טהרת המחשבה
בקבלה יש מושג של 'משפיע ומושפע', המסביר שאדם יכול להשפיע בכוח המחשבה גם על עולמות עליונים, יותר מהדיבור ומהמעשה, ומה כוחה של בכלל!
בקבלה יש מושג של ‘משפיע
ומושפע’, המסביר שאדם יכול
להשפיע בכוח המחשבה גם על
עולמות עליונים, יותר מהדיבור
ומהמעשה, ומה כוחה של בכלל!
האדם הוא המחשבה, אומר הרב דסלר זצ"ל.
במקום שהאדם חושב שם הוא נמצא, אומר הבעל-שם-טוב הקדוש.
בחירת המעשים מסורה בידו של אדם לטוב ולרע. גם בחירת המחשבה מסורה בידו "והבא להיטהר מסייעין בידו", וברור שכשם שאדם שולט על חושיו, כך יש בכוחו לשלוט על מחשבותיו.
בספרי הקבלה נאמר, כי ישנם ארבעה עולמות רוחניים, עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. עולם האצילות הוא הגבוה בעולמות: נשמת האדם יורדת לעולם הזה מעולם האצילות. המחשבה מקבילה לעולם רוחני – עולם הבריאה. הדיבור מקביל לעולם היצירה, והמעשה מקביל לעולם העשייה. כולנו מושפעים מהעולמות העליונים. בקבלה יש מושג של ‘משפיע ומושפע’ ומובא שם, שכל ‘משפיע’ הוא גם ‘מושפע’, כלומר, אדם שעשה מצווה בעולם הזה משפיע על עולם רוחני גבוה ומניע את הגלגלים למעלה ומשלמים לו שכר על מה שעשה, אם בעולם הזה או שזה שמור לו לעולם הבא. כאן זה עולם המעשה ולא עולם הגמול כנאמר, "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" (עירובין כב, ע"א), לפי שיקול דעת א-ל עליון.
אדם שמדבר, משפיע על עולם רוחני גבוה יותר כי, כידוע, כוח התפילה רב ועצום. אך זה לעומת זה ברא אלוקים כדי לשמר את כוח הבחירה. כשהאדם מקלקל את דיבורו ברכילות, לשון הרע, ניבול-פה ודברים בטלים, הוא גם מקלקל והורס בעולמות עליונים יותר. אדם ש’חושב’, משפיע על עולם גבוה יותר מהעולם שהוא משפיע בו כאשר הוא מדבר, לכן כוח המחשבה הוא כל כך גדול וניצב לפני שאר העולמות.
המחשבה היא דבר מופשט, אין לנו יכולת לראות מחשבות מכיוון שהיא רוחנית. לכן, היא מקבילה לעולם רוחני גבוה יותר מאשר הדיבור והמעשה, שהם גשמיים יותר. אנו, בדרך כלל, מייחסים חשיבות קודם כל למעשה מכיוון שזה מה שעינינו רואות. אחר כך לדיבור ורק אחר כך למחשבה. אולם יש לדעת, כי הבחירה שלנו מתחילה ברצון ובמחשבה כפי שנאמר: "סוף מעשה במחשבה – תחילה", ולפי ‘בחירה’ זו בוחנים אותנו תחילה, והניסיון שלנו מתחיל במחשבה ומסתיים במעשה.
מי שמבין את מהות המחשבה ואת כוחה האדיר, מבין גם שכוח הריכוז הוא הבסיס לשליטה על המחשבה והוא למעשה "צורך חיים", ללא זאת זה "מוות רוחני", ולכן על המשקל עומדים חיים או מוות רוחני רח"ל. אמנם מבחינה גשמית המחשבה היא דבר מופשט, אך מבחינה רוחנית המחשבה מוחשית, וכל החיים הרוחניים של האדם, שהם בעצם החיים האמיתיים, תלויים באיכות וטהרת מחשבתו. פעולות האדם מתבטאות במעשה, בדיבור ובמחשבה, היות ואנחנו חיים בעולם החושים על כן אנו מעריכים כל דבר לפי השגותינו ועד כמה שזה נתפס בחושים שלנו.
המעשה ניתן למישוש, לשמיעה ולראייה, ולכן ה’מעשה’ נחשב אצלנו מציאות ממשית, מה שאין כן הדיבור – אי אפשר לראותו, אי אפשר לטעום ממנו ועל כן בעינינו הוא פחות מציאות מהמעשה. ואילו המחשבה לא ניתנת אפילו לשמיעה וכל שכן להבחנה של שאר החושים, היא נחשבת לכמעט מחוסרת חשיבות לחלוטין. אך במציאות הרוחנית, שהיא המציאות האמיתית, הדברים הפוכים! ככל שהפעולות עדינות יותר – התוצאה שלהן גדולה יותר. רבי חיים מוולאז’ין זצ"ל אומר: כי התוצאה של ‘מעשה’ אינה מגיעה לגבהים כה רמים כמו הדיבור ולא תוצאות הדיבור כתוצאה של המחשבה, כי בהיות המחשבה רוחנית דקה יותר מהדיבור וכל שכן מהמעשה, ומשום כך היא מגיעה לעולמות גבוהים יותר. ר’ חיים מוולאז’ין ממשיך וכותב בספרו "נפש החיים": "וכן בעניין ההתעוררות שלמעלה על ידי בחינת ה’דיבור’ הזהיר כאן את האדם שאינו רואה ומשיג הבניין או ההריסה ח"ו שנעשה למעלה בעולמות מכל דיבור ודיבור שלו, אבל יידע נאמנה שכל דיבור ושיחה קלה שלו לא נאבד ואינו הולך לבטלה, כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצווה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שורשה העליון וממשיך על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו".
המחשבה היא בחינת הנשמה והיא המלמדת לאדם דעה ובינה ולכן עיקר משכנה הוא במוח. כוח הדיבור הוא גדול בבניין או הריסה בעולמות עליונים, הדיבור נחשב אף יותר מהמעשה, מאחר והדיבור הוא החלק העדין של האדם, לכן במקומות רוחניים כוחו של הדיבור גדול יותר, והיות והמחשבה נתפשת ובאה לידי ביטוי רק על ידי הדיבור, לכן נקרא האדם "מדבר", כי הדיבור הוא המאפיין המיוחד לאדם כנאמר: "ויהי האדם לנפש חיה" מתרגם אונקלוס "לרוח ממללא", ואף על פי שסגולת האדם היא המחשבה, אך מכיוון שהמחשבה מתגלית רק על ידי הדיבור והדיבור הוא הגילוי של המחשבה, על כן נקרא האדם מדבר, על שם הדיבור. אבל לאמתו של דבר, עולם המחשבה הוא עולם בפני עצמו, עולם שאינו ניתן לתפישת החושים ומשום כך אין אנו מודעים לכוח ולעוצמה של המחשבה, אלא רק כשהיא מתלבשת בדיבור ואז מתחילים להבין את המחשבה. אם כן, הדיבור הוא הלבוש של המחשבה והמחשבה יש לה כוח עצום ודומיננטי על רגשותינו, דיבורינו ומעשינו. השליטה של האדם על עצמו מתחילה במחשבה.
"יופי," אולי תרצו לומר, "השליטה של האדם על עצמו מתחילה במחשבה. אבל אם המחשבות שלי אינן טהורות, ועוד מבלבלות אותי כל הזמן בתפילה, אזי אני נשלט על ידי כוח טמא, חס ושלום! אז למעשה, איך אוכל להתגבר עליהם ולהתפלל כראוי?"
אין שום ייאוש בעולם. רבינו הקדוש ננמ"ח נותן לנו דרך פשוטה לטיהור המחשבה, כפי שנכתב בספר "השתפכות הנפש" (אות ע"א):
"כי כל מחשבה זרה היא קליפה וקומה שלמה כמובא, וכשאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות אז בדרך הילוכו בתפילתו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד ולזה חותך רגל וכיוצא בזה בשאר האיברים, כמו למשל בעניין מלחמה כשצריך לילך ולעבור בין הרבה רוצחים ואורבים וכשהוא גיבור ועובר ביניהם, אז בדרך הילוכו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד בדרך הילוכו ומפילו ולזה רגל וכו’ וכן הוא ממש בעניין התפילה, כשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל על המחשבות זרות כלל אז הורג אותם או חותך מהם איברים איברים… שאין צריכין להסתכל עליהם (המחשבות) כלל ולבלי להביט לאחריו כלל, רק לילך כסדר בתפילתו ועל ידי זה ממילא יסתלקו ואם לא יסיח דעתו מהם אז אדרבא, יתגברו עליו ביותר כמו האדם הבורח מאיזה דבר ומסתכל מן הצד כלאחר יד על זה הדבר שברח ממנו, אז הדבר הזה מתגבר עליו ביותר כן הוא ממש בעניין המחשבות… שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו. ואפילו אם כבר הורגלה מחשבתו לצאת לחוץ הרבה, אף על פי כן ביד האדם להטותה בכל פעם להדרך הישרה כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן… ועל כן בודאי כשיתגבר לחשוב רק בדבורי התפילה בודאי תדחה המחשבה זרה".
ככל שנעסיק את עצמנו בתורה ובתפילה, כך נטהר את המחשבות עוד ועוד. אך כל זמן שמחשבות חיצוניות ולא רצויות מבלבלות אותנו, נוכל להתחזק בעצת רבינו הקדוש כנ"ל, להתפלל וללמוד בפשיטות גמורה והטוב בעיני השי"ת יעשה, כן נזכה למחשבות טהורות, אמן.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור