מי יודע היכן האוצרות שלי?

דווקא כשיצאה לחופשת לידה, החליטה אודליה מימון לשנס מותניים. התוצאה: ספר מרתק על האוצרות הפנימיים שבתוכנו, עם הסכמות מרשימות, בתוך שנה וחצי. היא עובדת סוציאלית, עוסקת בייעוץ תורני, אימון אישי, ליצנות רפואית, מנחת סדנאות ומטפלת כבר שנים ארוכות, אך למרות כל זאת היא עדיין מתרגשת בכל פעם מחדש על הזכות להיכנס ל"קודש קודשים" של המטופלים שלה. ועוד לא דיברנו על הגיל שלה.

כשהספר המרשים "אוצרות פנימיים" ינחת אצלכם בידיים, ותעיינו בו מעט, בודאי תתקשו להאמין שמי שעומדת מאחורי כתיבתו היא בחורה בת 27 בסך הכל. שמה הוא אודליה מימון ובספרה היא נותנת כלים מעניינים ותובנות למודעות עצמית יהודית ולהתפתחות, צמיחה וטיפול עצמי, המלווים בדוגמאות ובסיפורים רבים.

איך היא הגיעה לתובנות המרשימות הללו בגילה הצעיר? זו שאלה ששומעת אודליה לא מעט.

"יש למשל עלון של המועצה האזורית שלנו שאני כותבת בו טור קבוע. מדי פעם פוגשים אותי אנשים ושואלים אותי "את אודליה מימון? חשבנו שאת הרבה יותר מבוגרת…" היא מספרת בחיוך. אחרי הכל, גם אם חובת ההוכחה הייתה עליה, הרי שבספר היא מילאה אותה בכישרון ובהצלחה רבה.

"האמת שאחד החששות שלי מלהוציא את הספר הייתה התחושה שאני קטנה מדי" היא מודה, "גם כשמגיעים אלי לעיתים אנשים מבוגרים לקבל יעוץ אני תוהה האם הגיל שלי מעורר אצלם משהו. לאחרונה שמתי לב שאנשים בסופו של דבר לא מחשבים את הגיל שלך כמו שחשוב להם להרגיש בטוח כשהם אצלך בטיפול".

היא נשואה ואם לילד מתוק בן שנתיים ומתגוררת עם משפחתה ביד בנימין. עובדת סוציאלית במקצועה המטפלת גם באופן פרטי בנערות, נשים ולאחרונה גם בזוגות. גם הכשרתה המקצועית, מרשימה יחסית לגילה הצעיר – מאז השתחררה מהשירות הלאומי הספיקה ללמוד גם דמיון מודרך, אימון אישי וליצנות רפואית, וכמובן – ליישם את הכל. בטיפול, למשל, היא עוסקת כבר כ-9 שנים.

אודליה לא תכננה לכתוב ספר, וכמו כל הדברים הטובים, גם זה קרה לה מבלי להתכוון. "לפני כשנה וחצי הייתי בחופשת לידה ובדיוק עברנו דירה ועוד לא מצאתי את עצמי כל כך. בעלי הציע לי שאולי בינתיים אעביר סדנא למדרשה של הבנות שיש לנו בישוב. בעלי אפילו התקשר לראש המדרשה להציע לו זאת, כך שלא הייתה לי כל כך ברירה והתחלתי לבנות את הסדנא" היא נזכרת, "תוך כדי כתיבת הסדנא ראיתי שב"ה יוצא לי הרבה יותר מסדנא… ב"ה הדברים נשפכים ויוצאים הרבה יותר משתכננתי! נוסף על כך – הרגשתי הנאה מאוד גדולה מהכתיבה, יכולתי לא לשבת כמה שעות רצוף, לא לאכול, לא לשתות ופשוט ליהנות הנאה גדולה מהכתיבה הזו".

למרות שהספר נראה כאילו השקיעו בו מחשבה של מספר שנים לפחות, סך כל הכתיבה, כולל העריכה, ההוצאה לאור לקחו לה כשנה וחצי בסך הכל. כמעט כהרף עין. "מאז ומתמיד אהבתי לכתוב, אבל בכתיבה הזו הרגשתי הנאה מיוחדת" מספרת אודליה. "את הכתיבה מהסוג הזה התחלתי לפתח, לפני בערך כ-6 שנים כאשר התחלתי להשיב לשאלות של נוער באתר "חברים מקשיבים". שם הייתי מחויבת ללמוד לכתוב בצורה ברורה, מהירה ומעניינת על מנת להשיב לשאלת הכותב או הכותבת. עם הזמן התחלתי גם לכתוב שם מאמרים וב"ה גם מזה מאוד נהניתי. כיום לצערי יש לי פחות זמן להשיב שם לשאלות, אך אני כותבת מידי פעם מאמרים לאתר. בשנים האחרונות אני משיבה בעיקר במענה הטלפוני של "חברים מקשיבים"".

למה לי לצאת לאור?

למרות מלאכת הכתיבה הקולחת, התלבטה אודליה האם להוציא את הספר האינטימי-משהו לעיני כל.

"היו שלבים בכתיבה שחשבתי לעצמי "בשביל מה אני צריכה את זה? שיישאר במחשב וזהו! חששתי מהפרסום, מההכרה, מכאב הראש. ואפילו מההוצאה החוצה של דברים שכתבתי ברגעים ובזמנים מאוד מיוחדים שלי עם עצמי. היו כמה פעמים שהחלטתי לרדת מהרעיון, אך כל פעם היו אנשים אחרים, ובייחוד בעלי, שמאוד מאמין בספר, שדחפו אותי ואמרו לי שעם ישראל זקוק לשפע הזה. אני מקווה…" היא מצטנעת.

"התחלתי בקטן, בתחילה שלחתי את הספר לכל מיני אנשים לקבל תגובות וביקורות. לחילונים, דתיים – רציתי לראות אם זה מועיל לאנשים, חשוב, משמעותי – או אולי לא. ב"ה התגובות היו מאוד מעודדות ומשמחות. אנשים שקראו את הספר חיזקו בי את האמונה והרצון שהספר יצא לאור וישפיע את אורו הייחודי". (משמאל, כריכת הספר).

בינתיים, זכה הספר להסכמות ולהמלצות חמות של רבנים חשובים דוגמת הרב אברהם יוסף (בנו של הרב עובדיה יוסף, רב העיר חולון, ע"א), הרב שמחה כהן (מחבר "הבית היהודי" ומומחה לייעוץ זוגי, אצלו למדה אודליה, ע"א), הרב שמואל טל (ראש ישיבת "תורת החיים" שעברה מנווה דקלים ליד בנימין, ע"א), וכן לחוות דעתם המתרשמת של אנשי מקצוע רבים.

שנתיים באגודה למלחמה בסרטן

כילדה, מעידה על עצמה אודליה שהייתה רגישה ובוגרת לגילה, דבר שעזר לה להבין ולנתח את העולם יותר מקרוב ויותר לעומק, עוד בזמן שחברותיה היו מתעסקות בדברים אחרים לגמרי.

"מי שתלויות בו יותר נפשות, מסתמא עוברים עליו יותר דברים" אומר רבי נחמן מברסלב, ומסתבר שגם אצל אודליה היה זה כך. החוויות שעברה ביגרו והצמיחו אותה למה שהיא כיום וליכולת להבין את האחר ולטפל בו כראוי.

איך בחורה צעירה כמוך מצליחה להגיע לתובנות כה רבות וכה עמוקות?

"קודם כל אני מאמינה שחוויות החיים האישיים שלי, ביגרו אותי, הצמיחו אותי וגרמו לי להגיע לתובנות רבות. כשאדם נמצא בקושי, בכאב או בסבל אין לו כל כך הרבה ברירה אלא ללמוד להתמודד ולצמוח. אני זוכרת שנים לא קלות, תקופות לא קלות שהיום, כשאני מתסכלת אחורנית, אני רואה כמה מתנות קיבלתי דווקא מאותן תקופות לא נעימות בחיי.

"בילדותי גם היו אוהבים לומר לי שאני "רגישה מדי". ובאמת הייתי רגישה. גם כלפי עצמי, כלפי מה שעובר עלי וגם כלפי אחרים. אני חושבת שהרגישות הזו, תכונה שבצעירותי לא ממש חיבבתי, פיתחה אותי מאוד. הייתי מצליחה בחסדי ה’ לזהות ולהרגיש אנשים. נוסף על כך, אני מרגישה גם שבלי כל קשר למה שעברתי בחיים – פשוט קיבלתי מתנה גדולה מהשם. יכולת להבין, להרגיש, להתבונן – פשוט מתנה מאת השם.

"ומעבר לכל זה גם למדתי הרבה. למדתי עבודה סוציאלית, למדתי דמיון מודרך, יעוץ תורני ואימון אישי. כל אלו הוסיפו לי הרבה ידע וכלים. מעבר לכך שגם הקריאה בספרי חסידות, אמונה, יהדות וכדומה, גם היא מוסיפה המון המון לידע ולהבנה".

אילו חוויות מכוננות בחייך נתנו לך את הכלים לכתיבת הספר?

"החוויה המכוננת הראשונה הייתה השירות הלאומי שלי באגודה למלחמה בסרטן. במשך שנתיים עשיתי שירות במחלקה אונקולוגית ילדים בסורוקה. פגשתי שם הורים ילדים מתוקים, אחים, אחיות, סבים וסבתות. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שמצאתי את עצמי, ילדה בת 18 יושבת מול אמא לילד חולה בסרטן ומקשיבה, מנחמת, מנסה לעודד ולנגב את הדמעה. אלו היו שנתיים מדהימות, עוצמתיות, מבגרות ומחזקות בחיי.

"הכרתי ילדים וילדות מקסימים ומתוקים. הורים עם כוחות עצומים. ובכלל כל משמעות החיים מקבלת במקום הזה עוצמה גדולה יותר. ההתמודדות עם המחלה הקשה הזו מוציאה מאנשים המון. זה פחדים מצד אחד, והמון תקווה מהצד השני. זה רצון להציל את הילד שלך מול תחושות קשות של חוסר אונים. זה הפחד מהפרידה הנוראית ותפילות עצומות לישועה. אלו היו שנתיים מלאות בעוצמה עבורי. למדתי המון המון שם. עד היום אני שומרת על קשר עם הרבה מהמשפחות שהכרתי שם".

את עוסקת במגוון תחומים. מאיזה תחום שלך את הכי נהנית?

"באופן כללי אני אוהבת ללמוד. תוך כדי השירות הלאומי החלטתי שאני רוצה ללמוד עבודה סוציאלית וליצנות רפואית. ובאמת התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית ולאחר מכן עשיתי קורס בליצנות רפואית. במשך שלושה חודשים התנדבתי במחלקת ילדים בבית החולים קפלן, אך לאחר זמן מסוים הרגשתי שמבחינה צניעותית קצת קשה לי להתנדב בביה"ח. כיום אני עושה מדי פעם סדנאות לבנות שירות, לבתי ספר, לנשים, או גם מגיעה להפעלה חד פעמית לבנות ונשים.

"למדתי גם דמיון מודרך. עוד לפני שהלכתי ללמוד זאת הייתי אוהבת עושה לעצמי הרפיות ואף הקלטתי פעם קלטת עם עשר הרפיות מסוגים שונים. אני מאוד מאמינה בכוח הזה של ההרפיה והדמיון המודרך החיובי והמחזק. כיום אני מאוד אוהבת לשלב בסדנאות או גם בייעוץ אישי את הדמיון המודרך. יצא לי גם לעשות סדנאות שמתבססות רק על דמיון מודרך, זה כלי חזק מאוד לדעתי.

"לאחרונה התחלתי גם לקבל לייעוץ פרטי בבית, וגם את זה אני מאוד אוהבת. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש להכיר את העולם הפנימי המתוק והמיוחד שיש לכל אדם. קרה לי לא פעם שכמעט בכיתי מההתרגשות על הזכות העצומה הזו להכיר את העולם הפנימי, את ה"קודש קודשים" האישי של אנשים שונים, ואף בחסדי השם לסייע להם שם.

בשנה האחרונה התחלתי גם להעביר סדנאות ושיעורים, ואני מאוד נהנית מזה!

איזה תחום אני הכי אוהבת? אני אוהבת הרבה. לליצנות רפואית אני פחות מתגעגעת כמו שאני מאוד מתחברת לתחום של דרמה, שירה ונגינה. הרבה פעמים אני אוהבת להוציא את הגיטרה שלי, לנגן ולשיר להנאתי. יש לי גם חלום יום אחד לעשות הצגה, אולי עם אחת מאחיותיי… אני גם מאוד אוהבת לעבוד עם קבוצה. יש בקבוצה המון כוח. אני נהנית להנחות, ללמד – זה שוב התחושה של ההוצאה מהכוח אל הפועל שמאוד משמחת אותי".

בנוסף, מעבירה אודליה סדנאות בנושאים שונים."אני מעבירה סדנאות לבנות שירות בנושאי שידוכין במסגרת ארגון ישפ"ה. ובמהלך השנה העברתי כמה סדנאות הקשורות למעגל השנה, לחשיבה חיובית ועוד, מעבר לכך שמידי פעם אני מעבירה סדנאות חד פעמיות בכל מיני מקומות ובנושאים שונים. אחת הסדנאות שהשקעתי בה המון מחשבה ומאמץ זו הסדנא לרווקות. בניתי אותה בחסד השם לפני כשנה וחצי אך טרם הוצאתי אותה אל הפועל. בכל פעם היה עיכוב אחר והיא לא נפתחה. אני מקווה שבעז"ה בקרוב אגיע גם לזה".

למי בעיקר מיועד הספר?

"מאוד השתדלתי שהספר יתאים לכלל האוכלוסייה. גם לחרדים, גם לדתיים וגם לחילוניים. היה לי חשוב לאפשר לכלל האנשים להשתמש בספר הזה ולהרגיש מחוברים אליו. ב"ה קיבלתי תגובות גם מחילונים שקראו את הספר וגם מדתיים שהרגישו שהספר מאוד דיבר אליהם ונגע בהם. אני שמחה בזה מאוד.

"הספר מיועד באופן עקרוני לכל אדם שרוצה לצמוח, לגלות ולהתפתח. יש בו כלים רבים שיכולים בע"ה לסייע גם לאנשים שמרגישים תקועים או חסומים בנקודות שונות בחייהם. אם זה בנושאים הקשורים לרגשות, לחסימות, למחשבות, לדימוי עצמי, ליחסים עם אחרים ועוד.

"בנוסף שלחתי את הספר גם לאנשי טיפול שאמרו לי שעל אף הניסיון שלהם, הספר חידש להם והועיל להם. כך שאני מאמינה שיש בספר כלים ורעיונות רבים שיכולים לסייע גם לאנשי טיפול".

לרכישת הספר של המחברת אודליה מימון בחנות האתר לחץ כאן