השם גדול!

אם מדעי העקשנות והנודניקיות היה מקצוע שלומדים באוניברסיטה, הייתי בטוח מסיימת את התואר בהצטיינות. עד שפגשתי אותה.

3 דק' קריאה

א. אפרת

פורסם בתאריך 20.07.08

אם מדעי העקשנות והנודניקיות היה
מקצוע שלומדים באוניברסיטה, הייתי
בטוח מסיימת את התואר בהצטיינות.
עד שפגשתי אותה.
 
 
כבר כשהחלטתי להגיע לרבינו שוב, ידעתי שאני באה אליו עם שתי בקשות עיקריות. ואכן כך היה, ביומיים הראשונים שלי באומן אצל רבינו הקדוש, שני עניינים אלו הם שעמדו בראש מעייניי ובכל הזדמנות אפשרית העתרתי לה’ שיגשימם בעבורי, בזכות הצדיק שלי. כמו שאומרים, אם מדעי העקשנות והנודניקיות היה מקצוע שלומדים באוניברסיטה, הייתי בטוח מסיימת את התואר בהצטיינות.
 
עד שפגשתי אותה. בדרכי אל הציון של רבי נחמן היא ניצבה שם עומדת, כמו מחכה רק לי, ואיך שעברתי לידה פתחה עימי בדיבור. כבר מהרגע הראשון לא היה לי ספק שה’ מדבר אלי דרכה. הרב ארז משה דורון תמיד אומר שמאז שהחלטת לנסוע לאומן, ובפרט באומן, הקב"ה מדבר איתך "בקולי קולות". זה כבר לא דיבור של "מאחורי החרכים", ברמזים, אלא גלוי מאוד, ברמקול רב עוצמה, וצריך רק לדעת להקשיב לו.
 
"אם רק היינו יודעים מי זה רבינו, מה הכוח העצום שיש לו…" פתחה עימי ועם חברותיי שהיו עמי בדברים בעיניים נוצצות, כאילו היינו חברות משכבר הימים, ואנו נעצרנו כדי להקשיב. ואז היא סיפרה לנו סיפור קטן, שאותי הצליח לטלטל לגמרי, על אף ששמעתי כמה כמותו קודם לכן (חשוב לציין כי שמעתי מאז כמה גרסאות לסיפור הזה, אך הרעיון בכולן – דומה).
 
"את יודעת, לא מזמן היו שני חברים חילוניים לגמרי שטיילו בכל העולם יחד עד שאחד מהם חזר בתשובה ורצה להגיע לראש השנה באומן. הוא שכנע את חבר שלו לטוס איתו ל"אומן ראש השנה", אך הלה לא אבה לשמוע. "מה חילוני כמוני יעשה באומן?! ועוד בראש השנה… אני ממש לא בקטע", אמר, אך חבר שלו לא וויתר לו וכך יצא שהוא הסכים להצטרף, בתנאי אחד, שאם לא יתאים לו הוא יפרוש.
 
הם הסכימו ויצאו לדרך, ואכן, לרוע המזל, כבר בדקות הראשונות לשהייתם באומן, החבר ממש "לא התחבר" לכל ההמולה והרעש שבקיבוץ הגדול סביב הציון, והחליט "לפרוש בשיא". הוא נפנף לחברו לשלום וקבע להיפגש איתו במוצאי ראש השנה מחוץ לציון, כדי שיסעו יחד לנמל התעופה. מכאן ואילך הלך החבר והתהולל ברחבי אומן, כשכל קשר בין "אומן ראש השנה" לבינו נראה למתבונן מהצד כמקרי בהחלט. ואכן, כפי שקבעו, במוצאי ראש השנה התייצב אותו החבר בכניסה לציון, והוא והחבר שנשאר בציון לאורך החג עלו על המונית בדרך חזרה לארץ, לא לפני ששלח אותו חבר חילוני מבט קצר אל הכניסה לציונו של רבי נחמן… והופ…. 3 שעות טיסה והם חזרה בישראל, ואותו חבר חילוני – נדמה היה כאילו לא היה אצל רבי נחמן מעולם.
 
באחד הימים הוא נסע על האופנוע שלו ועבר תאונת דרכים קשה, במהלכה נפצע אנושות ומת מוות קליני. הוא עלה לשמים וניצב מול בית דין של מעלה, והנה הגיע הרגע הגורלי בו שוקלים את עבירותיו וזכויותיו על כפות המאזניים, והוא ניצב שם בחיל ורעדה, בראותו איך צד אחד של המאזניים כבד מלשאת את כל העבירות שלו שהתאספו בריצה ובאו להפלילו ברגע האמת, ומנגד, הכף השנייה של הזכויות שלו נותרת קלילה וריקה כמעט מכל וכל.
 
כמעט ונגזר עליו ללכת לאבדון ולדיראון עולם, עד שהגיעה לפתע דמות מוארת מן העולמות העליונים, מהיכל הגוונים המשתנים, היה זה כמובן רבינו נחמן מברסלב. "אל תגעו בו, הוא משלי" קבע אל מול כל המשטינים. "הוא משלך?!" התפלאו, "איך בדיוק הוא נהיה שלך, תסתכל על כל החיים הריקניים שלו…" צחקו ברשעות, והריצו לפניו את הסרט של החיים שלו, כדי שיראו כולם עד כמה הוא חוטא, והנה לפתע עוצר רבי נחמן את הסרט על פריים קצר אחד – אותה שנייה בה הביט החבר אל עבר הציון של רבי נחמן. בשנייה אחת נערמו ובאו זכויות גדולות ורבות והטו את המאזניים שלו לכף זכות, והוא זכה לחזור לחיים, ואף לחזור בתשובה ולהיות ברסלבר אמיתי, הכל בזכות אותה שנייה בה הביט אל רבינו, תראו מה זה הכוח של הצדיק…"
 
היא סיימה את דבריה, בירכה אותנו לשלום והמשיכה לדרכה. מותירה אותנו המומות. "תמיד ידענו שרבי נחמן גדול אבל לא ידענו עד כמה" אמרו הן, ואני פשוט שתקתי והתביישתי בעצמי. פתאום נדמיתי לעצמי כמו ילדה קטנה שממשיכה להתעקש לקבל את הסוכרייה שלה עכשיו, למרות שאבא שלה יכול לתת לה הרים וגבעות בנוסף לאותה הסוכרייה, אבל היא לא רואה כלום, היא מצומצמת בסוכרייה בלבד.
 
בשנייה אחת הבנתי, לרגע, עד כמה רבי נחמן גדול, ויותר מזה, הבנתי עד כמה ה’ יתברך גדול, מרומם על כל ברכה ותהילה ממש. הסתכלתי על עצמי ועכשיו כבר צחקתי, טיפשונת שכמותי, מצומצמת בשתי בקשות קטנות כאילו הן כל העולם, ומסביב יש מרחב כל כך גדול, מתנות כל כך יקרות, יש עולם. אל תצטמצמי, תתרחבי, אמרתי לעצמי, שאי סביב עינייך וראי, מי ברא כל אלה…. ואת מצטמצמת לך בעולמך הצר כעולם נמלה.
 
נזכרתי ברבנית ימימה מזרחי המקסימה שאומרת תמיד: "בנות, תבקשו הכל, אל תבקשו בקטן, תבקשו בגדול, כי ה’ הוא גדול. תפרטו לו בדיוק מה אתן רוצות, כלום יש בעיה לה’ להביא לכן את כל מה שתרצו? באוצר מתנת חינם שלו יש הכל, רק תבקשו".
 
כשאתה מגיע מגישה כזו אז קל לך יותר להודות ולשבח ולהלל את ה’ יתברך, אל רחום וחנון, כי אתה מצליח לראות מי זה בכלל ה’, לטעום קצת מהגודל שלו, לצאת מהראיה המצומצמת שלנו, התקועה בשני כדורי גלידה ודיאט קולה כאילו אין יותר דבר בעולם חוץ מזה.
 
בחצר המלך יש הכל, רק תרצי, רק תבקשי, בת המלך היקרה שלי, זה מה שאמר לי ה’ יתברך אצל רבי נחמן ובזכותו, במתיקות כזו – "תכיני כלים לקבל את השפע, מתוקה שלי, וככל שתכיני כלים יותר גדולים – כך גם השפע יגדל יותר".
 
 
* * *
גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

פתאום הרגשתי ממש כמו אחד הגיבורים בסרט המשובח 'האושפיזין'. רצינו להיות צדיקים לפי הספר, אבל ה' זימן לנו עבודה אחרת...

Featured Products