בלי תנאים – האהבה הכי טובה!

אם רציתי לסלק מעלי את
העננים שהטרידו אותי, אז היה
עלי להפסיק ‘להזמין דינים’. אבל
איך עושים את זה כשרואים
רק שחור או לבן?

לפני מספר חודשים, האזנתי (או יותר נכון ניסיתי) לאחד הדיסקים של הרב שלום ארוש, בו הסביר הרב כיצד נוכל לשמוח. עם העברית העילגת שלי הצלחתי בכל זאת להבין משהו: אחד המחסומים העיקריים שמונעים מאנשים לשמוח הוא כאשר הם דנים לכף חובה אחד את השני, למרות שההבחנה שלהם לגבי מצב מסוים אמיתית ומוצדקת, אבל הם בכל זאת מעדיפים לדון לכף חובה ולא לכף זכות.

דבר זה גורם לשרשרת פעולות בבית דין של מעלה, כאשר אדם דן לכף חובה את זולתו זהו בעצם הדין שלו עצמו (על פי עיקרון מידה כנגד מידה – ראה מאמר מלכודת השיפוט), דבר שיכול לגרום לנזקים ח"ו.

השם ברא אותי אדם שרואה את הדברים שחור או לבן.

אם משהו ‘נשמע לי הגיוני’ אז קשה לי מאוד להבין מדוע כל שאר בני העולם לא רואים או מבינים את הדבר כמוני, או לא עושים כפי שאני עושה.

למשל, כנערה, לא יכולתי להבין למה לא כל היהודים בעולם שומרים שבת.

או, כעולה חדשה לא יכולתי להבין מדוע היהודים שגרים בחו"ל לא עולים לארץ ישראל. וכאדם פרטי שראה ניסים וישועות כתוצאה מהרבה תפילות ותחינות להשם שיעזור לי, לא הצלחתי להבין מדוע כל החברים שלי, המשפחה וכל המכרים לא ‘בתוך’ ברסלב כפי שאני (ובבקשה השם, זכה אותי להמשיך בזה עד 120!)

הבנתם את התמונה.

כל ‘חוסר’ ההבנה הזה ‘הזמין דינים’ לא מעטים על אנשים רבים. עד ששמעתי את הדיסק הבנתי שמדובר בבעיה לא קטנה בכלל, אבל באותה מידה נפתרה הבעיה שהייתה לי בתקופה האחרונה: מדוע אני מרגישה כל כך כבדה ועצובה?

ידעתי שדיבורי לשון הרע – איש על זולתו (גם אם מדובר במאה אחוז אמת!) הם דבר שלילי ואסור, ותודה רבה להשם, באמת עבדתי על מידה זו. אבל לא תיארתי לעצמי שחשיבה שלילית ורעה על יהודי כלשהו אף היא בעיה חמורה.

אם רציתי לסלק מעלי את העננים שהטרידו אותי, אז היה עלי להפסיק ‘להזמין דינים’, ולפתח בתוכי אהבת ישראל רצינית וכנה.

וזה, קוראים יקרים, הרגע בו מתחילים הקשיים האמיתיים. בהתבודדות שלי ביקשתי מהשם שייתן לי אהבת חינם, בלי שום תנאים, לאהוב באמת את הסובבים אותי. שבוע או שבועיים לאחר מכן, שמעתי על קבוצה שהוקמה במקום מגוריי ושמה לה למטרה את לימוד נושא אהבת החינם. אני, כמובן, קפצתי על זה כמוצאת שלל.

"זה יהיה נפלא!" חשבתי לעצמי. "אלמד על אהבת ישראל, ואולי גם אזכה לחלוק מספר רעיונות בנושא האמונה". היה לי חזון – משפחה שמחה ואוהבת, כולם מדברים על השם ואוהבים אחד את השני ללא תנאים.

אבל זה לא מה שקרה. ככל שהפרס גדול יותר – במקרה זה אהבת ישראל – כך היצר הרע מנסה לשים רגל, לחבל ולהרוס בכל מה שרק אפשר. זאת המומחיות שלו.

מתח סמוי הצטבר בין חברי הקבוצה ככל שהימים עברו, ומכיוון שישנם משתתפים שונים, אז כך גם דעותיהם. ‘גלשנו’ לא פעם מהנושא העיקרי, כשהתוצאה בדרך כלל הייתה אי נעימות ומבוכה (לפחות אני הרגשתי כך).

אחרי מספר שבועות בהם אי-הנוחות והחרדה רק גדלו, הבנתי שהקבוצה הזאת לא בשבילי ועלי למצוא שדרה אחרת בה אשיג את המטרה שהצבתי לעצמי. המשכתי להתפלל להשם, והוא ברוב חסדו וטובו שלח לי ערוץ נוסף. הפעם, היה זה שיעורו של הרב אמנון יצחק. בשיעור זה הרב אמר שאדם יכול להשיג אהבת ישראל אמיתית אם יש לו ענווה, לכן עליו להיפטר מכל שמץ ועקבות של גאווה.

וואו. זה נעשה קשה מרגע לרגע. אז בהתבודדות שיניתי את דבריי – במקום לבקש אהבת ישראל, ביקשתי מהשם שיזכה אותי בענווה גדולה.

אני לא בטוחה שמה שקרה היה בגלל התפילה, או שהשם פשוט החליט לתזמן את מה שקרה לי בכל מקרה. פתאום מצאתי את עצמי בצד המתגונן כמעט עם כל מי שדיברתי. אחת מחברותיי הקרובות פתאום הפכה לנציגה רשמית מטעם התביעה ושמה דגש על כל החסרונות בכל מה שאמרתי או עשיתי. נראה היה כי כמעט כל הזמן התווכחתי עם כל מי שעמד מולי – כולל אנשים שבקושי הכרתי, אבל הם הכירו אותי מספיק כדי לפגוע בי.

מה קורה פה? הרגשתי שהראש לי מסתובב כמו סחרחרת בלונה פארק. במשך חודשים אני מתחננת ומתפללת להשם שייתן לי אהבת ישראל, אבל בפועל התחלתי לפתח רגשות שליליים כלפי הסובבים אותי. הרמתי ידיים. אפילו התייאשתי.

אבל אז השם ריחם עלי וזיכה אותי לקרוא את הספר בשדי יער מאת הרב שלום ארוש. קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו, ולפתע, כל כך הרבה דברים שלא היו ברורים החלו להסתדר כל אחד במקומו.

אחד הדברים שהבנתי מהספר הוא – שכאשר אדם מנסה לשנות גישה או לתקן מידה כלשהי, עליו לעשות זאת מהשורש. ניסיתי לדון לכף חובה כמה שפחות את הסובבים אותי, מבלי להבין ששיניתי את הדבר שגרם לכל הדינים הללו, כלומר: הגאווה שלי.

כאשר שוחחתי עם אנשים על אמונה, השם, התבודדות וברסלב, חשבתי שזה בא ממקום נכון וטהור (אבל הגאווה היא זו שדיברה). ידעתי שכל מה שרבי נחמן לימד, והגיע לדור שלנו דרך הרב שלום ארוש, היא התורה העצומה והחזקה שלמדתי מאז ומתמיד. ידעתי שבשורשה היא מגיעה ממקום גבוה וקדוש ובשלב המעשי, זה באמת עובד.

אבל איכשהו, היצר הרע שלי הצליח לשים ‘אותי’ במרכז החכמה והקדושה. התנהגתי כמי שיודעת הכל. הייתי המומה כאשר גיליתי את זה, הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד במשך מספר ימים.

הבנתי שכל הדברים השליליים שהתנסיתי בהם במשך השבועות האחרונים היו בעצם כל השקרים וההבנות הלא נכונות שלי, אותם השם הראה לי כדי שאוכל לתקן את עצמי. החברה, זו שהפכה לנציגה הרשמית מטעם התביעה ודנה אותי בחומרה, האדם החצוף שהתווכח אתי, וכל אותם אנשים שהתהלכו להם בהרגשה שהם עליונים משאר בני העולם בגלל שהם מקפידים בקיום מספר מצוות.

וואו. זה באמת כאב.

אבל גם הכניע אותי. זה יצר מקום בתוכי כך שאוכל לראות את הצד השני, את דעתם של הסובבים אותי, ולהבין שחזרה בתשובה היא תהליך ארוך שמצריך תפילות רבות בחיים, והמון מאמצים ומשאבים (ומתנת חינם מהשם…)

אינני יכולה לומר שהגאווה שהייתה לי פשוט נעלמה, בגלל שהיא לא. אבל עכשיו אני יודעת שאם אמשיך להתפלל להשם ואבקש את עזרתו, הוא יטפל בה ובזמן הנכון.

בינתיים, יום אחרי הגילוי, החברה, זו שהפכה לנציגה רשמית מטעם התביעה, התקשרה אלי. אתם לא יכולים לתאר את השינוי של 180 מעלות שהורגש בקולה – היא הייתה כל כך נחמדה אלי…

במקום שנאת חינם, קיבלתי אהבת חינם, ובכמות עצומה… ואני מתפללת להשם שיהפוך את כל שנאת החינם בין איש לזולתו לאהבת חינם, במהרה בימינו אמן.