תחזיקו את הכסא חזק!

רבי נתן מברסלב נותן לנו זווית
ראיה מעניינת על ההגדרה של – מיהו
כופר? אם חשבתם שמדובר רק במי
שכופר בבורא עולם ובקיומו ח"ו, טעות
בידכם.

רבי נתן כותב (בליקוטי הלכות, הלכות משא ומתן הלכה ד’) יסוד גדול ועצום, ואלה הם דבריו: "כי עיקר קבלת התורה תלויה באמונת ההשגחה פרטית. שאז שייך מצווה ועברה, שכר ועונש, כי אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו. והוא יתברך בוחר בתורה ובמצוות מעשיות הנעשים בזה העולם הגשמי מדברים גשמיים, אבל הכופר בהשגחה חס ושלום, הוא כופר בכל התורה כולה. וזה הדבר ידוע ומובן לכל.

"כי עקר כלליות התורה הוא בחינת עיניים, בחינת ראיה והשגחה, דהיינו שאנו מאמינים בהשגחתו בפרטיות שהוא יתברך צופה ומביט ורואה ומשגיח תמיד על כל דבר ודבר בפרט, כמו שכתוב: "ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ", ועל ידי זה שאנו מאמינים בהשגחתו יתברך אנו מכוונים עיני דעתנו אליו תמיד בבחינת: "עיני תמיד אל ה’", בחינת: "אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים". כי אף על פי שהוא יתברך יושב בשמים ומרומם ומנושא מאוד מאוד מאיתנו, אף על פי כן הוא יתברך בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על כל דבר שבעולם עד תכלית נקודת המרכז של עולם הגשמי וכל אשר בו. וכמו שכתוב: "מי כה’ אלוקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ".

ועכשיו, תחזיקו את הכסא חזק כי דבריו הבאים של רבי נתן אומר מילים כדרבנות: "וזהו עיקר כלליות התורה, כי הפוגם וכופר איזה כפירה בעלמא בהשגחה הפרטית, הוא כופר בכל התורה כולה ויוצא מן הדת, והוא הוא האפיקורוס והכופר המוזכר בכל דברי רבותינו זיכרונם לברכה, שהוא גרוע ממשומד ומומר לכל התורה כולה. וזה דבר פשוט שאין צריכין לבארו!"

מדבריו של רבי נתן אנו לומדים את ההגדרה של מיהו כופר, הגדרה שצריכה לזעזע כל אחד ואחד מאיתנו, בלי יוצא מן הכלל: לא רק זה שכופר מכל וכל בקדוש ברוך הוא ח"ו, הוא הכופר, אלא גם זה שאומר בפה מלא שהוא מאמין בה’ ומקיים תורה ומצוות, מדקדק בקלה כחמורה וכן הלאה, אבל כשמשהו הכי קטן בעולם קורה לו, כשהוא לא מאמין שזה רצון ה’ וזאת השגחה פרטית מאת ה’ – הוא כופר בכל התורה כולה ויוצא מן הדת, והוא האפיקורוס המוזכר בדברי רז"ל והוא גרוע ממשומד וכיו"ב. ובמה מתבטאת האמונה של האדם בהשגחה פרטית? כאשר הוא לא מאשים את עצמו ולא רודף את עצמו, כשהוא לא מאשים את אשתו או את הילד, נהג האוטובוס, הפקיד בבנק וכן הלאה. לא את אף אחד בעולם! הוא מאמין שכל מה שקורה אתו – הכל נעשה בהשגחת הבורא ולטובה!

כדי להמחיש זאת, נצייר בדעתנו אדם שכל היום לומד תורה, וכל הלילה משתטח בקברי צדיקים – וכל אחד יוסיף מדעתו את מה שנראה לו מתאים לחסיד הכי גדול בעולם. אבל, כשהילד שלו לא שומע בקולו, הוא לא מאמין שזה רצון ה’ שלא ישמע לו, ואז הוא מתמלא בעצבים… או כשאשתו לא מכינה לו אוכל, או כשהוא לא מוצא את החולצה נקייה ומוכנה, אפילו אם ביקש בפירוש שיכינו לו את החולצה מספר פעמים, וכך לגבי כל מיני דברים קטנים שהם לא כרצונו, והוא לא מאמין שכל הדברים האלה הם בהשגחה פרטית, לכן הוא כועס, מתעצבן, או אפילו רק רוטן בשקט – הוא הוא הכופר בכל התורה כולה, והוא האפיקורוס וגרוע ממשומד… – כל ההגדרה של רבי נתן.

על פי הגדרה זו אנחנו מבינים שאדם נקרא מאמין רק אם הוא מאמין בהשגחה פרטית. כדי לחרוט את זה חזק בליבנו צריך לשנן תמיד "מאמין בהשגחה פרטית", ולא רק "מאמין", כדי שנזכור תמיד שרק "מאמין בהשגחה פרטית" הוא המאמין, ואין דבר כזה "מאמין" אם הוא חסר את האמונה בהשגחה פרטית.

דבר זה נשכח מן הלב וחומק מן האדם – שכל יסוד אמונתו, תורתו ומצוותיו הוא אך ורק כשמעמיק את האמונה שלו בהשגחה הפרטית שיש עליו ועל כל העולם כולו, בכל פרט ופרט בלי יוצא מן הכלל, וכמו שכתב רבי נתן, והובא לעיל, שזהו יסוד כל התורה כולה שנקראת "עיניים". אם אין לאדם את האמונה הפשוטה לראות בחיים שלו כל נקודה, כל דבר קטן שקורה לו – שזה רצון ה’ וזה לטובה, אז חסר לו העיקר והיסוד של כל התורה כולה והוא נופל תחת ההגדרות המפחידות שרבי נתן מנה לעיל.

וכותב רבי נתן בסוף דבריו, שההגדרה הזאת היא דבר פשוט שאין צריך לבארו. והדבר הפשוט הזה הוא למעשה המפתח לכל הלימוד שאנחנו למדים על ההודאה, בפרט כשמדובר על הייסורים הקטנים – דברים שקורים לאדם בחיי היומיום, כשלא הולך לו משהו, כשהילד לא מקשיב וכן הלאה, עליהם צריך ללמוד להסתכל אפילו שהם דברים קטנטנים ומציקים, על הטרדות שלפעמים מטריפות את דעתו – באמונה בהשגחה פרטית! שהכל מאת ה’ ולטובתו, ולקבלם באהבה! כי זה ממתיק ממנו דינים פי כמה וכמה.

ועיקר המסר הוא לבית: בבית צריך המון סבלנות הן לבן/בת הזוג והן לילדים. והעיקר לזכור, שאם אדם לא מקבל באהבה את הייסורים הקטנים, מי יודע מה יגיע אליו, ה’ ישמור. (5,000 זה כל ההבדל, זוכרים?). וכאשר מסתכלים בעיני האמונה זה לא קשה כלל ורואים ממש שמדובר בייסורים קטנטנים וכמעט שאי אפשר לכנות אותם ייסורים, רק חוסר האמונה של האדם גורם לו לאבד את הסבלנות, ואז הדברים הכי קטנים מוציאים אותו מדעתו והוא מרגיש שהוא מלא ייסורים, אולם כך הוא ממשיך על עצמו ייסורים גדולים יותר ויותר, משום שלא קיבל באהבה את הייסורים הקטנים.

למשל, אדם שאין לו סבלנות לילדים. יכול לסבול מייסורים גדולים ונוראים ח"ו, כי אם אי מי מהילדים שלו יצא לתרבות רעה ח"ו, אין ייסורים גדולים מזה, כמו שמעידה הגמרא הקדושה, שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. זה ממש כך,

ואיך הגיע אותו אדם למצב כזה? כי להורים שלו לא הייתה האמונה הפשוטה לסבול את הייסורים הקטנים, לכן הם התעצבנו וגערו וביזו וכו’, אז הילדים ברחו… בבית צריך המון סבלנות, הרבה אהבה וותרנות עם הילדים. אם לוקחים ילד באהבה, הוא ילך בדרך טובה ויצליח. הצלחה בחינוך הילדים דורשת סבלנות רבה, ואדם שחסר את הסבלנות ולא מוכן לסבול את הייסורים הקטנים איתם, סובל חלילה מייסורים גדולים יותר, לא על אף אחד מישראל.

כך הוא הדבר כזה מגיע גם לשלום-הבית בין בני הזוג. אדם בלי סבלנות ואמונה פשוטה בהשגחה פרטית שאינו מוכן לסבול את הייסורים הקטנים מבן או בת הזוג, גם כן סובל, לא פעם התוצאות נגמרות ברבנות עם גירושין ח"ו, ייסורים שאין כמותם.

וכך הוא הדבר בכל תחומי החיים. ‘פה קצת מגרד’ ו’שם קצת כואב’ – את הכל צריך לקבל באמונה ובאהבה.

אך היסוד לזה, שאדם יחיה את האמונה ולא יכפור בהשגחה הפרטית בנקודה הקטנה ביותר ויזכור שהכל מה’ ולטובה ויוכל לחיות כך, שיקבל הכל באמונה ובאהבה – הכל בעצם זכירת הגדרתו של רבי נתן: מי הוא האפיקורס שעליו דבר חז"ל בכל מקום, זה שכופר בנקודה הקטנה ביותר של השגחה פרטית. וכאשר נותן דעתו להגדרה זו ברור שדברים אלה יזעזעו ויעירו אותו לעשות הכל, כדי להגיע לאמונה השלמה בכל פרטי חייו!

וההתחלה של כל ההתחלות, זה להתחיל ללמוד אמונה. לכן חשוב מאוד מאוד ללמוד את הספר "בגן האמונה", וכמובן את שאר הספרים: "בגן החכמה", "בגן השלום", ו"בשדי יער", משום שהיסוד עליו עומד כל דבר בחייו של האדם הוא האמונה ושלוש דרגותיה: א. כך ה’ רוצה. ב. הכל לטובה. ג. להבין מהו המסר. ובנוסף, לדעת שלכל אחד מאיתנו יש מסלול משלו. זה דבר שכמובן מצריך לימוד תמידי ועמוק, עד שיחדור עד לעצמות ממש ויתיישב היטב בלב. כדי לקיים את כל זה, אנו צריכים להרבות בתפילה על כל מה שאנו לומדים.

בימים אלה יצא ספר חיזוק נפלא לנשים: "חכמות נשים". ספר זה מלא באמונה ונכתב במיוחד לנשים. בספר תמצאו התייחסות פרטית לניסיונות של האישה – בביתה, עם בעלה וילדיה, בענייני הריון ולידה, חינוך הילדים, ועוד נושאים מיוחדים לנשים. כל אישה שתלמד ספר זה תמצא עצות והדרכה מפורטת כיצד לחיות את החיים עם אמונה איתנה, ועם הרבה שמחה, סיפוק והצלחה.

ובזכות האמונה נזכה להחיש את פעמי משיח, ונזכה כולנו לגאולה השלמה בקרוב ממש, אמן.