לצאת לדרך חדשה

נשמע כמו משימה בלתי אפשרית? טוב, אולי לגברים כן. לכל אישה זו שגרה יומיומית לגבר קצת פחות. אבל זה הזמן לנסות ולהבין גם אותנו הנשים!

3 דק' קריאה

הגר דוויג'י

פורסם בתאריך 09.06.2009

נשמע כמו משימה בלתי אפשרית?
טוב, אולי לגברים כן. לכל אישה זו
שגרה יומיומית לגבר קצת פחות. אבל
זה הזמן לנסות ולהבין גם אותנו הנשים!

מסע אל האמת הפנימית – חלק 2

לאחר תפילות מרובות הייתי אמורה להגיע לפגישה עם מנהל המחלקה והמנהלת הישירה שלי. בדרכי לחדר בו ישבו השניים שיננתי בליבי את המשפט "מי שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד".

ידעתי שהם בובות של ה’ ומה שהם יאמרו יהיה מבורך בעיניי ואכן, התפילות עזרו. הודיעו לי שאני מפוטרת החל מהיום ואין צורך שאגיע יותר לעבודה, המשכורת תשולם לי יחד עם הפיצויים.

לפני שיצאתי מהחדר, לחיוך הלא כל כך אמיתי שהיה על פניהם. הם אמרו לי ש"הכל לטובה".

"אני ברוך ה’ יודעת שהכל לטובה" השבתי. אך האם הם יודעים שהכל לטובה?! איחלתי להם בהצלחה ויצאתי לדרך חדשה. ידעתי שהכל לטובה. ראיתי במו עיניי איך מתקיימים הדברים שכתובים בגמרא "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". האמנתי שכך היה ואם הדרך שלי היא ללכת עם ה’ – זה מה שיהיה.

בעיה אחת פתרתי. אני לא צריכה חופש מהעבודה, ה’ יתברך דאג לי לחופשה בתשלום!!!

כשהודיעו לי שאני מפוטרת לא הייתה מאושרת ממני. הידיעה שהתיקון שלי באותו מקום הסתיים וזה הזמן לעבור למקום חדש ולדרך חדשה רק חיזקה אותי, הרי שם הכירו אותי כחילונית וככל שהתחזקתי היה לי קשה לקבל את החופשים בערבי חג, צום ט’ באב מכיוון שכל לוח הזמנים שלי השתנה והיה על פי הלוח העברי. מדהים איך שבמדינה יהודית אני צריכה להצדיק כל חופש וחופש בימים חשובים כאלה, כשרות באירועים של העבודה וכו’… לא ידעתי את חשיבותם של הדברים הללו קודם לכן, כך שחובה ללמד זכות על התופעה העצובה.

בעודי שמחה ומחוזקת הסביבה הייתה פחות ופחות תומכת. השאלות המציקות החלו לצוץ: "מה תעשי?", "איזו עבודה תחפשי?", "המצב בשוק לא משהו", "משכנתא", "חובות", אבל כל מה שרציתי, ברגע ששמעתי את כל השאלות והדיבורים סביב הנושא הזה רציתי פשוט לצעוק לאבינו שבשמים שיגאל אותי מהן, הרי אנחנו יודעים מהי האמת. הייתי חייבת זמן מסוים להיות לבד עם עצמי, לעשות התבודדות ויישוב הדעת, וכמה שיותר מהר.

השם הוא המפרנס היחיד בעולם, הוא סגר לי דלת על מנת שתפתח דלת הרבה יותר טובה, בעזרת ה’, ושתתאים למציאות החדשה של חיי כדי שאוכל להגיד בראיון עבודה בביטחון שאני אדם דתי וימים חשובים בלוח השנה העברי (ערבי חגים, שבתות וכו’) מקבלים אצלי משמעות חשובה.

יש לי ביטחון מלא בה’ והוא יכוון את דרכי. הרגשתי שאני שוברת מוסכמות משום שיש לי מחויבויות. היו כאלה שדאגו לומר לי שזה לא אחראי מצידי כל מה שקרה, אבל יש לי אמונה וקבלות מהתורה כמו "השלך על ה’ יהבך והוא יכלכלך לא ייתן לעולם מוט לצדיק" (תהילים נ"ה, כ"ג).

אחרי שהסביבה נרגעה, חשבתי לעצמי – מה באמת אני רוצה? איזו עבודה אחפש? האם זו תהיה אותה גברת בשינוי אדרת?

הרגשתי שידיי כבולות, אבל, בעצם, הידיים לא כבולות. להיפך, הן כל כך משוחררות אפילו יותר מאי פעם. הרגשתי שמשהו בלב עוצר אותי ושוב החלו המחשבות על אומן.

הרגשתי שאני חייבת להתנתק יותר מאי פעם ושעת התבודדות לא תוביל אותי לפיתרון, אני צריכה משהו מעבר, משהו חזק יותר. אני צריכה לטוס לרבינו, למנחם הגדול, לטפל בסימפטום ולא במחלה! הצעדים שלי בזמן האחרון היו לפי הדרך שהוא התווה" אמונה, התבודדות ועבודה על המידות. אבל הרגשתי שאני חייבת את הברכה שלו, את ישוב הדעת שאקבל אצלו בכל הקשור לעתיד שלי.

רציתי שרבי נחמן מברסלב יהיה מליץ יושר עבורי למעלה, אצל ה’ יתברך. שמשמים יכוונו את דרכי לטובה. אני חייבת להודות שאפילו אין לי מושג מהי הדרך, אני רק יודעת שאני חייבת לצעוד את הצעד הראשון, והצעד הזה יהיה הטיסה לאומן.

נחושה בדעתי ניגשתי לבעלי ומסכת השכנועים החלה…

ניסיון ריכוך שכלי:

עשיתי רשימה של כל המניעות ובאתי עם תשובות מוכנות:

אין לנו כסף לכרטיס – ה’ ישלם, ואם נצטרך אז נשלם בתשלומים.

יש לנו מחויבות רבות וזה בלתי אפשרי – אצל ה’ יתברך הכל אפשרי, הוא יעזור לנו.

צריך לקנות מזגן בכסף הזה – מה יותר חשוב מתפילות אצל הצדיק? חוץ מזה שה’ יעזור, אני מבטיחה שאתפלל גם על זה!

עכשיו עברתי לניסיון ריכוך רגשי:

מי ישמור על הילדים? – אתה וה’ יעזור לך, אני מבטיחה.

אני לא אספיק להוציא אותם מהגן! – בעזרת ה’, השם יכוון אותך ואתה תצליח.

יש חתונה בתאריכים שתטוסי (איתות הסכמה, הוא מתחיל לחשוב מעבר…) – הנסיעה לאומן חשובה לי מאוד, אבל אנצל את שהותי שם ואתפלל להצלחתם של בני הזוג.

ברוך ה’ הלב התרכך. קיבלתי את הסכמתו. הוא כבר היה משוכנע שהוא יצליח להסתדר עם שני הילדים במשך 5 ימים, יחד עם העבודה התובענית שלו. לגבי החתונה, הוא כבר הבין שהוא הולך בלעדיי.

נשמע כמו משימה בלתי אפשרית? טוב, אולי לגברים כן. לכל אישה זו שגרה יומיומית לגבר קצת פחות. אבל זה הזמן לנסות ולהבין גם אותנו הנשים!

הזמנה – יש
הסכמה – יש
כרטיס – יש
ציפייה – יש

נראה כי הדברים מסתדרים.

בעזרת ה’, בשבוע הבא אזכה לטוס לאומן. הרבה מחשבות עולות בראשי: מה יהיה? איך יהיה? איך ארגיש? עם אילו תובנות אחזור?

את התשובות, כך אני מניחה, אקבל אחרי הטיסה…

כתבו לנו מה דעתכם!

1. אסתי

א' אב התשס"ט

7/22/2009

מדהים הגר, הפירוט שלך נותן לי להכנס חזק לזק להרגשה.. זה ממש מרתק! את מדהימה איך את תמיד חושבת אמונה

2. אסתי

א' אב התשס"ט

7/22/2009

הגר, הפירוט שלך נותן לי להכנס חזק לזק להרגשה.. זה ממש מרתק! את מדהימה איך את תמיד חושבת אמונה

3. בטי

כ"ט סיון התשס"ט

6/21/2009

איזה כיף לך בס"ד את כותבת ממש יפה. הזדהתי איתך בתגובות האנשים לחזרתך בתשובה. מאחלת לך שתזכי בכל יום ויום להתקרב למלך מלכי המלכים. בהצלחה!!! בטי

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

חשבתי לתומי שהמסע אל האמת הפנימית יסתיים באומן, אבל מסתבר שהמסע הפרטי שלי רק מתחיל...

Featured Products