכיוון שהוא מאמין שההשגחה מוליכה אותו בדרכו האישית בקצב הנכון לו ובאופן שהכי מתאים לו, כפי שהבורא יודע מהי טובתו הנצחית, ומה הוא התיקון שלו, ומה הם הצעדים והדרכים שהוא צריך ללכת בהם. לכן אינו מסתכל על אף אדם, כי לכל אחד מסלול אישי לפי השליחות שלו.

 

כמו כן אין לו צער מכלום, כי גם אם אדם עושה לו איזו רעה, הרי שהוא מאמין שהכל לטובה, וכמובן, מאמין שאין עוד מלבדו. על כן, בודאי אין רואה האדם את הזולת שגרם לו רעה זו או אחרת, אלא רק רואה את השם יתברך שעשה לו את הדבר לטובתו.

 

נמצאנו, שהאמונה שהכל לטובה היא עיקר האמונה שהאדם צריך לבקש מהשם יתברך, ועימה יבואו כל המידות הטובות וכל הישועות. ואף על פי שהדרך קשה וארוכה, כמה טוב שהאדם לפחות יודע מה הוא מחפש, וגם מבין איזה דבר יקר הוא מחפש, דבר שגאולתו וגאולת כל העולם תלויה בו.

 

אשרי המחפש והמבקש בעקשנות וברצון חזק אחר בת המלך – הלא היא האמונה, כי בודאי גורם נחת רוח גדולה למלך. וגם אם אינו רואה תיכף ומיד תוצאות, העיקר שיהיה ליבו חזק ברצון, ו"בדרך שאדם רוצה ללכת – מוליכין אותו", ויזכה בסוף להוציא את בת המלך שלו, שהרי הרבי הקדים וגילה לנו שבסוף הוציאה, כלומר שהבטיח לנו שבסופו של דבר נזכה כולנו לאמונה שלמה, שזהו תיקון העולם.

 

    

(מתוך "בגן הגעגועים" מאת המחבר)