סגירת מעגלים בברוקלין ורמת אביב – פרק ו

שרר אמר בכעס: "אמרתי לא להעביר אלי שום שיחה מה לא ברור כאן?" מהעבר השני של הטלפון ענה הקול: "שלום, כאן הבית הלבן, יועצו של הנשיא, רוברט ליבשיץ, מעוניין לשוחח עימך. אתה מעוניין?"

7 דק' קריאה

אהרן קליגר

פורסם בתאריך 06.04.21

שרר אמר בכעס: "אמרתי לא להעביר
אלי שום שיחה מה לא ברור כאן?" מהעבר
השני של הטלפון ענה הקול: "שלום, כאן
הבית הלבן, יועצו של הנשיא, רוברט ליבשיץ,
מעוניין לשוחח עימך. אתה מעוניין?"
 
 
פרק ו
 
סגירת מעגלים בברוקלין ורמת אביב
 
יום למחרת הגעתם לארץ, צלצל הטלפון בבית בו התאכסן מימון. מעברו השני של הקו היה הרב פנחס טייץ, שהתקשר מרומא. נרגש כולו זעק הרב טייץ: "נתן, אתה לא מאמין מה אני אוחז בידי!". היה זה השער של העיתון הנפוץ בעולם, ה’ניו יורק טיימס’. בכותרת הראשית דיווח העיתון על שבעה מיועציו של הנשיא קרטר, שפוטרו מתפקידם לפתע פתאום. שניים מתוכם היו יהודים. אחד מהם היה לא אחר מאשר רוברט ליבשיץ…
 
"איני חסיד חב"ד", קרא הרב טייץ בקול גדול, "אבל כבר למדתי שברבי מליובאוויטש אין לי השגה. לך תדע אם לא לעת הזאת הגענו אז למלכות…"
 
עד כמה גדולה הייתה ההשגחה הפרטית בשתדלנותו של רוברט ליבשיץ, ובקשרי הידידות ההדוקים והבלתי צפויים שנרקמו בין קרטר לרב פנחס טייץ באותה מסיבה שערך לכבודו, עת התמודד לנשיאות, ילמד הסיפור הבא:
 
שבע-עשרה שנים חלפו מאז ועידת סאל"ט 2 בווינה. היה זה בשנת 96′, לאחר החפירה שחפרו בני בליעל בקברו של רבי נחמן, במקום מנוחתו בו רצה להיקבר בכל מאודו – באומן. כל העולם היהודי הזדעזע וסער. שלא כדרכו של רבי מיכל דורפמן בפרט, ושלא כדרכם של חסידי ברסלב בכלל, העניק רבי מיכל ראיון נרחב לעיתונאי ג’רמי לווין מה’ג’רוזלם פוסט’. בראיון הבהיר רבי מיכל את דעתו הנחרצת, כי אסור לאף אדם בעולם לנגוע בקברו של רבי נחמן, וכי רצונו הוא להישאר שם, במקום המוכן לו עוד מששת ימי בראשית, כדבריו.
 
בחלוף ימים אחדים, לאחרי תפילת ‘ותיקין’, ליווהו נהגו המסור ר’ נתן מימון מה’שול’ אל ביתו שברחוב הושע בירושלים. כשהגיעו אל הבית, ביקש רבי מיכל מר’ נתן להאזין ל’מזכירה האלקטרונית’ שבביתו. מהמכשיר נשמעה הודעה באנגלית: "שלום, אני מתגוררת באמריקה. לצורך עניין מסוים אני שוהה כעת בישראל. אימי ילידת אומן. קראתי את הראיון עם כבוד הרב והתרגשתי. הייתי רוצה לבוא אל כבוד הרב ולפוגשו". מימון תרגם לרבי מיכל את תוכן ההודעה מאנגלית לעברית, ורבי מיכל ביקש: "צור עימה קשר".
 
ר’ נתן התקשר אל האישה והציג את עצמו. האישה מעבר לקו שמחה מאוד, והתעניינה באיזו שעה ביום המחרת תוכל לעלות אל מעונו של הרב. אבל רבי מיכל פסק: "לא, אנחנו נוסעים אליה". האישה חשה שלא בנוח, אבל לא נותרה לה ברירה אל מול ההחלטה הנחרצת של רבי מיכל.
 
הרגש היהודי של סטאר
 
למחרת, אחרי תפילת ‘ותיקין’, יצאו ר’ נתן ורבי מיכל אל ביתה של האישה, בשכונת רמת אביב בתל אביב. הבית היה חדש ואפילו מזוזה לא הייתה קבועה בו. גם ריהוט לא היה בו, מלבד שני כיסאות, עליהם ישבו רבי מיכל והאישה. מימון ישב, בלית ברירה, על הרצפה. האישה לא חדלה מלהתנצל על המצב בו נתון הבית.
 
להפתעתו של מימון, מיד לאחר אמירת "שלום", החל רבי מיכל לגולל באוזני האישה את כל סיפור הגזירה שריחפה על הציון הקדוש, והשתדלנות אצל רוברט ליבשיץ שהרב פנחס טייץ הכירו באמצעות המסיבה שערך בהוראת האדמו"ר מליובאוויטש לכבוד הנשיא קרטר, בעת שזה התמודד במרוץ לנשיאות.
 
האישה החווירה לפתע, ועצרה את רבי מיכל באמצע דבריו. "תן לי", אמרה נרגשת, "אני אשלים לך את הפאזל".
 
"שמי גויז סטאר ואני מתגוררת בג’ורג’יה שבארצות הברית. אני יהודיה בת יהודיה, אבל חילונית מובהקת, רחוקה מאוד משמירת מצוות. כאן בארץ אני נמצאת בשליחותו של המיליארדר היהודי רונאלד לאודר, ששכר את שירותי בניסיון לייבא מים מטורקיה לארץ או למצוא פתרון אחר".
 
היה זה בעת שבארץ שרר מחסור חמור במים, עקב שנות בצורת. טובי המומחים מכל העולם הגיעו ארצה, בניסיון למצוא פתרון. לאודר, התורם עשרות מיליוני דולרים מדי שנה עבור היהודים בארץ ובעולם, שכר את הגברת, בהיותה בעלת שם עולמי בתחום המים, כדי שתמצא פתרונות למצוקת המחסור במים.
 
היא המשיכה: "בתקופה שג’ימי קרטר עדיין כיהן כמושל בג’ורג’יה, התמניתי כבר לעוזרת האישית של רוברט ליבשיץ, במסגרת הקמפיין שניהל למען קרטר ברחבי ארצות הברית, ומאז הייתי למנהלת לשכתו. גם את המסיבה ההיא שארגן הרב טייץ אני זוכרת היטב. היינו בדרכנו לשם עם ג’ימי ורוברט, כשלפתע הגיעה קריאה דחופה: ג’ימי קרטר התבקש לסור עם מטוסו למדינה סמוכה. אני אדם מאוד ישר. איני רוצה להתגאות, אבל כנראה שכזאת נולדתי. פשוט איני מסוגלת להוציא דבר שקר מפי, ועל כך כבר שילמתי במשרותיי הרמות השונות, במהלך השנים. כפי שציינתי, אני חילונית, ללא שמץ של זיקה ליהדות. אבל כששמעתי על הביטול הצפוי, התעורר בי רגש לא מוסבר. אמרתי לעצמי: ‘זו הפגישה הראשונה של ג’ימי עם יהודים שומרי תורה ומצוות ועם יהודים התומכים בו. מי יודע מה צפוי לצאת מהפגישה הזו – וכעת היא תבוטל כך בהינף יד?’ קראתי לרוברט הצידה ואמרתי לו: ‘רוברט, דע לך שצפויות לנו בושות גדולות בתקשורת כולה. הוצאתי 1000 הודעות לעיתונות ולכלי התקשורת שיבואו לסקר את האירוע יוצא הדופן, בו רב יהודי חשוב תומך בג’ימי. אם ג’ימי יבטל כעת את השתתפותו, אנו צפויים לביקורת נוקבת, ונהפוך ללעג וקלס.
 
"משעודכן קרטר על אלף ההודעות ש’נשלחו’, הוא החליט מיד להמשיך בתוכנית המקורית, לנסוע אל המסיבה שארגן הרב טייץ. כך קרמה הפגישה עור וגידים, אותה פגישה שלבסוף הביאה להצלת הקבר של הרבי הקדוש".
 
רבי מיכל ישב ובעיניו דמעות: "האח, האח", אמר, "סמכו על כוחו של זקן בקדושה, כמה רואים את כוחו של רבינו בעולם".
 
שרר מזהה מכר במושב האחורי
 
אכך בכך עדיין לא תמה השתלשלות האירועים.
 
בשנת 87′, עלה ר’ נתן מימון (בתמונה, משמאל) עם בני משפחתו לארץ ישראל. היה זה זמן קצר לפני קריסתה של ברית המועצות. כעבור כמה שנים, כשאוקראינה כבר זכתה בעצמאות משלה, נפגש מימון עם שגריר אוקראינה בישראל, מה יורי שרבק. שרבק היה משכיל ומלומד מאוד, ובשל כך החליטו האוקראינים לשגרו לישראל. בין שרבק לרבי מיכל דורפמן נוצר קשר חם ולבבי. השגריר חיבבו והוקירו מאוד.
 
יום אחד, בשנת 94′, פנה שרבק לרבי מיכל ועדכנו כי הנשיא לאוניד קוצ’מה מתעתד להגיע לביקור בארצות הברית, שם יכנס כינוס ענק, בו ישלחו כל נציגי הארגונים היהודיים נציגים להיפגש עימו, ולשמוע את הרצאתו אודות גישתו החדשה ליהדות. יורי אמר לרבי מיכל כי הסדיר עבורו פגישה מיוחדת עם הנשיא בניו יורק, שם יוכל לקדם נושאים החשובים לחסידות ברסלב.
 
רבי מיכל ביקש מר’ נתן מימון שיסע במקומו.
 
הכנס התקיים בקונסוליה האוקראינית שבניו יורק. היו שם כשלוש מאות איש, שיצגו ארגונים יהודיים שונים, ביניהם ארגוני ענק. גם מימון השתתף, כמובן.
 
לפני שהנשיא קוצ’מה נכנס אל האולם, קרא השגריר יורי שרבק למימון ואמר: "סידרתי לך פגישה ביום רביעי בוושינגטון עם סגן הנשיא. לצרכיך, הוא הרבה יותר טוב ומועיל".
 
הכינוס החל. קוצ’מה החל פורס את משנתו על אוקראינה החדשה, ליברלית ודמוקרטית, וכראיה לדבריו נופף ב’קיבוץ’ באומן. "הנה לכם, רק השנה ביקרו כחמשת אלפים חסידי ברסלב באומן, ואנו סייענו להם בלוגיסטיקה וסידורי ביטחון".
 
"היה זה קידוש שם רבינו", נזכר מימון. "כאמור, ישבו שם נציגים של ארגונים עולמיים, ובמה בחר לבסוף קוצ’מה לנופף? – בקיבוץ באומן… כמו כן ביקש קוצ’מה, בשם העם האוקראיני, סליחה מהעם היהודי על חלקם במאורעות השואה".
 
בתום הכינוס החלו הכל להתפזר. מימון וידידו עורך הדין ר’ גרשון גינזבורג, שהגיע יחד עמו לכינוס, החלו לעשות את דרכם החוצה. ליד הפתח הם פגשו בר’ משה שרר, נשיא ‘אגודת ישראל באמריקה’. לגינזבורג ושרר היו קשרי ידידות טובים. מששמע שרר כי גינזבורג נוסע לברוקלין, ביקש להצטרף אליהם בנסיעה. מימון ישב במושב האחורי כששרר החל לגלגל עימו שיחה. במהלך השיחה הזכיר לו מימון את שתדלנותו למען הצלת הציון הקדוש באומן. חמש-עשרה שנים חלפו מאז אותה גזירה שריחפה על הציון. שרר, בשומעו את מימון מזכיר את הפרשה, הסתובב עתה לאחור וזיהה את ר’ נתן.

 

ר’ משה שרר עם הנשיא ג’ימי קרטר
 
רבי נחמן פורע חוב
 
"תגיד לי, כבר סיפרתי לך איך פרע רבי נחמן את חובו?" שאל את מימון. משנענה בשלילה החל לספר:
 
"אתה הגעת אלי וסיפרת על הגזירה שריחפה על הציון. כמה דקות אחרי שיצאת מן המקום הרמתי טלפון לידידי, רוברט ליבשיץ, שיעזור בעניין. הוא אמר שיעזור, על אף שלא הצליח להבין מה בדיוק חשוב כל כך בחצר נטושה, בעיירה נידחת באוקראינה. הוא הבטיח לעדכנני בנידון. בינתיים ארגנתי לך את אנשי הדסק הרוסי ב’סטייט דיפרטמנט’. לא שסמכתי עליהם יותר מדי, אבל עשיתי זאת כברירת מחדל, עד לתשובתו של רוברט. משזאת התמהמהה מלבוא, שיערתי כי כנראה לא נשיג ממנו מאומה, ומנגד – גם ממך לא שמעתי כבר יומיים. אחרי הוועידה, כשנודע לי כי באמצעות מכתב של ר’ אריה קלפן ובסיועו של הרב פנחס טייץ פעל רוברט בעניין, הכנתי לו מכתב תודה מרגש והמתנתי לטלפון ממנו".
 
משרדי ‘אגודת ישראל’ שכנו בבנייני ‘ביקמן סטריט’, בלב מנהטן. הם השתרעו על שתי קומות ענק. כשנשכרו, חתמו אנשי ‘אגודת ישראל’ על שכירות מוזלת מאוד שהייתה תקפה לעשרים שנה. באותם ימים עמד להסתיים החוזה שנחתם לעשרים שנה, ותחתיו היו אמורים אנשי הארגון לחתום על חוזה חדש עם הבעלים של המקום. אלא שכעת, עשרים שנה אחרי שנחתם החוזה הראשון, עלה מחיר השכרת שתי קומות בבניין המשרדים היוקרתי באלפי אחוזים. אנשי המשרד ידעו, אפוא, כי החלטה גורלית עומדת בפניהם, וכי הרבה כסף עומד על כף המאזניים. נקבעה פגישה במשרדי ‘אגודת ישראל’ של בעל הבניין עם ר’ משה שרר, כדי לפתוח במשא ומתן חדש לעריכת חוזה חדש. עוד לפני הפגישה הורה הרב שרר למזכירתו כי לא תעביר אליו שום שיחה – ויהי מה, משום שהפגישה עם בעל הבניין הינה גורלית עבור ‘אגודת ישראל’ כולה.
 
הפגישה החלה. בעל הבית הביא עימו טיוטה של חוזה שמן, לצד תנאים מגבילים עד מאוד. השניים החלו לשוחח שיחת נימוסין כשלפתע… צלצל הטלפון. הרב שרר כעס. הלא הורה לפני שעה קלה שלא להעביר אליו שום שיחת טלפון. הוא לחץ על הכפתור שמפעיל את הרמקול ואמר בכעס: "אמרתי לא להעביר אלי שום שיחה מה לא ברור כאן?" מהעבר השני של הטלפון ענה הקול: "שלום, כאן הבית הלבן, יועצו של הנשיא, רוברט ליבשיץ, מעוניין לשוחח עימך. אתה מעוניין?"
 
מששמע שרר מי ממתין לו, השיב: "ודאי שאני רוצה לשוחח עימו, קשרי אותי". כעבור שניות ספורות היה ליבשיץ על הקו. הם החלו לברך האחד את השני ברכות לרוב. שרר הודה לו נרגשות על פועלו למען הציון של רבי נחמן מברסלב ורוברט השיב לו בברכות חמות על מכתבו, שחימם את לבבו. בתום כמה דקות של שיחה לבבית, הסתיימה השיחה והשקט שב אל החדר. שרר פנה להמשיך בשיחה עם בעל הבניין, אלא שזה הביט בו המום. "מה לך ולבית הלבן? איזה עסקים יש לך עם רוברט? ובכלל, עשרים שנה שאני מכיר אותך, אבל במה אתה עוסק בכלל?"
 
שרר החל מספר לו בהרחבה את סיפור הצלת הקבר באומן, ועל התוצאות שהושגו בוועידה שנערכה בווינה. בעל הבית התרגש. "אלו הם עיסוקיך?! איני יכול להעלות לאדם כמוך, העוסק בדברים שכאלו למען הכלל, את השכירות". הוא שלף את טיוטת חוזה החדש שהכין – וקרעו לגזרים. אחר כך קירב אליו את החוזה הישן, זה שנחתם לפני עשרים שנה, וחתם בשולי הדף: "הנני מאריך את החוזה הנ"ל ללא כל שינוי לחמש שנים נוספות…"
 
"אתה מבין כמה כסף חסכנו בכל חודש מחמשת השנים הללו?" שאל שרר את מימון, שרק עתה נודע לו כי גם שרר עמד בקשר עם רוברט ליבשיץ, בלא שידעו. "רבי נחמן פרע את חובו תוך שלושה שבועות", חתם שרר את דבריו נרגש כולו.
 
"אתה חייב לספר את הסיפור לרבי מיכל, שישמע זאת מכלי ראשון ממך", דחק עורך דין ר’ גרשון גינזבורג בשרר.
 
"מה השעה עכשיו?"
 
מימון העיף מבט בשעונו. "חמש אחר הצהריים. בישראל עכשיו חצות לילה. רבי מיכל ודאי כבר אחרי המקווה".
 
ברחוב הושע הרים רבי מיכל (בתמונה, משמאל) את השפופרת והאזין ברוב קשב לסיפורו של הרב שרר, שסיפר את חלקו בהצלת קברו של רבי נחמן. שלושת היושבים ברכב, שעשה את דרכו ברחובות ברוקלין, דמעו אף הם. ובדיבורית הרכב שמעו ישיש מתייפח, כמו ילד קטן, כשהוא ממלמל: "סמכו על כוחו של זקן דקדושה" – אימרה שאפיינה את אמונתו ברבי נחמן, בו היה דבוק בכל נימי נשמתו.
 
ומה היו לבסוף, תוצאות הוועידה בווינה? ב-25 לדצמבר 79′ פלשו כוחות ‘הצבא האדום’ לאפגניסטן. בתגובה הכריז הנשיא האמריקני ג’ימי קרטר על הקפאת הסכמי סאל"ט 2 והחזרת השגריר האמריקני ממוסקבה. הוא הכריז על ‘דוקטרינת קרטר’, לפיה תתייחס ארצות הברית לכל התערבות סובייטית במזרח התיכון כאיום ישיר על ביטחונה של ארצות הברית. הוחל רישום לגיוס, וקרטר הניע את החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה שהתקיימה בקיץ 80′, חרם אליו הצטרפו מדינות נוספות, בהן ישראל. באולימפיאדה השתתפו שמונים מדינות בלבד.
 
 
* * *
 
וכשהיה רבי מיכל מספר את נס ההצלה של הציון באומן, הוא היה אומר: "כל הוועידה כולה, וכל המנהיגים כולם, לא התכנסו ולא דנו כי אם להציל את כבוד מנוחת רבינו".

 

ציונו של רבי נחמן מברסלב זיע"א
  
 
(באדיבות "שעה טובה")

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה