התבודדות שאינה כראוי

כשאדם מבקש דברים גשמיים שלא
על מנת לעבוד את השם, דבר זה
בודאי מכעיס את השם, וגם ברוחניות
זה דבר שבקלות אפשר לטעות בו.

בגן הגעגועים – פרק 6

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

ונעשה ברוגז עליה, ונזרקה מפיו דיבור: שהלא טוב יקח אותך. בלילה הלכה לחדרה. ובבוקר לא ידעו היכן היא, והיה אביה מצער מאוד והלך לבקשה אנה ואנה…

כאשר ההתבודדות אינה כראוי, הדבר גורם כעס למלך. כלומר, שבאופן מיידי האמונה מסתלקת ונעלמת, ואז האדם נופל מהאמונה. זה מסביר את מה שאומר רבינו בספר המידות (כעס): "כעס בא על ידי התבודדות שאינו כראוי". זאת, משום שהרוגז של השם יתברך מתלבש גם באדם, וכאשר האמונה מסתלקת מהאדם, אז תיכף ומיד הוא נעשה קצר- רוח ומגיע לידי כעס.

מה אתה בעצם רוצה?

התבודדות שאינה כראוי משמעה, שהאדם אינו מחפש בהתבודדות מהו רצון השם, אלא מתבודד ומתפלל כדי למלא את רצונותיו ותאוותיו – בגשמיות וברוחניות, דבר שהוא היפך רצון השם, ולמעה הוא רוצה להיעזר בהשם כדי לפעול נגד רצונו יתברך.

התבודדות הנעשית כראוי משמעה, שהאדם רוצה לבטל רצונו מפני רצון השם, וכל התבודדותו סובבת סביב זה – לבטל את רצונותיו.

התבודדות שאינה כראוי משמעה, שהאדם רוצה שהשם יתברך יבטל את רצונו מפני רצונותיו שלו עצמו, וכל התבודדותו סובבת סביב זה – שהשם יעשה אך ורק את רצונו.

כשאדם מבקש דברים גשמיים שלא על מנת לעבוד את השם, דבר זה בודאי מכעיס את השם, וגם ברוחניות זה דבר שבקלות אפשר לטעות בו. זאת, משום שלאדם נדמה שהוא מבקש את הדבר ברוחניות אבל כוונתו באמת אינה נקייה וטהורה, אלא יש לו תאווה שהוא רוצה להשיגה, כגון: כבוד, גדולה, פרסום, שילחשו (אבל הוא בהחלט ישמע): "איזה גאון, איזה למדן, איזה צדיק…" וכן הלאה.

יש גם אנשים שבאמת לא מעוניינים בזה כלל, אולם הם רוצים את שכר העולם הבא, או להשאיר את זכויותיהם לבניהם וכדומה, אז גם כאן התפילה אינה כראוי ובשלמות. רבינו מכנה דבר זה ב"מילוי בטן", כמובא בליקוטי מוהר"ן ח"ב (תורה לז).

הכלל הוא, שגם ברוחניות כל כוונת האדם צריכה להיות אך ורק לבטל את רצונו בפני רצון הבורא, ולא שהבורא יעשה את רצונו של האדם, למרות שהבקשה היא בהחלט רוחנית. בדבר זה טועים הרבה מאוד אנשים משום שהם לא מבינים שהרצונות שלהם – גם ברוחניות – הם בעצם תאוות, אבל תאוות משוכללות. הם הבינו שהתאוות המגושמות הן באמת שטות ורעות רוח, לכן הם מבקשים עתה תאוות אחרות – חכמה, כבוד, שכר עולם הבא וכן הלאה.

וזה יהיה לך הסימן – כאשר ההתבודדות אינה כראוי, וכל כוונת המבקש היא שהבורא יעשה את רצונו – למרות שהוא מבקש דברים רוחניים שלכאורה הם רצון ה' – אזי הוא נופל לכעס. כי אם רצונו היה לעשות רק את רצון ה', הוא לא היה חש שום צער או מגיע לידי קוצר רוח, ואם לא התקבלה תפילתו אז היה מבין שזה רצון ה' – שימשיך להתפלל.

ביטול

כאשר אדם מתבודד ואין מטרתו לבטל את רצונו מפני רצון הבורא, ואין כוונתו להיכלל בבורא ולבטל את עצמיותו, שאיפותיו ורצונותיו בפני הבורא, אלא הוא רק רוצה להשתמש בבורא, כביכול, כדי למלא את רצונותיו – ברוחניות ובגשמיות – אז כמובן ההתבודדות שלו מכעיסה את הבורא.

רבינו מלמד אותנו מהי התבודדות נכונה. בתורה נ"ב, שם מבואר היטב, שכל עיקר ההתבודדות היא כדי שיגיע האדם לידי ביטול, להיכלל בבורא ברוך הוא. אדם שאין כוונתו להתבטל אל הבורא, זו כבר ירידה בכוונת ההתבודדות.

כאשר הוא מגיע עם רצונותיו שלו מבלי לחפש מהו רצון השם ממנו, וכתוצאה מכך הוא דוחק את השעה, אז הוא פוגם באמונה וכך נמצא שיש פגם אמונה גם בהתבודדות שלו, דבר המעורר עליו דינים ולכן הוא מגיע לידי כעס.

כיצד מגיע האדם לידי כעס וקוצר רוח בהתבודדות? מכיוון שהאדם לא מייחס חשיבות לרצון השם במה שהוא מבקש, והרצון העצמי שלו כל כך חזק עד שהוא מגיע לכעס וקוצר רוח – זוהי כפירה ופגם גדול מאוד, משום שהשם הוא המחליט מתי ואיך – ואם בכלל – לתת לאדם את מבוקשו, את הדבר עליו הוא מתפלל, וכל התנגדות לרצון השם מובן שהיא רעה. נמצא שהאדם, כביכול, מתווכח עם השם, צועק על השם ר"ל, דבר המביאו לרוגז ומעורר עליו דינים.

התבודדות בכל רגע

דע, שלפני כל פעולה שאדם עושה הוא צריך לעשות התבודדות. ההסבר לכך הוא: שעניין ההתבודדות הוא ישוב הדעת ותפילה, כלומר לעשות חשבון נפש ולישב את דעתו היטב ולהבין מה השם רוצה ממנו עכשיו, מהי האמת, מהי הפעולה הנכונה שצריך לעשות עכשיו, לחשב את כל פעולותיו – אם לעשות או לא, כיצד, מתי וכו' ולבקש מהבורא שידריך אותו ויראה לו את הדרך הטובה, ויעזור לו ללכת בה.

כאשר אדם עומד בפני ניסיון והוא מיישב את דעתו בצורה נכונה – שואל מהו רצון השם ומבקש את עזרתו, אזי הוא נשמר מפני החטא, מכיוון שעשה התבודדות כראוי. אולם, אם לא עשה חשבון נפש נכון – לא שאל מהו רצון השם ולא ביקש באמת לעשות את רצון השם, אזי הוא חוטא ועובר על רצון הבורא, מכיוון שההתבודדות שלו לא הייתה כראוי, וזה כמובן דבר המעורר כעס ורוגז אצל השם יתברך.

בבוקר לא ידעו היכן היא…

המשמעות המיידית של הכעס של השם היא שהאמונה מסתלקת ונעלמת, לכן האדם נופל מהאמונה ומאבד את הקשר עם השם, ועתה צריך יגיעה גדולה מאוד כדי לחזור לאמונה.

חווה היא הראשונה שהייתה לה התבודדות שאינה כראוי. היא לא יישבה דעתה היטב בעת הניסיון כדי להבין מהי האמת, דבר שהביא להכשלתה, והתוצאה הייתה שהשם יתברך כעס והאמונה הסתלקה.

עתה זו העבודה של כל בני העולם – להתייגע ולמצוא את האמונה.

לקריאה נוספת בנושא התבודדות.

(מתוך "בגן הגעגועים" מאת המחבר)