הרב קרליבך ואני

את רוב זמנו בילה דוד חיים סרצ’יק ביוגה,
מדיטציה והרבה חיפושים עד שפגש את "הרבי
המרקד" בכבודו ובעצמו. "העולם חייב להכיר
אותך" אמר לו, ומאז נרשמו בדפי ההיסטוריה
למעלה מעשרה אלבומים מלאי שמחה וקצב.

הוא נולד בדרום אפריקה ובין מופע למשנהו, בילה את זמנו בין מדיטציה ויוגה.

מי שמכונה היום "תלמידו וממשיך דרכו של הרב שלמה קרליבך", לא ידע דבר על יהדות, עד שפגש את "הרבי המרקד" בכבודו ובעצמו. אחרי שהתגבר על המפגש הראשון המביך שלו עם הרב, הוא הופיע עמו. הרב קרליבך העלה אותו לירושלים ומאז הוא חזר בתשובה, וכבר 35 שנה, שהוא מתגורר בירושלים שבין החומות.

חיים דוד סרצ’יק. איש מיוחד. בעל מנגן מוכשר שהרב קרליבך העיד עליו שהעולם חייב להכיר אותו.

אופס. כבר בתחילת הראיון עם חיים דוד אני עושה טעות. "איך זה לגור ברובע היהודי?" אני שואלת אותו כסוג של סמול טוק, אבל מבלי להתכוון, הצלחתי להוציא את האיש העדין משלוותו. "אני לא אוהב את המילה הזו ‘הרובע היהודי’" הוא מעמיד אותי בחביבות הידועה שלו על טעותי, "יש לנו ארבעה ‘רובע יהודי’ אלא שהשלושה האחרים עדיין בגלות. אני גר בירושלים שבין החומות" אמר וצדק.

באלבום הקרוב של חיים דוד סרצ’יק (56), יהיה שיר שיוקדש כל כולו לירושלים עיר הקודש, ניגון מקורי של סרצ’יק, ובמילותיו יהיו, לא פחות ולא יותר, 70 שמותיה של ירושלים. "כדי ללמד את העולם עד כמה ירושלים יקרה לה’ יתברך ולישראל, שנותנים לה 70 שמות" הוא מסביר.

קשה להאמין שהציוני הירושלמי הנעים הזה, עם הפאות והזקן והפלפל הקופצני שבשירתו על ירושלים ובית המקדש ועם ישראל, נולד וגדל בדרום אפריקה ועד שנות העשרים המאוחרות שלו, כמעט ולא ידע דבר על כל אותם הדברים הללו.

"מגיל 11 התחלתי לנגן בגיטרה והייתי מתבודד בחדר במקום ללמוד, ניגנתי מוסיקה עממית של דרום אפריקה, הסתובבתי שם והייתי מופיע. בגיל 17 התגייסתי שם לצבא, ולאחר מכן, בגיל 19, במלחמת יום הכיפורים הגעתי לארץ ישראל. לא הייתי דתי, הייתי מעולם אחר. ידעתי כמה יקרה ארץ ישראל, אבל עוד לא ידעתי עד כמה קדוש ויקר עם ישראל. עד אז לא הכרתי יהדות. התנדבתי בקיבוץ "רמת הכובש", שם הייתי גנן".

לאחר תקופת ההתנדבות נסע סרצ’יק לאירופה, שם עסק ביוגה ובמדיטציה. כחלק מחיפוש הדרך היה נוהג ללבוש חלוק וכובע לבן, "כמו הבן איש חי" הוא נזכר היום וצוחק.

ערב אחד הזדמן לו להגיע להופעה של הרב קרליבך, "הרב המרקד", באמסטרדם. "האולם היה מלא גויים וגם יהודים צעירים מחפשים, טיפוסים משונים, ואני עם החלוק הלבן והמגבעת, כולם יושבים במדיטציות, וכשהרב שלמה נכנס, במקום ללכת ישר לבמה הוא אמר שלום אישי וחיבוק ו"מה שלומך" ונשיקה וחיוך והחליף כמה מילים עם כל אחד משבעים האנשים שהיו שם. אני הייתי בסוף האולם והתרגשתי – איזה יהודי זה? רב? חזן? זמר? הושטתי לו יד בחיוך והוא הסתכל עלי ואמר: "היי, גוואעלד". לא הבנתי שום דבר אבל התביישתי. 70 אנשים הסתכלו עלי", משחזר סרצ’יק את המפגש הראשון שלו עם הרב שעתיד לשנות את חייו מקצה אל קצה.

סרצ’יק המשיך להסתובב בעולם, במחנות מדיטציה ויוגה, "אבל כבר בלי המגבעת והחלוק, החלפתי סגנון" הוא מתבדח על חשבון עצמו.

בלונדון חבר נתן לו מתנה, קלטת של הרב קרליבך, וסרצ’יק התחיל ללמוד בעצמו לנגן ולשיר את השירים. "השירים של הרב קרליבך היו מעומק הנשמה, שרתי "הנשמה לך" ו"למען אחי ורעי" ו"מקדש מלך", בלי להבין מה אני שר, מה זה בית מקדש, מה זה הפיכה, שרתי לעצמי, והרגשתי איך הנשמה שלי מתחילה לבעור באש להבה. כל יום, במקום היוגה הייתי שר קצת שירים יהודיים מהמקורות" (בתמונה מימין, הרב שלמה קרליבך זצ"ל).

כעבור חודשיים ראה שלטים המבשרים על הופעה של "הרבי המרקד" במועדון יהודי בלונדון. למרות הפחד וזיכרון אותה הפגישה הראשונה המביכה ביניהם, החליט להגיע. "הייתי מבולבל וקצת עצוב וחשבתי אולי לרבי תהיה עצה בשבילי".

ואכן כך היה. לאחר ההופעה, סרצ’יק ניגש לדבר עם הרב, שהזמין אותו לבוא להיפגש עמו למחרת במלון בו הוא מתאכסן. והוא הגיע. "לא ידעתי מה להגיד לו, ראיתי את הגיטרה שלו על המיטה ושאלתי – רבי, אפשר לנגן לך איזה שיר?, ניגנתי לו שני שירים שלו שהכרתי. לא ידעתי מה הוא יגיד. הוא הסתכל עלי עם חיוך גדול ואמר לי – "היי, דודו, מה אתה עושה היום בערב? יש לי הופעה, אולי תבוא לנגן איתי שם?" הייתי בהלם, זו הופעה של שעתיים ואני מכיר רק איזה חמישה שירים שלו, אבל הוא שכנע אותי ואמר לי – "אתה גיטריסט מעולה, אתה חייב לבוא, אני לא אסתדר בלעדיך!" זו הייתה הדרך שלו, לתת מחמאות, לתת את ההרגשה כאילו אני עושה לו טובה ולא הוא לי", נזכר דוד בהתרגשות. מאז אותה ההופעה, שאת רובה ניגן סרצ’יק עם ידיים באוויר, כדי שלא לחשוף שהוא לא יודע את השירים, התהדק הקשר בינו לבין הרב קרליבך והוא היה מתייעץ איתו על החיים, על היוגה ועל בכלל.

"הבנתי שיוגה זה לגוף ולא פועלת על הנשמה. לנשמת ישראל היא לא עושה שום דבר. הנשמה קשורה לתורה", מסביר דוד.

"הרב שלמה כבר הכיר את הנפש שלי, הוא אדם עמוק מאוד וידע והבין את הצעקה הפנימית של כל יהודי. הוא עצמו היה בעל ייסורים והרבה כאב והוא הרגיש את הצער של אחרים".

יום אחד הציע לו הרב קרליבך לעלות איתו לירושלים, לשמוע שיעורי חסידות שהוא יעביר בהר ציון. לאחר התלבטויות רבות, הוא הסכים. "באתי איתו לירושלים ומאז ועד היום, כמעט 35 שנה, אני יושב פה בין החומות בירושלים. זו הזכות של הרב קרליבך, בעל הניגון הכי גדול בעולמנו, עם ניגונים שמתגדלים ומתחזקים בכל עת".

חיים דוד עם אהרן רזאל בהופעה

מלבד ההתחזקות הרוחנית שהעניק לסרצ’יק הרב קרליבך, הוא גם טיפח אותו מבחינה מוסיקלית. "הרב שלמה רצה שלא אנגן רק את השירים שלו אלא גם את השירים שלי. הוא תמיד אמר לי – "העולם צריך להכיר אותך. אני כבר עשיתי את שלי, אבל אתה צריך לגדל את עצמך" מגלה סרצ’יק מי הרוח החיה מאחורי ההצלחה המוסיקלית שלו.

מכנים אותך "ממשיך דרכו של הרב קרליבך", אתה מסכים עם הכינוי?

"וואו, אלו מילים גדולות" מסמיק סרצ’יק בענווה, "אם הוא מושך אותי – אז אני ממשיך. מה שהצדיק עושה – אני אחריו".

למעלה מעשרה אלבומים הוציא חיים דוד סרצ’יק מאז אותה פגישה מכוננת עם הרב קרליבך. בהופעות ובחתונות, עם הלהקה שלו "מבשר טוב", הוא מצליח לסחוף אחריו ולהקפיץ, עם שירים מלאי קצב ושמחה תמידית, שחודרים עמוק אל תוך הנשמה. (בתמונה משמאל, חיים דוד בהופעה בחברון, מערת המכפלה).

"אהבת ישראל שהייתה בוערת ברב קרליבך והחיוך שלו השפיעו עלי כל כך הרבה, ולא מרחוק אלא מקרוב. ראיתי את זה פנים מול פנים" מסכם סרצ’יק, איש פשוט ושמח, "זה לא מפסיק להשפיע עלי, בתוך המוסיקה ובתוך החיים שלי, ואת מה שספגתי – אני משתדל להעביר הלאה".

שושנת יעקב

יממה – רצוא ושוב

ירושלים

לרכישת הדיסקים של חיים דוד בחנות האתר לחץ כאן