מרשם לאמונה

זה לא סיפור מהאגדות שהסוף בו
טוב ו"הם חיו באושר ובעושר עד
עצם היום הזה". ממש לא. עדיין
קשה לי בחיים. אבל התחלתי להפנים
עובדה חשובה – שהכל לטובה!

המסע של אלן – פרק 3

אחרי שסיפרתי לאשתי שאני בנפילה רצינית, היא נראתה, מההלם בו הייתה, כמו אחד שהתנגש חזיתית בסמיטריילר. היא התיישבה, כשהיא המומה לחלוטין, ולא אמרה דבר במשך מספר דקות. אז היא קמה ואמר לי שהיא… והילדים… עוזבים את הבית בצאת השבת.

הייתי הרוס כששמעתי את מה שהיא אמרה, אך במקביל, חשתי הקלה עצומה בו זמנית. כל כך פחדתי שאאבד את משפחתי, אבל לפחות המרצע יצא מן השק. ידעתי שעכשיו אני אהיה מסוגל לקבל את העזרה שהייתי זקוק לה באופן נואש מזה זמן רב, כדי להציל את חיי.

בצאת השבת, אשתי ניגשה אלי ואמרה לי שהיא לא עוזבת את הבית… לעת עתה. אבל היא ממש דרשה ממני שאקבל עזרה ואף הבהירה לי – שלא תהיה שום הזדמנות נוספת!!! אם לא אעשה זאת. באותו רגע הרגשתי כל כך רע בגלל היחס הנוקשה שלה כלפי, אבל בעצם, זה בדיוק מה שהייתי צריך.

החלטתי מיד לספר להורים שלי על מה שעובר עלי. אבל מצד שני, לא רציתי לפגוע בהם. ‘לא סיפרתי להם על מה שקרה בעבר, אז למה לספר להם עכשיו?’ חשבתי.

באותו מוצאי שבת התחלתי להתקשר לחברים מהשיקום ולבקש את עזרתם. כל מה שיכולתי לעשות הוא רק להשאיר הודעות במזכירות האלקטרוניות שלהם, אף אחד מהם לא ענה. למחרת, הוריי הגיעו לביקור-פתע… הם רצו לראות את הילדים.

כשישבנו כולנו במטבח, הנייד צלצל. חבר מהשיקום, שקיבל את ההודעה מאתמול, התקשר בחזרה. עליתי לקומה השנייה כדי לדבר איתו בפרטיות. סיפרתי לו את כל מה שעבר עלי ועל המחשבות שחלפו בראשי יום קודם לכן.

כשסיימתי את השיחה, אימי נכנסה לחדר. על פניה זלגו דמעות. היא שמעה את השיחה. הייתי הרוס לגמרי בגלל הצער שגרמתי לה. ושוב – פעם נוספת שהרגשתי הקלה בו זמנית. אותו מרצע יצא שוב פעם מן השק. אבל עלי להודות על האמת – הייתי זקוק מאוד לעזרתם של הוריי.

כעת, הבנתי שההורים שלי חשדו ב’סוד’ שלי מזה זמן רב. הם הבחינו בחוסר היציבות ובהתנהגות המוזרה שלי, דבר שעורר את דאגתם. הם אמרו לי שהם יגיעו שוב ביום שני ויישארו עד יום חמישי כדי לעזור לאשתי עם הילדים, כך שאוכל להגיע למפגשי השיקום. תודה לא-ל, העזרה והתמיכה שלהם הייתה מדהימה.

כיום, תודה לא-ל, אני נקי כבר 18 חודשים! מבחינה רוחנית – ‘בסיבוב’ הזה המאבק היה הרבה יותר קשה מה’סיבוב’ הקודם. כבר הרבה זמן שלא התפללתי. כעסתי על אלוקים. הרגשתי כאילו קיבלתי ממנו "פצצת-עסקת-חבילה". מצאתי את עצמי במצב קשה עם שאלות (שמשום מה כל כך אופייניות למצבים כאלה) של "למה לי/אני?": למה אני מכור? למה אשתי ‘יורדת’ עלי כל הזמן? למה הפרנסה קשה? למה אני שונא את העבודה שלי? למה יש לי כאלה בעיות בשלום-בית? למה הילדים שלי כאלה פראיים? למה… למה… למה… חוסר אמונה…

בפעם הראשונה שהגעתי לשיקום, רצתי אל השם יתברך והשגתי דרגות רוחניות די בקלילות ובמהירות. הפעם, נלחמתי על זה בשיניים ובציפורניים. הייתי נחוש בדעתי להחזיר את השם אלי אבל מבלי להניח תפילין. מבלי להתפלל, ללמוד וכו’… הייתי ממוקד בשיקום אבל הפעם, זה לא היה רק העניין של אלוקים. הפעם הבנתי שהבעיה שלי היא – חוסר אמונה. וזאת מחלה אף גרועה יותר מכל התמכרות שהיא.

אט אט התחלתי להבין שזה לא ילך בדרך הזאת. אז התחלתי ללמוד שוב (בקצב איטי מאוד). וכך מצאתי את עצמי מתחיל ללמוד בספרי חסידות ברסלב. הם הצילו את חיי.

קוראים יקרים, אני לא מספר לכם איזה סיפור מהאגדות שהסוף בו טוב ו"הם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה". ממש לא. עדיין קשה לי בחיים. גם לפרנסה לא יזיק איזה ‘מקצה שיפורים’. אני צריך לעבוד קשה מאוד כדי לשקם את שלום-הבית שלי (אם בכלל היה לי כזה…) והילדים שלי פראיים אפילו יותר מתמיד! אבל אני מתקדם די יפה בחיים. קראתי ואני עדיין קורא שוב ושוב את הספר "בגן האמונה", והאמונה שלי רק מתחזקת יותר ויותר. אני מתחיל להפנים עובדה חשובה מאוד בחיים – שהכל לטובה! בעבר, השגתי את ה"דרגות הרוחניות" שלי די בקלות. ומכיוון שזה לא היה אמיתי, אז איך אומרים? מה שבא בקלות הולך בקלות… ההפסד עלה על הרווח.

הפעם, התהליך הוא הרבה יותר איטי. אבל אני מאמין שבדרך זו ההפסד יתכווץ, והרווחים, לעומת זאת, רק יגדלו במהלך המסע הארוך הזה.

אף פעם לא הפסקתי להאמין שהשם שמר בשבילי משהו. אף פעם לא הפסקתי להאמין שיועדתי – בגלל התנסותי מן העבר – לעזור ליהודים אחרים הנמצאים בשיקום. חשבתי אז שאני באמת "מוכן" לזה. אבל רק השם ידע כמה שאני לא. כמו זרע ששותלים באדמה, הייתי צריך "להירקב" בה כדי שאוכל לצמוח ולפרוח, רק שהפעם זה יהיה אמיתי.

ההידרדרות שלי היא זו שפתחה בפני את הדלת לברסלב. אני עדיין לא יודע בדיוק מי אני, אבל הבנתי שהסבריו של רבי נחמן כל כך מכריעים וחשובים להחלמה הרוחנית של אנשי דורנו, כולל אותי. תודה לא-ל שבדורנו יש לנו את הרב שלום ארוש והרב אליעזר רפאל ברוידא, שהביאו את דברי רבי נחמן לגובה העיניים של האנשים בדור הזה.

דבר נוסף וחשוב מאוד שלמדתי הוא – שההתבודדות היא משהו חשוב ואף מכריע את הכף בהחלמה הרוחנית של כל אחד ואחד בדור הזה. אם הייתי מתחיל את המשימה שלי אז – ב-2001 או 2002, הייתי נכנס לקרב הזה בלי הנשק העיקרי שלי – ההתבודדות. היום, בכל אופן, אני משתדל להפוך את התפילה האישית, ההתבודדות, לחלק בלתי נפרד מחיי.

דבר נוסף חשוב באותה מידה הוא העובדה שהיום, כשאני נפגש עם יהודים בשיקום וכשאנחנו מדברים על עניין החסידות, אני מדבר איתם על התפילה האישית ועל התועלת וההישגים אליהם אפשר להגיע בעזרתה.

אולי זאת הייתה הסיבה שנפלתי? מי יודע…

לסיום, אני רוצה לבקש מכם משהו – עשו לעצמכם טובה והתרחקו מכל הזבל הזה שמעוות את המוח. ואני לא מדבר רק על סמים, אלא גם על אלכוהול. אפשר להגיע ל’High’ רק מהשיחה עם השם.

באהבה, אלן.