אין פטנטים! על הר מטפסים!

בסוף, הכל עובר והאדם יישאר רק עם הנצח שרכש. לא הכסף ולא התאוות. לא! כל אלה לא יהיו חלק מפסגת ההר שלך, הם לא יהיו שם כשתצטרך אותם...

4 דק' קריאה

שרה פלדמן

פורסם בתאריך 06.04.21

בסוף, הכל עובר והאדם יישאר
רק עם הנצח שרכש. לא הכסף ולא
התאוות. לא! כל אלה לא יהיו חלק
מפסגת ההר שלך, הם לא יהיו שם
כשתצטרך אותם…

ישנו פתגם האומר: החיים משולים לאופניים, אם קשה לך סימן שאתה בעליה. ועוד: אי אפשר לטפס על סולם כשהידיים בכיסים.

דוד המלך אומר בתהילים: "מי יעלה בהר השם". עבודת השם משולה לטיפוס על הר, עד כמה צריך לעמול ולהתייגע, להדוף אבנים, לסלק קוצים ודרדרים, להעפיל על סלעים משוננים, להיפצע ולהיחבל, ואף על פי כן, מחובתו של כל אחד להמשיך ולטפס אל על מבלי להתייאש. שכן, כל קושי הוא אבן נגף נוספת שעליו לעבור בכדי לכבוש את הפסגה. ואדרבה, הקשיים הם אלו שיחשלו ויחזקו אותו, הם אלו שיתנו לו את תחושת הסיפוק כשיגיע בסוף, או אז יוכל להביט לאחור ולומר: ברוך השם צלחתי את הדרך הזאת! נכון, היו זמנים קשים, רגעים מלאי ייאוש אך הכל היה כדאי!

לאף אחד בעולם הזה אין דרך סלולה, כל אחד ודרכו ומאבקיו שלו. וכדי שלא ניפול ונתרסק, ישנה רק דרך אחת ויחידה והיא: שנקשור את עצמנו בחבל לראש ההר, כך שאם רגלינו תסתבכנה ותמעדנה – נישאר קשורים ומחוברים ולא נצנח למעמקים. חבל זה הוא כמובן האמונה, הוא קושר אותנו לאבא שבשמים המגן עלינו מפני נפילות.

האדם מיטלטל בניסיונות החיים, נע ונד אנה ואנה, אבל חיבורו לאמונה ולתורה ומצוות הם אלה שיבטיחו לו הצלה והגנה מגלי החיים הסוערים. לצידו, תמיד יעמוד אביו האוהב, יתמוך בו בשעותיו הקשות ויעזור לו להגיע ליעדו. לנגד עינינו צריכה לעמוד העובדה והידיעה שהשם תמיד איתנו. הוא אף פעם לא עוזב, גם כשנראה שקשה וכואב. משל לאדם שחלם חלום. והנה, בחלומו הוא רואה חוף ים. על גבי החולות טבועים עקבות, שני זוגות של עקבות ומעל, בשמי רום, מבזיקים לעברו תמונות ממצבים וזמנים שונים בחייו. והנה, בזמנים הקשים ביותר בהם סבל ונחבל הוא ראה רק זוג עקבות אחד, במר נפשו הוא שאל: השם, איך זה יתכן? דווקא במצבים שהייתי זקוק לך כל כך עזבת אותי ונתת לי להלך לבד? ענה לו אב אוהב משמים: בני יקירי, אינך מבין נכון. ההיפך הוא הנכון, לא רק שלא נתתי לך ללכת לבד אלא העקבות שרואה אתה הם שלי, באותם זמנים נשאתי אותך על כפיי!

הגלים הסוערים הם רק בדרך, הקושי והמהמורות יהיו רק במהלך הטיפוס – אבל בהר השם שוכן אור, אור כביר ורוחני צח ונפלא מאין כמוהו, אור נצחי…

בסוף, הכל עובר והאדם יישאר רק עם הנצח שרכש. לא הכסף ולא התאוות. לא! כל אלה לא יסייעו בידו מאומה, הוא לא יוכל לרכוש בכספו קבר עם רשת נגד תולעים, אלא רק התורה והמצוות שעשה, קנייני הנצח, הם אלה שיהוו עבורו אי של תקווה ב"ים הנצח".

אומר הנביא: "שובו אלי ואשובה אליכם". השם מחכה לנו שרק נרצה, שרק נביע נכונות להתקרב ולעשות טוב. כמו שהגוף לא יכול להתקיים ללא מזון ושתייה וכמו שהמכונית לא יכולה להמשיך לנסוע בלי דלק – כך רוח האדם לא יכולה לשרוד ללא המזון הרוחני שלה: תורה, מצוות ואמונה תמימה. כשאדם עמל לתיקון מידותיו, כל התקדמות הכי קטנה משמחת עד אין קץ את כל פמליא של מעלה. כי האדם, לא נדרש להגיע לפסגה ב"זבנג" אחד וזהו, להיפך, השם אוהב את היגיעה, את ההתקדמות האיטית והיסודית. בדיוק כמו ילד המביא לאביו מבחן עם ציון נמוך, אך אם האב יודע שהבן לא סתם ישב רגל על רגל וחיכה לקטוף מן העץ ציון גבוה, אלא הוא באמת התאמץ, למד והשקיע, אז לא רק שהאב אינו כועס על בנו אלא הוא גם מחמיא לו על מה שכן הצליח להשיג.

התוצאה לא בידיים שלנו! עלינו רק לעמול ולנסות ולא להתייאש מכל מעידה, אלא פשוט להתרומם ולהמשיך הלאה. בני העולם טוענים ש’טעות לעולם חוזרת’, אך ההשקפה היהודית אומרת: טעות לעולם עוזרת! היא מחשלת ומצמיחה, מתוכה האדם מגיע לתובנות חדשות, כמו שאומר הפסוק: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נחשל בהם".

אדם כזה, שעובד על מידותיו, שמקבל על עצמו קבלות קטנות ואיתן מתקדם, הוא זה שנקרא אדם חי. יהודי אף פעם לא דורך במקום. אין אצלו עצירה. או שהוא בעליה או ח"ו בירידה. לכן, מי שעובד על עצמו נקרא חי, הוא מקבל חיות מצד הקדושה ונשמתו שמחה. הלוחם עם יצרו ומושל עליו הוא זה שנקרא בתורה – הבוחר בחיים, משום שזו היא בחירה: בעת שישנה אפשרות ומשיכה לשני הצדדים – התאוות דורשות את שלהן ואילו הנשמה דורשת את מזונה. במצב כזה עומד האדם בפרשת דרכים. כן, הדילמה לא קטנה בכלל: מצד אחד מאוד נעים וכיף לו לרוץ לשופינג או הפנינג טוב. ומנגד, עומדים למולו חיי הרוח, עבודת המידות, קביעת עיתים לתורה והאמת. אלו מהדברים שלא תמיד חשים במתיקותם בו ברגע, לפעמים זה נראה קשה ומטריד ולא בדיוק מתחשק לפתוח ספר, לקרוא תהילים או לרוץ למעשה חסד ולהטעים קצת את הנפש. אך כשנכנסים לזה עמוק, כשהדברים חודרים לנשמה ורואים תוצאות, אז מביטים לאחור בסיפוק ואומרים: היה כדאי! הטיפוס השתלם!

רבי נחמן מברסלב זיע"א נתן עצה על מנת שהתאוות, הדמיונות והמניעות לא יתגברו, וגם אם כן – שלא יגרמו לאדם ליפול ממדרגתו. והעצה, כדרכו של רבי נחמן, פשוטה: לשמוח עם כל נקודה טובה שיש בך.

רגע, אל תגחך ותאמר: ‘מה הביג דיל? איזה עניין אפשר לעשות כבר מהמעשה הזה שעשיתי לעומת כלל המצוות? זה גרגר אחד מני ים!…’ אולם, כמו שבטיפוס על הר אין להסתכל כלפי מעלה מכיוון שזה מייאש לראות שקברת דרך כה גדולה עוד לפניך, לכן עדיף להסתכל על כמות הדרך שכבר עברת ולשמוח בכל התקדמות ולו הקטנה ביותר. כך, על ידי שתתבונן בנקודותיך הטובות, זה יעודד ויחשל אותך להמשיך הלאה ולהשתפר עוד. וממשיך רבי נחמן ואומר, שגם אם נפל למקום נמוך ושפל כל כך, שהאנשים שם רחוקים מאוד מהשם יתברך במעשיהם ומידותיהם ונדמה לא שלא יוכל לשוב עוד, מחמת מעשיו הגרועים ומידותיו הרעות, צריך לדעת שאין האמת כך! אדרבה, אם מתגברים באמת אפשר לשוב אל השם בתשובה שלמה, כי הקב"ה נמצא בכל מקום וקרוב לכל אדם, ובתקופת ניסיון של הסתר פנים, הנגרם מריבוי חטאים, צריך להתגבר ביתר יגיעות ולעמוד בניסיון. ואם כך, השם יתברך בודאי יעזרהו שיבוא לאמת בשלמות.

גם למטפסי ההרים יש עצה עבורנו: בכל רגע ורגע עולים!! מתאמצים עוד קצת עד שמגיעים לראש ההר. לא לזלזל באף מאמץ, גם המאמץ הקטן ביותר לא הולך לאיבוד! ובנוסף, עלינו לזכור שאין קיצורי דרך! אין פטנטים! ישנה רק דרך אחת: דרך העמל והיזע. צריך להתגבר על הקשיים ולהתמודד עימם, להתפלל ולייחל לקב"ה וכך לצעוד בבטחה, צעד אחר צעד, עד שזוכים להגיע לפסגתו של הר האלוקים!

בתפילה ותקווה שאכן נצליח לכבוש את ההר, ומשיח צדקנו יתקע בו את יתד הניצחון של עם ישראל בגאולה העתידה, במהרה בימינו, אמן!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה