מכת חשמל רוחנית!

פרשת “תזריע” ראש חודש ושבת החודש – מפניני הפרשה

“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משה לֵאמֹר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא” (ויקרא יב ב)

שלושת המצוות בהם מחויבת האישה: חלה, נידה והדלקת הנר

כפי הנאמר על שרה ורבקה אמנו שנר היה דלוק אצלן מערב שבת לערב שבת, הברכה הייתה שרויה בעיסה בגלל הפרשת החלה והענן היה נראה מעל האוהל, אות כי אין הבית פרוץ וחשוף לכל רוח שנושבת ברחוב.

הפרשת חלה

מבטאת את העיסוק בעולם החומר ודנה ברובד חיי המעשה. בעבודת ה’ ע”י המצוות. בעבודת האישה בבית ומחוצה לו, עבודה מעשית שתחילתה בחומר וסופה בחיבור ארץ ושמים.

זהו ביטוי לממד האדמה, המביע את הבסיס, את היציבות, את החומר והחומריות. את העבר שכל אחת נושאת בקרבה. לישת הבצק דומה לעיבוד הנתונים והפיכתם ליצירה בעלת משמעות. חיבור כל הנתונים, כל החומרים והפיכתם ל’יש’ חדש. חיבור בין הפכים, בין חומרים בעלי תכונות שונות. חיבור למצב של אין חזור. איחוד. הוצאה מהכוח אל הפועל של כל אחד לחוד ושל כולם ביחד, בזכות החיבור. זהו הביטוי לאוסף התכונות המיוחדות שטבוע בכל אישה ובא לידי ביטוי במרכיבי העיסה. יחד עם זאת זקוק החומר לגורמים נוספים אשר בכוחם להפיח בו קדושה.

מצוות הדלקת הנר

מאופיינת בממד האש. ממד זה מאפיין את הרוחניות המזוקקת. השאיפה לשלמות, לרוחניות. לדבקות בקב”ה, לקדושה. היא האש הבוערת בקרבנו, אש החיים היצירה והיצרים. האש הצופה אל העתיד. האש אינה חומר מוחשי, היא מתגלה לעיננו רק כשהיא נאחזת בחומר. זוהי מציאות מופשטת האחוזה במציאות מוחשית. היא מציינת את שלום הרוח עם כוחות החומר. אש לבדה תכבה במשב רוח, אלא אם כן היא אחוזה בגחלת- בחומר, אז אותה רוח תלבה אותה. אבל אותה אש המבטאת את אש היצרים זקוקה להכוונה ולשליטה. שאם לא כן מסוכנת ושורפת.

מצוות הטבילה

מציינת את ממד המים, מצב ביניים בין חומר לרוח. קשר מיוחד המאופיין בזרימה וחיבורים, תהליכים ושינויים. חיבור בין הגוף הפיזי והרוח באמצעות המים הנוזליים. זהו סוד ההתחדשות המתמדת של האישה – בדומה ללבנה המתחדשת מדי חודש בחודשו. זהו מקום החיבור בין ארץ לשמים, בין האישה ליוצרה. זהו ההווה שבכוחו לפעול ולהפעיל. המים מרווים את האדמה אך עלולים להציפה. המים המחלחלים מאפשרים בכח התמדתם, למקום איתן ויציב להתגמש.

נידה היא מצווה חשובה מבין השלושה וקשורה לפרשת השבוע (וגם לפרשה הבאה ‘מצורע’) ובזה עסקינן. 

על שלוש עברות

“עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, וּבַחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר”

שנאמר: “הכרת תכרת הנפש ההיא” (רמב”ם) כלומר: העובר על איסור הנידה, ממש מאבד את עצמו בעולם הבא. הוא לא רק מוריד את איכות החיים שלו בעולם הבא, אלא מאבד את חייו הרוחניים כליל.

מכת חשמל רוחנית

תארו לעצמכם שהילד שלכם נוגע בתקע החשמל עם ידיים רטובות, אתם ישר תצעקו ואולי אפילו תרצו אליו להזיז אותו, בהנחה שהדבר קורה מספר פעמים וישנה כבר סכנה קיומית ממשית של התחשמלות, האם גם אז תגיבו כמו בפעם הראשונה? אולי הפעם תרימו יד ותתנו עונש כבד שהילד ילמד יבין וידע שעם חשמל לא מתעסקים, כי זו סכנת נפשות.

רגע.. אז מה קורה כאשר ה’ יתברך נותן לנו ציויים שהם לא פחות בחשיבותם מלהכניס יד רטובה לתוך השקע.. למה אז אנחנו כן מזלזלים ומרשים לעצמנו לעשות ככל העולה ברוח השטות? בגלל שזהו דבר רוחני שאנחנו לא רואים? אבל האמינו לי שהמכת חשמל הרוחנית בגין אי שמירת טהרת המשפחה היא לא פחות מאשר מכת חשמל רגילה! כי היא מכבה את כל החיים הרוחניים וגם את החיים הפיזיים אט אט..

הקדוש ברוך הוא אינו חלילה רוצה להעניש כנקמה את ילדיו, אבל בהחלט כל הציווים שאנו מצווים בהם בין עשה בין אל תעשה יש בהם את המימד הרוחני, וכאשר פוגמים באיזה שהיא מצווה אזי האור הרוחני מסתלק ממנה ונהיה חושך – ומגיעים בעיות, קשיים ומחלות רחמנא ליצלן.