עזרה קטנה מהחברים שלנו

כשהחיילים שלנו מסכנים את חייהם
עבורנו בעזה, לא נקדיש, לפחות, כמה
דקות ביום ונתפלל שיצליחו ויחזרו הביתה
בשלום? רבי נחמן מגלה לנו צדדים
חדשים ומעניינים על המושג חברוּת.

רבי נחמן מגלה לנו צדדים חדשים על המושג חברוּת: מהי חברות, ממה עלינו להיזהר, ואילו תכונות צריכות להיות באדם שמכנה עצמו חבר טוב (כולל אותנו). כי היום, יותר מתמיד, דבריו של רבי נחמן נחוצים לנו מאוד. מאמר זה מבוסס על פי דברי רבי נחמן מתוך "שיחות הר"ן" ו"חיי מוהר"ן".

לרצות את הטוב ביותר לחבר שלי

אני מתפלל, רוצה וכוסף עבור חברי שיהיה יהודי טהור וצדיק, למרות שאני בעצמי לא מסוגל להגיע למדרגה זו. ולמרות שאני יודע שאני לא מסוגל לעבוד את השם, אני שמח כשיהודי אחר מצליח.

אני רוצה וכוסף בשביל כל היהודים שיהיו טהורים, צדיקים אמיתיים. יכול להיות שאני מרגיש שאני לא ראוי לזה בעצמי, אבל עדיין, אני שמח שחברי היקר וכל שאר היהודים הם צדיקים אמיתיים.

הדרך הטובה ביותר לבטא את האהבה והחסדים שאנו רוחשים ועושים עבור חברינו ולכל העם היהודי – היא לרצות שהם יגיעו לתכלית והמטרה של חייהם, כפי שנתן להם השם יתברך ברצונו הטוב כשברא אותם, כי זה הטוב האמיתי עבור עם ישראל.

אנשים יכולים בקלות לחדול מלעבוד את השם ח"ו, בפרט אם הם נלכדים בתאוות או בחטאים. הרבה אנשים אוהבים לשנוא את אותם שמנסים לעבוד את השם ורוצים לראות אותם נופלים. הם מנסים בכל דרך לגרום להם להרפות ידיהם מעבודתם ומזלזלים בהם, ואומרים להם, שלא יעבור זמן רב וגם הם ימצאו עצמם נוטשים את עבודת השם.

הרבה אנשים היו פעם מסורים ונאמנים אך הידרדרו לאן שהידרדרו, בדרכים שונות ומגוונות. אולם מצד שני, הרבה צעירים בדורנו זוכים לכיסופים עצומים לבורא העולם והחלו להתפלל בכנות ובהתמדה, ואף ללמוד כשהם מלאי עוצמה. אולם, אותם "מסורים ונאמנים" שנפלו מדרכם, כאשר הם רואים את הצעירים מלאי המרץ הללו, הם לועגים ובזים להם ופוגעים בהם. הם עושים כל שביכולתם כדי להחליש אותם ואומרים להם שעבודתם אינה אמיתית. כל זה נובע רק מקנאה – ובגלל שהם נפלו הם רוצים שעוד אנשים ייפלו איתם.

בכל אופן, האמת היא שאדם צריך לרצות את ההיפך. למרות שאדם מרגיש שהוא לא מסוגל לעבוד את השם, עליו לשמוח כאשר אחרים זוכים לזה, בפרט כשהם מתאמצים להשיג זאת.

השפעה רעה

ישנם אנשים בעלי כוח רב, עד כדי כך שהם מסוגלים להשפיע על אנשים ולגרום להם להירתע מעבודת השם ולהרחיקם מהצדיק האמיתי. הכוח של אנשים אלה הוא אפילו גדול יותר מכוחו של היצר הרע של האדם עצמו.

הכוח של יצר הרע של האדם הפרטי מגיע עד שורש העולם, אשר ממנו נובע הכוח הסגולי של הטוב והרע. והאדם, כידוע, מכיל בתוכו את כל העולמות. מסיבה זו, המניעות שנגרמות על ידי אנשים אחרים יכולות להיות גדולות יותר, מאלה שהיצר הרע מציב בפני האדם.

אם היית נמצא במקום בו אף אחד לא היה מפריע לך בדרכך, היית מגיע ישירות לשביל האמיתי של חייך. יכול להיות שתסבול, פה ושם, מתהפוכות פנימיות, חרדה או משאר מניעות, אך בסופו של דבר תגיע לשביל הנכון. וגם אם חטאת, לא יעבור זמן רב עד שתרגיש את החרטה בלב שלך, ועדיין, תמשיך לצעוד בשביל הזה.

הדבר הגרוע יותר מכל המניעות הקיימות, הוא הבלבול שנגרם כתוצאה מהשפעתם של אנשים. אתה בעצמך יכול להכיר באופן אישי את אותם אנשים שמכתירים עצמם כמומחים בפילוסופיה, או את אלה המשתמשים במדע, לצורך העניין, כדי ללעוג ולבוז לכל דבר שבקדושה. התחכמות מעין זו יכולה לגרום בלבול רב לסובבים אותם, כאשר הם ‘מוכיחים’ להם שכל הערכים שבקדושה, בהם הם אוחזים, הינם יחסיים ולכן הכל אפשרי ומותר. כמובן, שרעיונות מסוג זה גורמים לאנשים להתרחק מהשביל האמיתי של חייהם.

ישנם אחרים המציגים עצמם כדתיים או שומרי מצוות, אך ‘מומחיותם’ האמיתית היא להציג, בצורה מתוחכמת וצינית מאוד, את ‘סחורתם’, ובדרך זו לגרום נזק גדול ממש כמו שהפילוסופיה, על כל תחומיה, עושה, אם לא גרוע מזה. הרבה יהודים מודעים לסכנה הטמונה בכל תחומי הפילוסופיה, לכן נמנעים מלהתקרב לכל מה שיש לה להציע, מכיוון שהם מבינים מהן השלכותיה ושהיא מסוגלת למשוך אותם למטה. בכל אופן, ישנם אנשים שלא עומדים על המשמר ומונעים עצמם מלשמוע את מוצא פיהם של אותם מתוחכמים, שאת דבריהם עוטים בתחפושת של אמת ודברי תורה. ואותם ציניקנים גורמים לנזקים חמורים ולבלבול נוראי שיש לכל מי שרק שומע אותם, כשבסופו של דבר, מטרתם היא רק להרחיקם מעבודת השם.

אהבה שקרית

האהבה והחברות המדומה, הקיימת בעולמם של אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, ריקות לחלוטין: זאת לא אהבה אמיתית. כל אחד מתעניין רק במה שקשור אליו, לעצמו, בלבד. כל ביטוי של אהבה וחברות הופך לטהור, לצורך העניין, ולו רק כדי להשיג מטרות נסתרות כלשהן, אך במציאות כולם מקנאים בכולם.

בכל אופן, האהבה השוררת בין האנשים ההגונים, הכנים ויראי-השם, ובפרט האהבה שבין הצדיק לתלמידיו, היא אמיתית ויקרת ערך. זאת אהבה אמיתית, תמצית האהבה ממש. אהבתו של הצדיק לתלמידיו היא גדולה לאין שיעור: הוא משתוקק לטוב ביותר עבורם.

אם היה יכול, היה מעניק להם את כל הטוב שיש בכל העולמות. הוא מאוד רוצה שיהיה להם אפילו את הטוב של העולם הזה, למרות העובדה החשובה – שהטוב שהעולם הזה מציע אינו הכרחי, מכיוון שהטוב העיקרי והאמיתי הוא הטוב האינסופי של העולם הבא. למרות זאת, הצדיק מבקש ומחפש אחר הטוב לתלמידיו ולמקורבים אליו אפילו בעולם הזה, והוא רוצה שיהיה להם את כל הדברים הטובים של העולם הזה – בתים מעוצבים ויפים, גינה יפה וכדומה, אפילו אם יהיה זה רק כדי להרגיז את אותם רשעים שיש להם את הכל, אך מזלזלים במעט של זולתם. ראו עד היכן שואף הצדיק כדי שתלמידיו יזכו לטוב הרוחני! אם היה יודע שהם יתפללו בדבקות ובנאמנות ושהשם שמח בהם, הוא בהחלט היה שבע רצון.

והאהבה של התלמידים לצדיק אף היא גדולה. אהבתם אליו חזקה ואיתנה, ואף היא אהבה אמיתית.

בקרב שאר בני העולם, אהבה וחברות זו יכולה להיות בעיניהם כדבר החשוב ביותר שיש. אך האמת היא, שהם אף פעם לא חווים אותה באמת. רק אלו שאוחזים במידת היושר וההגינות, אותם יראי-השם שנפלה בחלקם הזכות להתקרב לצדיק האמיתי, הם אלה שיודעים מהי אהבה אמיתית.

למה להתפלל על חברינו?

עלינו להתפלל על חברינו כשהם נמצאים בעת צרה ומצוקה (וגם כשטוב להם!). את השפעת התפילות על חברינו נוכל להבין מהסיפור הבא:

מלך אחד סילק את בנו הנסיך מהארמון לאחר שזה הכעיס אותו מאוד. הנסיך פייס וריצה את אביו בכל הטיעונים האפשריים, עד שאביו הסכים לקבל אותו בחזרה. אך לא עבר זמן והנסיך שוב הפר את דברי אביו, ושוב סולק מן הארמון. הנסיך חזר פעם נוספת ופייס את אביו, ושוב הוחזר לארמון, ודבר חזר על עצמו מספר פעמים.

פעם אחת, הנסיך עשה דבר שהכעיס את אביו מאוד מאוד. או אז חשב המלך: "מה יוצא לי מזה, אם בכל פעם כשאני מסלק אותו ואחר כך נרגע מעט, הוא חוזר ומפייס אותי שוב ושוב? הפעם הזאת, כשאסלק אותו מן הארמון, אדאג שלא תהיה לו גישה אלי וכך לא יצליח לפייס אותי".

אמר ועשה. המלך מינה את אחד משריו שיהיה מתווך בינו ובין הנסיך, והורה לו שאם הנסיך ישוב וירצה לפייס אותו, שלא יאפשר לו להיכנס. ואכן, הנסיך חזר מספר פעמים וביקש להיכנס אל אביו כדי לפייסו. אולם השר, אותו מינה המלך ועל פי הוראותיו, לא נתן לנסיך להיכנס. אך הנסיך לא התייאש וניסה פעם אחר פעם.

בסופו של דבר, השר חש בכיסופיו העצומים של הנסיך המתגעגע לאביו. הוא הבחין בסבלו שנגרם לו בעקבות הריחוק מאביו ובכאבו הרב על שאינו יכול לפייסו. אז השר חשב לעצמו: "אם כך מתגעגע הנסיך לאביו, סביר להניח שאף המלך סובל מאוד בגלל שהבן שלו לא יכול להיכנס אליו. כי ככל שאדם חושק בדבר מסוים, כך הוא מעורר את כוח החשק שלו". השר חש צער רב על שניהם, ואף הוא בעצמו החל לסבול. "בטוח שאני הוא הסיבה לכל הצער הזה", אמר לעצמו, "אני בעצם משמש גדר שמפרידה ביניהם".

"אם כך", תהה בינו לבין עצמו, "חייבת להיות דרך לפייס ביניהם. ברור שהמלך לא מעוניין שבנו יסבול לנצח מבלי שיוכל להגיע אליו, והמלך עצמו בודאי סובל מזה". השר הבין שהכל תלוי בו. "אלך בעצמי אל המלך ואתחנן בפניו שיקבל את הנסיך. אבקש מהמלך שימחל לו ויאפשר לו לחזור".

אמר ועשה. הוא נכנס אל המלך וסיפר לו על געגועיו וכיסופיו של הנסיך אליו. הוא התחנן בפניו שיסלח לו. המלך הסכים מיד לסלוח לבנו והכניס אותו בחזרה לארמון.

הנמשל לסיפור זה ברור מאוד. כאשר אחד מחברינו סובל – ברוחניות ובגשמיות – עלינו לומר: "ללא ספק אני הוא הסיבה למה שהוא מרגיש. בגלל חטאיי, אני הגדר המפרידה בין מלך מלכי המלכים, יתברך שמו, ובין העולם. מכיוון שהבורא יתברך שמו תמיד משתוקק ורוצה להעניק לילדיו את ברכתו וחסדיו. אך בגלל חטאיי, הפכתי להיות גדר המונעת את ברכתו וחסדיו של המלך לילדיו. לכן הפתרון הטוב ביותר עבורי הוא, שאני בעצמי אתחנן בפני מלך מלכי המלכים לתועלת ולטובת החברים שלי".

כאשר אדם עושה זאת, הוא מונע עצמו מלהתגאות. השורש למידה רעה זו נובע רק בגלל שאדם מתמלא בגאווה, כי הוא חושב שיש לו תכונות מיוחדות שאין לחברו. אבל, כאשר אדם מאמין שהסיבה היחידה לחסרונו של חברו, ברוחניות ובגשמיות, היא העובדה שהוא בעצמו מהווה מניעה וחציצה בין חברו להשם יתברך, הרוצה להעניק את ברכתו כל הזמן, תרחיק אותו מהגאווה. ואדרבה, דבר הפוך יקרה – הוא ישבור את גאוותו ויתפלל להשיג את מידת הענווה.