היונה והעלה – פרשת השבוע נח

מי אינו מכיר את יונת השלום? זו שבשרה
ליושבי התיבה כי תם עידן החורבן והמבול
בא לסיומו. בצורות שונות התקבלה סמליות
זו, אך במקור הדברים יש עומק נוסף.

פרשת נח

"וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ".

מי אינו מכיר את יונת השלום? זו שבשרה ליושבי התיבה כי תם עידן החורבן והמבול בא לסיומו. בצורות שונות התקבלה סמליות זו, אך במקור הדברים יש עומק נוסף.

"ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה, ויידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח, יא). מצאה התורה לנכון לספר לנו כי אין מדובר בעלה סתם מעץ כלשהו אלא עלה זית. מה המסר המונח כאן?

וענו חכמי המדרש, היונה אשר התפרנסה במשך כל השנה מחסדם של נח ובניו אשר דאגו להמציא לכל יושבי התיבה את מזונם, רמזה בכך לנח, מוטב לי עלה זית שהוא מר ביותר אך הומצא לי על ידי הקב"ה מאשר מזונות מתוקים שנתנו לי על ידכם בתיבה.

לאמור, החיבור של בעלי החיים אל הבורא בדרכם שלהם הוא סיבת קיומם, וכלשון דוד המלך "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם" (תהילים ק"ד). איננו מבינים כיצד קשר זה פועל אך כאשר הארי רעב למזון הוא שואג-פונה אל הבורא וכך קיים הקשר.

וכך רמזה היונה, עדיף לי קשר עם הקב"ה אפילו במזון מר מאשר התלות בבשר ודם. וכך אנו אומרים בברכת המזון: "ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה … והרחבה".

לאמור, אדם יודע כי בוראו משגיח עליו ודואג לפרנסתו. אליו הוא פונה וממנו הוא מבקש. וכך החיבור שלו עם הקב"ה מתהדק והולך, אדם זה לא תיפול רוחו ולא יתייאש גם בזמנים קשים, ברעב ובעוני הרי יש לו כתובת אליה יוכל לפנות ולהיעזר.