סיאנס בצבא

הם ערכו מאות סיאנסים בחדר
קטן בבסיס בו שירתו, אבל לא הבינו
מדוע מזל רע רודף אחריהם ולמה
נגרמות להם כל מיני ‘תאונות’ בחיים,
עד לאותו לילה…

סיאנס בצבא – חלק 1

בבסיס חיל-האוויר בחצור שירתו יוני ושרון, שלמדו מנעוריהם בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. תפקידם היה לחמש את מטוסי האף-16 בפצצות. לאחר שנה וחצי של שירות, יצאו חיילי היחידה לסדרת חינוך של שבוע במקום מרהיב בגליל.

"אנחנו עושים סיאנס בחדר" פנו כמה חבר’ה לשרון באחד הערבים, "כדאי לך להצטרף אלינו, יהיה סבבה!". שרון נזכר בסיאנס שבו נכח בגיל 12 והסכים. חמישים חיילים הצטופפו בחדר קטן. חלקם נתלו על המיטות כדי לצפות במחזה. על השולחן במרכז החדר הונחה פלטת קרטון עם אותיות וכוס הפוכה עליה. ארבעה חיילים ישבו מסביב לשולחן.

הכוס זזה בין האותיות ונוצר קשר עם איזו רוח. הם הורידו נשמת נפטר בשם אריה, אביו של נמרוד, אחד המשתתפים. בתחילה שאל הבן כמה שאלות לוודא שאכן מדובר באביו ונוכח כי הוא זה. נמרוד התרגש ובכה. לאחר מכן שאלו הנוכחים שאלות שונות. כשהגיע תורו של שרון, שאל: "מה ההורים שלי עושים עכשיו בירושלים?" הרוח ענתה: "אמך מדברת בטלפון. אביך ואחיך רואים טלוויזיה בסלון". שרון יצא החוצה לטלפון הציבורי. לאחר כמה דקות, שבהן הקו היה תפוס, אמו ענתה: "מה שלומך, שרון?". "מי דיבר עד עכשיו בטלפון?" שאל. "אני" השיבה אמו. "ואיפה אבא?" שאל. "רואה טלוויזיה בסלון עם האחים שלך…" שרון נפרד מאמו וחזר בהתפעלות לחדר שבו נערך הסיאנס.

יוני חשד שמדובר בקסם, אך בכל זאת הצטרף לשרון וליתר החבר’ה בסיאנסים שנערכו מדי לילה.

"אל תתנו לגלית להיכנס!" כתבה הרוח באחד הסיאנסים, "אין לה אמונה. היא תצחק על כל העניין. אני לא רוצה שהיא תכנס לחדר". לאחר כמה דקות נשמעו דפיקות על הדלת. מישהו פתח מעט את הדלת וגלית, פקידת המבצעים, נראתה בפתח. "שמעתי שאתם עושים סיאנס… אני רוצה לראות!" אמרה. "הרוח לא רוצה שתיכנסי!" השיב לה. "איזו רוח לא רוצה שאכנס?…" צחקה והוסיפה: "אתם מאמינים בשטויות האלה?! חמישים טמבלים מתאספים ביחד ומדמיינים דמיונות…" היא יצאה מהחדר כשהדי צחוקה עדיין מתגלגלים.

החבר’ה חזרו לבסיסם בחצור. מכאן ואילך ערכו סיאנס מדי לילה. לעתים ערכו כמה סיאנסים בלילה אחד ודיברו עם רוחות רבות. הם נהגו להוריד רוחות של נפטרים רגילים, ולא חיפשו מפורסמים. חלק מרכזי בסיאנס היה להתוודע למצבו של המת, לדעת מה קורה עמו, מה עובר עליו ומה מציק לו. באחד הסיאנסים כתבה הרוח ברעדה: "דני צלב… דני צלב…" וחזרה על כך. דני נלחץ: "אני לא יודע מה הרוח רוצה ממני…" אבל הרוח לא הרפתה: "דני צלב… דני צלב…" מישהו הבחין בנייר שמקופל בחיקו, ושאל: "מה הנייר הזה?". "סתם. אני משחק איתו" השיב דני. הוא פרס את הנייר המקומט והתברר כי זהו נייר פוליו שהוא חתך בפינות וכך נוצרה, בלא מתכוון, צורת צלב! הצלב הבלתי מורגש הרגיז את הרוח. "מה לעשות עם הנייר?" השם שאלו את הרוח. "תוציאו מהחדר ותשרפו אותו!" רק כשעשו זאת הרוח נרגעה.

הרוחות בסיאנסים הן של מתים שנמצאים בכף-הקלע, לפני כניסתן לגיהינום. יש כמה סוגים של רוחות, בין השאר רוחות שרוצות לפגוע בך ואפילו רוחות שמשקרות. דרושה חקירה רצינית כדי לוודא שהרוח דוברת אמת. בתחילה התגלו כל הרוחות כדוברות אמת ויודעות נסתרות.

ערב אחד החבר’ה הורידו רוח כלשהי ושאלו אותה: "מתי ואיך ימות כל אחד מאיתנו?" הרוח אמרה לשרון: "אתה תשתחרר מהצבא ותעבוד בעבודה פלילית אצל מישהו בשם שוקי. בעקבות כך תסתבך ותיכנס לדיכאון ואז תירה לעצמך כדור בראש…" שרון היה בהלם. היה בטוח שהגיע קיצו. מאדם שמח בטבעו הפך לאדם מדוכא. גם לשאר החברים ניבאה הרוח גורל טראגי בתוך זמן קצר. כולם נכנסו לדיכאון. לאחר חודשיים החליטו לשאול רוח אחרת את אותה השאלה. "דעו לכם" השיבה הרוח "שכל התשובות שקיבלתם אז, היו שקר. אתם לא תמותו בזמן הקרוב. אל תדאגו!". "הרוח שיקרה אותנו?!" נדהם מישהו. "כן. היא ראתה שאתם מתלהבים ונלחצים והחליטה ‘לעבוד’ עליכם…"

כך למדו שכדי להגיע לחקר האמת עם הרוחות, צריך לדרוש ולחקור היטב. היה זה יוני שתפס את היוזמה בעניין הזה והחל להתמחות בחקר הרוחות כדי לדעת מהי אמינותן. ובנוסף, החבר’ה למדו כי ניתן גם להסתבך עם רוחות מסוימות. הם שיתפו את הרוחות במהלך חייהם היומיומי. ולאחר מאות סיאנסים כבר נוצר קשר נפשי עם כמה רוחות. פעם נגנבו מכנסי הג’ינס מהארון של שמעון אביטן. מה עושים? שואלים בסיאנס את הרוח מי גנב את המכנסיים… והרוח כתבה את שם הגנב ואמרה שהיא הולכת לפגוע בו. "אל תפגע בו!" נבהלו, אנחנו נפתור את הבעיה בעצמנו…". "לא! אף אחד לא יגנוב מאביטן את הג’ינס!…" במשך חצי שעה ניסו לשכנע את הרוח שלא תפגע בגנב. הם ידעו שיש לרוחות השפעה ממשית על חייהם ופחדו מאוד.

הם גם למדו דברים מעניינים, כמו העובדה שלא ניתן לערוך סיאנס בשבת. לאחר כניסת השבת, לא הצליחו להזיז את הכוס! הם ניסו שוב ושוב אבל לא הצליחו בשום אופן. רוח אחת גילתה להם שכל הרוחות נמצאות בשבת במקום אחר שאין אליו גישה. הם אף למדו שלא ניתן לומר את שם ה’ בסיאנס. אחד מהם ניסה לראות מה יקרה אם אכן יאמר את שם ה’, אך באותה שנייה התנפצה לפתע הכוס ואחד מרסיסיה פצע אותו מתחת לעינו!

למרות שגילו את המימד שמעבר לעולם וקיבלו סימנים מובהקים לאמיתות התורה, לא העלו בדעתם לחזור בתשובה. פעם שאלו את אחת הרוחות: "מהי הדרך האמיתית בעולם?" והיא ענתה: "הדת". "איזו דת? יש הרבה דתות…" שאלו. "דת היהדות, התורה". "ומה צריך לעשות?" ביקשו לדעת. "לחזור בתשובה!"… השיבה הרוח, אך הם לא חשבו על כך ברצינות.

לאחר כשנה של סיאנסים, אחד החברים, ירון חג’בי, ביקש שיורידו את אביו המנוח. ירון הנרגש החל לשאול שאלות כדי לוודא שמדובר באביו. בסוף שאל: "אבא, יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?". "מחר בבוקר תלך לתפילת שחרית אצלכם בבסיס ותאמר עלי קדיש". זו הייתה הפעם הראשונה ששרון שמע את המילה "קדיש". למחרת עשה ירון כבקשת אביו. בערב התאספו כולם לראות איך הקדיש השפיע על נשמת האב. הם התיישבו והחלו לקרוא לו. ניסו פעם אחת, ולא הצליחו. ניסו שוב ושוב אך ללא הצלחה. הם קראו לרוחו של אריה שהיו רגילים לשוחח עמה והיא אמרה להם שאביו של ירון יצא מכף-הקלע! הקדיש של בנו העלה אותו לעולם גבוה יותר. הם נדהמו מכך שקדיש אחד הספיק כדי להוציא את הנשמה מתחום התקשור שלהם, והבינו שיש לקדיש כוח עצום.

באותה תקופה התקיים בארץ המשפט המפורסם כנגד איוואן דמניוק, שנחשד כ’איוואן האיום’, נאצי ידוע לשמצה במחנה טרבלינקה. החבר’ה לא היו מעודכנים במשפט. באחד הלילות הורידו בסיאנס איש בשם מארק. הוא סיפר שהיה בטרבלינקה ותיאר בפרוטרוט את המחנה ומה עשו בו. אלו היו ארבע שעות של סיאנס, מהמדהימים ביותר שידעו. כל מי שהיה בחדר בכה. הוא תיאר כיצד עבדו בפרך, איך התעללו בהם ואת המשרפות שחיכו להם בקצה המחנה. מארק אמר שדמניוק הוא אכן ‘איוואן האיום’ וכי הם חייבים להגיע למשפט המתקיים בירושלים ולדאוג להרשעתו. הוא נתן להם את רשימת כל התובעים וכל העדים במשפט. אפילו נתן שם של אחד העדים – רוזנברג – שהיה חברו ואף מסר להם כינוי שלו לשם זיהוי. אמר להם שיספרו לו שהם העלו את מארק בסיאנס שבו העיד כנגד דמניוק. אבל לחבר’ה לא היה שום מושג איך ניתן להביא ראייה מסיאנס, לכן לא פעלו בנידון. בסופו של דבר יצא ‘איוואן האיום’ לחופשי.

בשעות היום החבר’ה היו עייפים ותיפקדו כשהם סהרורים, ואילו בלילה התעוררו מכוח המשיכה של הסיאנסים שממש התמכרו אליהם. הם הרגישו שאיזו ישות נעלמת נמצאת עמם בחדר ונשבו בכבלי המסתורין הזה. תקופת הסיאנסים הייתה מלאת תלאות בחיי כל המשתתפים. לכולם אירעו תקלות על ימין ועל שמאל ומזל רע שלט במעשיהם. שרון היה מעורב בחמש תאונות דרכים והיה פצוע באופן כרוני. פעם הלך לדת"ק (דיר תת-קרקעי) בלילה. לפתע חש שמישהו שם לו רגל והוא נפל על הרצפה. לאחר שהביט סביבו, לא ראה אף אחד. פעם אחרת עבד שרון מתחת לכנף מטוס עם מברג שפיץ. ואז לפתע חש שכוח נעלם אוחז בידו ומסיט את המברג לעבר פניו. המברג ננעץ ליד גבתו הימנית, סנטימטר מהעין. "השתגעת?!", נדהם חברו, "מה אתה תוקע לעצמך מברג בפנים?!" אבל שרון לא היה מסוגל להסביר לו שיד נעלמת עשתה זאת. פעם יוני נסע לירושלים לבקר את שרון. הם נכנסו לפאב, לגמו כוס בירה, דיברו עם חברים ונסעו עם הרכב. יוני פנה שמאלה ולפתע ההגה ברח מידיו והוא נתקע בעמוד חשמל. המכונית נמעכה, אבל הם ניצלו. כל התקופה הייתה רצופת תקלות, תאונות דרכים ותאונות עבודה, חוסר שינה וחוסר מזל משווע. כל מי שהשתתף בסיאנסים נפגע איכשהו. הם לא הבינו מה המקור לכל מקרי הביש.

באחד הימים יצא יוני לחופשה בביתו וראה סרט בשם "קו הדממה", בו מסופר על חבורת רופאים שרוצה לבדוק אם יש חיים לאחר המוות. אחד מהם התנדב למות. חבריו עצרו את ליבו באמצעות קירור, עירוי נוזלים ופעולות נוספות עד שהיה מת קליני, ואז עשו לו החייאה. לאחר מכן התעורר וסיפר מה ראה מעבר לעולם ומה היה עליו לתקן בחייו. לאחר שהניסוי הצליח, הם עשו זאת לכל רופא בתורו. כל אחד, לפי עניינו, היה צריך לתקן משהו מסוים בחייו. יוני חזר אל החברים בבסיס בהתלהבות עצומה: "תשמעו. בואו ננסה לעשות בסיאנס מוות קליני!" אבל ניסה להרגיעו: "יוני, תעזוב אותך. גם ככה אנחנו על הפנים…" יוני ניסה לשכנעם והם המשיכו לסרב. אז קפץ לפתע שמעון. הוריו היו אנשים מסורתיים ואמו התמצאה בנושאי אמונה. הוא סיפר שלפני שבועיים אמרה לו אמו ש"אם מישהו אצלכם ימות חלילה מאיזו סיבה, תרטיבו לו את הפנים, תעסו לו את החזה ותקראו פרק תהלים ‘יושב בסתר עליון’ בלי הפסקה, עד שהכל יסתדר". שמעון התלהב: "עכשיו אני מבין על מה היא דיברה!"

"יופי!", צהל יוני, אם אנחנו מצליחים לעלות למעלה, יש לנו כרטיס חזור מעולם האמת…"

אולם הסיבה האמיתית לכך שיוני היה להוט למות מוות קליני, הייתה אחיו שנפטר. כמה פעמים ניסה להורידו בסיאנס ולא הצליח, וכעת, כשנוצר סיכוי כלשהו לעלות למעלה, התנדב לכך בשמחה. הוא הצליח לשכנע את החבר’ה. מישהו הביא מבית-הכנסת ספר תהילים כדי לקרוא את המזמור "יושב בסתר עליון". שרון חשב בליבו כי העסק נראה בדיוני, אבל לא היה אכפת לו לנסות. הם הורידו את רוחו של אריה ושאלו אותו אם ניתן להגיע למוות קליני בסיאנס. רוחו השיבה: "כן, תחכו…" לאחר שלוש שניות כל החדר התקרר לפתע וגם החום הפנימי של גופם נעלם. שררה תחושה מוזרה ביותר. אז החלה הכוס לזוז במהירות מבלי שיגעו בה באצבעותיהם וכתבה: "יונתן, אתה רוצה למות?"… מישהו מהחבר’ה שנבהל שאל: "מי זה? השטן?"… "תקראו לי לוקח הנשמות…" יונתן ענה לו: "כן". " תתכונן!…"

אף אחד לא הבין איך מתכוננים לצאת מהעולם הזה… כולם חיכו בדריכות. בנוסף לאותיות רשומה על הלוח שורת ספרות היורדת מ-9 ועד 0. הכוס החלה לזוז במשך שלוש שניות דרך הספרות מלמעלה למטה: 9-8-7-6-5-4-3-2-1-0 יוני אחז בבטנו, התקפל על ברכיו ונפל ארצה… מישהו בדק לו את הדופק וכל היתר וקבע: "יוני מת!" שמעון אמר: "זה לא הגיוני. הוא עובד עלינו…" הוא לקח מצית, אחז בידו של יוני ושרף אותה במשך חצי דקה. "אם הבנאדם עובד עלינו" אמר, "תיכף תראו איך שהוא מתעורר בצרחות…" בועות כוויה צצו בידו של יוני, אבל הוא לא הוציא הגה.

מרוב חרדה שכחו להרטיב את פניו ולעסות את חזהו. הם זכרו רק לקרוא "יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן…" הלוך וחזור. מי שרצה לצאת מהחדר לא הצליח. משום-מה הדלת הייתה נעולה והחלון סגור. לאחר 25 דקות, באמצע פרק התהילים, יוני החל לפתע לנשום… הוא פקח את עיניו… המת קם לתחייה! כולם התנפלו עליו בחיבוקים ונשיקות. והוא החל לצעוק מהכאב שנגרם לו מהכוויה…

הכוס החלה לזוז במהירות ואמרה שהיא רוצה את יונתן פעם נוספת ליום מסוים בשבוע הבא… "ואם אנחנו לא רוצים לעשות את זה עוד פעם?" שאל אחד מהם. "אז אקח את יונתן כשלא תהיו לידו…" הם הבינו שאין להם ברירה. לוקח הנשמות יודע היטב את תפקידו. יוני הלך למרפאה, שם נחבשה כף ידו. במשך היומיים הבאים הסתגר ונראה כמרחף באיזה מקום. הוא עבד כרגיל, אבל הראש שלו היה מונח במקום אחר. לאחר יומיים כינס את חבריו וסיפר להם מה שעבר עליו.

"כשהגיעה הכוס ל-0 הרגשתי רוח קרה שנכנסת לי דרך הברכיים ומתחילה לרוקן לי את הגוף. לא יכולתי לנשום, ממש נחנקתי. תפסתי את הידיים של שרון והתחלתי לצעוק, ואז פתאום נכנסתי לחושך, מין בלאק-אאוט. פקחתי את העיניים וראיתי את עצמי מרחף מעל לחדר, צמוד לתקרה. הסתכלתי איך הגוף שלי שרוע על הארץ, כמו מישהו שרואה את עצמו משתקף במים. ראיתי את כולכם בלחץ. צעקתי לכם שהכל בסדר, אבל לא שמעתם. הרגשתי שהגוף המוטל למטה לא שייך לי בכלל, שזו סתם חתיכת בשר. ראיתי איך שאני יוצא מהעולם בלי כלום, עירום כמו שנולדתי. למרות שכולכם צעקתם ובכיתם, לא הרגשתי שום צער. להיפך, ההרגשה שלי הייתה נהדרת. לאט לאט התרחקתי מהחדר, עוד מטר ועוד מטר למעלה.

בשלב מסוים נכנסתי למין בור, המשכתי להתרחק עד שהגעתי לחושך גמור. יצאתי מתוך הבור למן אולם חשוך בגודל אינסופי. הרגשתי פחד ולחץ אימים. צעקתי, ראיתי את הבור ולא יכולתי לחזור אליו. ואז פתאום, משום מקום יצאו דמויות לבנות, רצו אלי והתחילו להסתובב סביבי ולצעוק: "אתה אשם! אתה אשם!" עניתי בחרדה: "במה אני אשם?! עזבו אותי!" כל הדיבורים היו בטלפתיה. שידרתי להן והן שידרו לי ללא דיבור גשמי. הדמויות החלו לתלוש מגופי הרוחני איברים. דמות אחת תלשה יד, השנייה תלשה רגל, עד שנשארתי באמצע ללא איברים. צעקתי ובכיתי: "אני לא רוצה להיות פה! יש לי משפחה שמחכה לי, אני רוצה לחזור!" אחר כך החזירו לי את האיברים. אז ראיתי את הבור שממנו יצאתי. התקדמתי אליו לאט וצללתי לתוכו. ירדתי למטה עד שהתחלתי לראות את החדר שלנו. ואז נכנסתי דרך הראש שלי לתוך גופי. הרגשתי שנהיה לי מסך חשוך, חושך גמור. פקחתי את העיניים ונשמתי בכבדות. היה לי קר מאוד ואתם עזרתם לי לעמוד על הרגליים. ואז הרגשתי שיד שמאל שלי כואבת מאוד מהכוויה שעשה לי שמעון…"

כולם היו פעורי עיניים ונתונים בהלם גמור. "יוני", פנה אליו אחד החברים, "אתה יודע שיש עוד תאריך?…" יוני הרכין את ראשו: "כן, אני יודע. כנראה שאנחנו מוכרחים לעשות את זה עוד פעם…"

הפעם השנייה הגיעה. החבר’ה נכנסו לחדר וכאשר התיישבו, הכוס החלה לנוע במהירות: "יונתן, אתה מוכן למות?" שאל לוקח הנשמות. "כן!" השיב יוני. "תתכונן!"… ולאחר שלוש שניות יוני מת. הוא שכב באמצע החדר. ידיו מונחות לצידי גופו שהתקרר מאוד. פניו הצהיבו. אי אפשר לתאר באיזה פחד היו נתונים שאר החברים. כל שנייה ארכה כנצח. הם הרטיבו את פניו, עיסו את חזהו וקראו "יושב בסתר עליון" פעם אחר פעם. לאחר 35 דקות חזרה אליו הנשימה והוא פקח את עיניו. כאשר התעורר, החברים שגחנו מעליו עפו לאחור. כמעט שפרחה נשמתם מרוב פחד. לאחר מכן קפצו עליו מרוב שמחה.

בסיום, לוקח הנשמות קבע להם תאריך לפעם השלישית. הם רשמו את התאריך בחוסר אונים והבינו שלא ניתן להתווכח עם הכוחות הללו. כך המתינו לפעם הבאה…

* * *
יצירת קשר לסיפורי אמונה ותשובה – odedmiz@actcom.co.il
(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)