הרמז לשני החורבנות

“פקודי המשכן”  פרשת פקודי מפניני הפרשה

“אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (שמות ל”א, כ”ח)

הפרשה האחרונה בספר שמות, בשבת פרשת פקודי מסיימים את קריאת התורה של ספר שמות, ורבים נוהגים לקרוא בסיומה “חזק חזק ונתחזק”. בשנה פשוטה, לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש ניסן, ובשנה מעוברת, סמוך לראש חודש אדר ב’.

הפרשה כוללת את תיאור השלמת בניין המשכן אוהל מועד וחנוכתו. כמו גם תיאור כלי המשכן וחשיבותם, ולאחר מכן שימת דגש ממוקדת חיונית והכרחית לקראת היום הגדול, א’ בניסן יום חנוכת המשכן, שבו הקדוש ברוך הוא נותן הוראות מפורשת למשה כיצד עליו לפעול (“ושמת את ארון העדות … והבאת את השולחן… וערכת את ערכו… ונתת את מזבח הזהב… ולקחת את שמן המשחה…”), משה מצידו ממהר לבצע את הפעולות השונות. הוא מקים את המשכן כנדרש, ופעולותיו המדויקות מתוארות במגוון רחב של פעלים: “ויתן את אדניו… ויפרוש את האוהל… ויערוך עליו ערך לחם… וישם את המנורה באוהל מועד” (שמות פרק מ’ פסוקים י”ז-ל”ג).

רש”י מסביר לנו את המשפט הראשון שפותח את הפרשה :

המשכן משכן – שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל – דהיינו נבואה על שני חורבנות המשכן.

משכן העדת – עדות לישראל שסלח להם ה’ הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם

עבדת הלוים – פקודי המשכן וכליו היא עבודה המסורה ללוים במדבר, לשאת ולהוריד להקים איש איש למשאו המופקד עליו

ביד איתמר – היה פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו – נקבע מי ינהל את עבודת המשכן.

משך הפרשה הוא כ1/2 שנה ממחרת יום הכיפורים – מועד קבלת לוחות הברית השניים עד הקמת המשכן בא’ ניסן, אחרי שבעת ימי המילואים שהחלו בכ”ג אדר.