תחיית המתים

עוד יום ועוד יום. חפירת היסודות
בעומק האדמה כמעט הגיעה לקיצה
כשלפתע הושבתה נהמת הטרקטור.
מה קרה? למה הוא נעצר?

שנת התשמ"ה

בשעה טובה החלו עבודות התשתית לשכונה החדשה ביישובנו איתמר.

עוקבים בלב הומה אחרי קצב התקדמות העבודות באתר. הנה פילוס הקרקע כבר הגיע לקצו, המתחם שינה פניו. אדמתה של ארץ ישראל נענית לנגיסותיו של טרקטור הענק שהופך והופך בה, פושט צורתה ומלבישה לבושי מלכות של מצוות ישוב הארץ, אחרי שנים רבות כל כך שהייתה ריקה ושוממה, מבלי בניה.

קשה שלא לחוש את אווירת השמחה וההתחדשות המתפשטת ביישוב כולו. קטנים כגדולים פוקדים את האתר דבר יום ביומו, מביטים סביב ומפטירים גוני גוונים של ברכות הודאה. מטיילים במתחם, מביטים כה וכה ומשמיעים הערכות על – מה ולמה, מתי וכמה. ילדי היישוב "פרזות ישחקון", אינם צריכים עוד להצטמצם לתחום היישוב הישן בלבד, כבר נושקים בבטחה את קבוצת עצי הזית בקצהו המזרחי של הישוב, אצל בורות המים והגתות העתיקות שנתגלו לא מכבר ולוחשות סיפורי מעשיות משנים קדמוניות שהנשמות מרוות בהן צימאונן.

הטרקטור חונה במקומו וצלליתו מתמתחת ומתארכת ככל שהחמה נוטה למערב. מחר יתחילו לחפור את יסודות הבתים באדמתו המסולעת של גב ההר.

עוד יום ועוד יום. חפירת היסודות בעומק האדמה כמעט הגיעה לקיצה ולפתע הושלך הס! הושבתה נהמת הטרקטור ודמותו הננסית של נהגו על רקע מכונת הענק, נראתה יורדת ממנו.

מה קרה?

שיני הפלדה בקעו את קליפתה העילית של הקרקע וכף הענק צנחה אל תוך חלל מסתורי בבטן האדמה. מה טיבו של חלל זה? הנהג יורד לבחון מקרוב ולתדהמתו מה רואות עיניו? אולם קבורה רחב ידיים ובו ארונות מתים.

ה"קִדמה" נסוגה מפני ה"קדם".

הדרת כבודו של העבר הסיגה גבולו של החדש.

לא בזכות הכוח, רק מכוח זכותו גבר העבר על פאר הטכנולוגיה, על מכונת הענק.
מהר מאוד התפשטה השמועה שידו השלוחה של העבר מבקשת ללחוץ את ידינו. באנו לראות! אך המקום גודר והופקדו עליו שומרי החוק מפני ידם הארוכה של "סוחרי עתיקות".

עשו הרשויות מה שעשו,
לקחו מה שלקחו,
הותירו את שהותירו,
ורק אז הותר גם לנו לראות את המחזה –
מערת קבורה יהודית מתקופת בית ראשון!!!

יום שישי אחר הצהריים

שעתיים קודם כניסת השבת. האתר ריק מאדם.

לבוש בגדי שבת ירדתי בסולם העץ אל תוך תוכה של המערה חדר לפנים מחדר. צללי אורותיהם של נרות זיכרון, שהשאירו אחריהם מבקרים רגישים, ריצדו על קירותיה במין משחק תזזיתי משעשע ורווי מסתורין, כאילו הייתה זו מרוצתן של נשמות המתים עצמם המספרות זו עם זו.

האם אבין את שפתן?

אני בתוכה של מנהרת הזמן. חוצה מרחבי זמן ומקום. הלוואי תקום רוח באחת מגוויות אלו ואוכל לדבר עמה על הוד קדומים של עידן נבואה, מלכות ומקדש, שידעה וראתה במו עיניה. לו רק קמה בהן רוח, ושיח שפתותיהן שקפא היה שב למרוצתו, ודאי היו מגוללים בפני מִקורות ימיהן בלשון רעננה חיה ועדכנית. עד כמה קרוב דורם של מתים אלה אל המעמדים הגדולים של עמנו!

אך גם דממת מוות ותום זו מדברת אלי. נשמתי מבינה היטב את שפתה ומעלה מתוכה פניני אמונה וציפיית גאולה.

מה נורא המקום הזה!!!

בעיני רוחי שרשרת הדורות רותקה שוב.

נתרככה מעט הקרנת הבדידות הנוראה של הווה מתדלדל ותלוי על חוט שערה, של תודעת "קדם" רפויה, של תעתועי תרבות חול המבקשת להתנתק ממקורות נהר חייה. בדומה למקורות נהר הגנגס למרגלות הרי ההימלאיה המתדלדלים, עד שמימיו הזורמים באפיקו הולכים ומתמעטים אף הם, הולכים ויבשים! הולכים ונעלמים!

יושב ב"אוהלו של המת". מוסיף טומאה על טומאתי אמנם, אך גם עיני נפקחות, ומתמזגות להן "טומאת המת" ו"תומתו", ומעניקות לי חוויה כה ייחודית ומחזקת.

מערה זו ספוגת ענווה ואמת ומולידה בי כיוצא בה. מניסה מקרבי כל חולשת רוח ומרתקת אותי בחוזקה אל ה"ראשית".

ראשיתו של עולם,
ראשיתו של אדם,
ראשיתו של עמי,
ראשיתי שלי,
ועל כולם ניצב ה’ "גבוה מעל גבוה שומר!"

מיהרתי לתפילת ליל שבת ובפתח בית הכנסת מקדם הגבאי את פני בתחינה: "תוכל לומר דבר תורה, פלוני הבריז לנו?"

מאוצר המחשבות ותחושות השעתיים האחרונות במערת המתים שהקימוני לתחייה, מאוצר זה דליתי ואמרתי לפני הציבור.

מי ייתן טהור מטמא? לא אחד?!
 

(באדיבות אתר "מכון מאיר")