לראות תמונה אחרת

זאת תמונה אחרת לגמרי. יש בה עבר, הווה, עתיד ואינסוף צירופים שאינם בתחום השגת השכל האנושי, תכניות ומהלכים והרבה "לא טוב" מהם תצמח טובה גדולה מאוד...

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

זאת תמונה אחרת לגמרי. יש בה
עבר, הווה, עתיד ואינסוף צירופים
שאינם בתחום השגת השכל האנושי,
תכניות ומהלכים והרבה "לא טוב"
מהם תצמח טובה גדולה מאוד…

ישנה נקודה יסודית וחשובה מאוד בעבודת התודה-הודאה, שהבנתה הכרחית לאדם שעוסק בעבודה זו. אמנם הזכרתי אותה בעבר, אך משיחות עם אנשים ששומעים את שיעוריי, ומתקשים בה, הבנתי שהיא לא הובנה כראוי, או שלא הבהרתי והדגשתי אותה די הצורך. במאמר זה אשתדל ב"ה להבהירה מעט.

יעקב אבינו, בציווי של אביו – יצחק אבינו, הלך לביתו דוד, לבן הארמי, מכיוון שאביו לא רצה שיישא אישה מבנות הארץ, אלא ילך לבית דוד ומשם ייקח אישה. אף רבקה אמנו ציוותה עליו זאת. ויעקב אכן הלך, כשהוא מקיים את ציווי הוריו. בדרך, הבורא הבטיח לו שישמור עליו: "ושמרתיך בכל אשר תלך". אם כן, יעקב הלך לדרכו בכוח מצוות כיבוד אב ואם ועם הבטחה של השם לשמירה.

אך מיד בתחילת דרכו של יעקב הוא נקלע לצרה גדולה ועצומה מאוד! אליפז, בנו של עשיו, בא להרוג אותו! למרות שיעקב שמע בקול אביו ואמו הצדיקים, וקיים בזה מצוות כיבוד אב ואם, למרות שהשם הבטיח לו שהוא ישמור עליו, הוא יתברך בעצמו שלח לו את אליפז שרצה להרוג אותו, וגם הוא, על פי ציווי של עשיו אביו.

אמר יעקב לאליפז: אני דוד שלך! גידלתי אותך למדת תורה על ברכיי… אך אליפז משיב לו: ומה אעשה שאבי גזר עלי להרוג אותך, ואני חייב לשמוע לו? אמר לו יעקב: יש עצה! ידוע הכלל שעני חשוב כמת. קח את כל כספי ורכושי הרב שלקחתי עמי כדי לשאת אישה, וזה יחשב כאילו הרגת אותי… ואכן כך עשה אליפז – הוא לקח את כל הכסף שהיה בידו של יעקב, ואילו יעקב נותר עני וריק מכל וכל…

היכן כאן השמירה שהשם הבטיח לו: "ושמרתיך בכל אשר תלך"? כיצד באה לידי ביטוי זכות מצוות כיבוד אב ואם של יעקב? לכאורה, הכל הולך הפוך לגמרי… אך האם יעקב התבלבל מהרעות שמצאו אותו סמוך לציווי של אביו ואמו ולהבטחתו של השם? לא. הוא אמר תודה רבה ונשאר תמים באמונתו. על זה אנחנו אומרים: "אלוקי יעקב" – כלומר, שיעקב קיבל אלוקותו יתברך – אלו הם הדינים – בשלמות. הוא קיבל את הנהגת הדין של אלוקים בתודה ובאהבה, ושר: תודה רבה לך ה’, ששלחת לי את אליפז להרוג אותי ולקח לי את כל כספי ונשארתי עני…

אבל זה לא מסתיים כאן. כאשר יעקב אבינו הגיע לבית לבן, כשהוא עני וחסר כל ובלי פרוטה לפורטה, התחיל לעבוד אצל לבן. האם הייתה לו ברירה? אם לא יעבוד ימות מרעב… לאחר שביצע את עבודתו כראוי אמר לו דודו, לבן, שהוא לתת לו שכר על כך. יעקב ביקש את רחל לאישה בשכר זה. ולבן השיב: אין בעיות… תעבוד שבע שנים ואז תיקח את רחל לאישה!

שבע שנים! אילו היה יעקב בא עם הכסף שאליפז לקח לו, הוא היה לוקח את רחל עוד באותו היום! אולם עתה, כשבא עני וחסר כל הוא היה עליו לעבוד שבע שנים כדי לקבל אותה. האם הרהר אחר השם? שוב, לא. הוא קיבל את מה שעבר עליו באמונה ושהכל לטובה.

יעקב אבינו בודאי לא ידע איזו טובה תצמח מזה, אך למרות הכל המשיך לאחוז באמונה. אבל אנחנו יכולים להתבונן ולהבין את הטובה: אילו יעקב היה בא עם כל כספו והיה לוקח מיד את רחל אימנו לאישה אז לא היו לו ילדים, שהרי רחל הייתה עקרה. ולמרות שאף רחל זכתה לשני שבטים, היה זה אחרי תפילות ותחנונים רבים. וידוע גם, שאילו הייתה היא נשואה לבדה ליעקב, בלי לאה, היא לא הייתה זוכה לילדים כלל.

לכן השם סובב סיבות לטובה, שאליפז ייקח ליעקב את כל כספו, ויעקב יצטרך לעבוד כדי לקבל את רחל, שיחליפו לו את רחל בלאה, אך בסופו של דבר – יצא מבית לבן עם ארבע נשים ואחד עשר השבטים. זאת השמירה שהשם הבטיח לו: "ושמרתיך בכל אשר תלך". לא מדובר כאן בשמירה לפי השכל שלנו, שיעקב יינצל מאליפז ויבוא עם כל כספו ויישא את רחל כרצונו וכו’, אלא שמירה לפי מה שהם יתברך יודע שהיא הטובה ביותר ליעקב, כפי שהבנו.

זה היסוד שאותו צריך כל אדם לדעת כדי להאמין שהכל לטובה: שידע שהוא לא יכול אף פעם להגיע לדרגה שהוא יודע מראש שדבר זה או אחר לטובה! ולא רק הוא, אלא מדובר אף במשה רבינו, רבי עקיבא וכן הלאה. אדם שחי בעולם הזה ויש לו ניסיונות, לא יכול להגיע לדרגה בה יוכל לדעת מראש שהכל לטובה, אלא זה יראה לו רע, והוא רק יוכל להאמין – בלי שום הבנת השכל – שזה לטובה.

יסוד זה הזכרנו מספר רב של פעמים, אולם אנשים לא מצליחים להבין שזאת היא הנקודה שחסרה בעבודת התודה-הודאה, לכן גם לא מצליחים לקיימה. ועיקרה: שבעת הניסיון אי אפשר, על פי הדעת והשכל הישר, להבין שזה לטובה. אדרבה, על פי השכל זה בודאי לא טוב.

האם אפשר לומר, על פי השכל, שכל ההתנהלות הנ"ל עם יעקב היא דבר טוב? להגיע ערום ועריה לבית לבן? בבושה? נתון לחסדו של אותו רשע? איזו טובה יש כאן? ובכלל, האם יעקב אבינו יכול היה לומר שהכל לטובה – שאליפז לקח לו את כל כספו אחרי שכמעט הרג אותו? מה טוב בזה? על פי השכל הישר של כל אדם, אפילו של משה רבינו, זה לא טוב…

אולם כל זה על פי השכל, אבל על פי אמונה האומרת שהכל לטובה! שימו לב: לא כאשר רואים בשכל שהכל לטובה, אלא כאשר מאמינים שהכל לטובה.

אל לו לאדם לחשוב שמדובר רק בו מכיוון שאין לו רוח הקודש, רוח נבואה וכדומה, לכן רואה שהכל לטובה, אלא אפילו נביאים, צדיקים בעלי רוח הקודש, בזמן שהם בעצמם עמדו בניסיון לא יכלו לראות שזה לטובה. אדרבה, בשכלם הבינו שזה לא טוב – אבל הם האמינו שזה טוב!

לכן, בלי נקודה זו אי אפשר לזכות לעבודת האמונה שהכל לטובה. כי כאשר יש לאדם ניסיון, והוא חושב שלהאמין שהכל לטובה הכוונה היא שיצליח גם להבין בשכלו שהכל לטובה, ולמרות זאת הוא מנסה לראות שכל מה שעובר עליו אכן לטובה, אולם לשווא. הוא לא יצליח, כפי שהובהר לעיל, מכיוון שאי אפשר באמת להבין על פי השכל שהניסיון/קושי וכו’ לטובה. וההיפך, לפי השכל האנושי, על פניו נראה ששום דבר פה לא טוב. ראייה כזאת מפילה את האדם מאמונתו, כי זה לא כמו שאמרו לו תמיד: "שהכל לטובה", ואז הוא נתקף בבלבולים, ספקות וכדומה. אך אם היה מבין את העיקרון של נקודה זו, כל מה שהיה עליו לעשות הוא רק להאמין שזה טוב, ולא לראות ולהבין בשכלו שמדובר כאן בטוב מכיוון שזה כבר עניין אחר, כי אז היה יכול לעמוד בניסיון ביתר קלות.

לכן אדם צריך לשנן לעצמו: ‘אני מבין שזה לא טוב ולא רק, אלא רואה שזה גרוע מאוד. אני צודק במאה אחוז במה שאני רואה אבל אני מאמין שהכל לטובה. אני יודע שזה נורא מה שקורה לי וממש לא בסדר, אבל אני מאמין שהכל לטובה…’

על זה אנו שרים כבר שנים: ‘לא מבין כלום, לא מבין כלום, רק מאמין, רק מאמין, שהכל לטובה…’ הכתוב לעיל מסביר את פירוש המילים ‘לא מבין כלום’, אך כנראה שלא הוסבר מספיק: ‘לא מבין כלום’ משמעו – שהדבר אכן נראה רע מאוד, אולם אני מאמין שזה לטובה.

כשאדם אומר ‘אני לא מבין שזה לטובה’, אין זה אומר שהוא טיפש חלילה, ולכן הוא לא מבין שזה לטובה. ההיפך, הוא בכלל לא טיפש ויש לו שכל מצוין שאומר שזה לא טוב. אלא, מה שהוא לא מבין זה את הנהגת בורא עולם: כיצד יתכן שכל מה שעושה הבורא זה לטובה והנה קורה לי דבר, שעל פי כל שכל שיש בעולם, באמת לא טוב, כיצד זה יתכן? על זה אנחנו אומרים: לא מבין כלום! איננו מבינים את הנהגת הבורא.

ראייתו של אדם בשר ודם מוגבלת וצרה מאוד מאוד מלהכיל מהלכים ודברים רחבים יותר שנעשים מעבר לנקודה הבודדה אותה הוא רואה, מעבר לאותו חלק של הפאזל שנגלה לעיניו. אולם בורא עולם רואה תמונה אחרת לגמרי: עבר, הווה, עתיד, ואינסוף צירופים שאינם בתחום השגת השכל האנושי, תכניות ומהלכים שבהם הדברים הם אכן לטובה, ומה’לא טוב’ הזה תצמח טובה גדולה מאוד, כפי שראינו עם יעקב ואליפז: בכל שלב ומהלך, על פי עיני בשר ודם, היה ‘לא טוב’. כך זה נמשך שנים על גבי שנים כאשר ה’לא טוב’ הוא הדבר היחיד שהעיניים יכולות לראות. אולם בהמשך התבררה הטובה: רק בדרך זו יכלו השבטים הקדושים להיוולד, ובמשך כל הזמן הזה גם ליעקב אבינו, בחיר האבות, לא הייתה הבנה שכל מה שקורה זה לטובה, אולם הוא האמין שזה אכן טוב.

מכאן ילמד כל אדם שכאשר עובר עליו ניסיון, שלא יצפה להבין אפילו בקצה שכלו מדוע זה לטובה, אלא ישען רק על האמונה בלבד, וכך יוכל להודות ולהלל את ה’ בכל מצב, ועל ידי זה ימתיק את כל הדינים ויזכה לראות במו עיניו ממש את הישועה והטובה שהייתה טמונה בכל מה שעבר עליו.

יהי רצון שנזכה במהרה לראות את ישועת ה’, ותתגלה הטובה שבכל הגלות הארוכה הזאת, ונזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית מקדשנו, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה