מה???

אתה מדבר עם אנשים, נכון? אז
למה אתה לא שואל אותם ‘מה?’
כי מה יהיה ממך? מה תעשה
באחריתך? ובעצם, מה אתה חושב?

מבצר המרגליות, חלק 10

אתה הלא מדבר עם אנשים? אז יש לך לשאול אותם ‘מה?’

מה?

מהההה????

רבי נחמן מברסלב אומר, שראוי לשאול לבני אדם שאין חושבין על אחריתם ‘מה?’

כלומר, לאחר כל הסכסוכים והבלבולים והמניעות והטענות ואמתלאות של שטות והבל שיש לרוב בני אדם, תירוצים של שקר על שרחוקים מהשם יתברך, אף על פי כן, סוף כל סוף:

מה יהיה ממך?

מה תעשה באחריתך?

ומה תשיב שולחך דבר?

ומה אתה חושב?

וכי אין אתה יודע שאתה גֵר בארץ הזאת וכל ימי שנותינו הבל וריק כצל עובר וכענן כלה????

וכל זה אדם יודע היטב, ואם כן, מה אתה חושב?! שים ליבך לדברים האלה היטב, והכניסם היטב בעומק ליבך ואל תשליכם אחרי גווך. "הפוך בהם והפוך בהם" (אבות ה, כב), למען תהיה לך נפשך לשלל (שיחות הר"ן רפ"ו).

צעקה

צריך כל אחד ואחד לצעוק להשם יתברך ולישא ליבו אליו יתברך, כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה והרוח סערה סוער עד לב השמים, עד שאין יודעין מה לעשות וכמעט אין פנאי אפילו לצעוק, אבל באמת בודאי אין לו עצה ומנוס כי אם לישא עיניו וליבו להשם יתברך. וכך צריכין בכל עת, להתבודד ולצעוק להשם יתברך. כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם, כאשר יודע כל אחד בנפשו. והבן הדברים היטב (שיחות הר"ן קי"ז).

היצר הרע

היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד: ‘מה אני אוחז?’ ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאווה, ועל כן הכל רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ, ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום…

כמו כן ממש היצר הרע, שהוא מרמה כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד, עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו ותאוותו. ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.

גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין בבית מן אור החמה, כנראה בחוש שהם נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה וכאילו רוצים לתפוס אותן העמודי אור שתופסים וחוטפים ואין בתוך היד כלום, כך הם כל התאוות של העולם הזה (שיחות הר"ן ו).

כל הפחדים וכל התאוות – באמת אינם כלום!

בעניין היראות והפחדים שאדם מתיירא ומתפחד על פי הרוב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל, והדבר נראה שרק בסוף,כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת, אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו יראה האמת, שכל היראות והפחדים שהיה מתיירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו, היה הכל שטות והבל ובחינם היה לו יראות ופחדים מהם, כי מה יעשה לו אדם? וכן לעניין התאוות, כי אז יראה היטב אשר בחינם כילה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו, ומי הכריח אותו לזה? כי רק אז יראה האמת היטב היטב.

ובאמת יש בזה דברים בגו, כי יש דבר אצל העולם שמאותו הדבר הוא מתיירא ומתפחד ממיני הפחדים שהוא מתפחד מהם, אף על פי שהוא יודע בדעתו בבירור חזק שאותו העניין שהוא מתפחד ממנו אינו יכול לעשות לו כלל, אף על פי כן יש לו פחד גדול מאוד ממנו. כי אותו הדבר שיש אצל האדם הוא מתפחד, כמו שאנו רואין שנמצאים כמה בני אדם שהם פחדנים גדולים שיש להם פחדים של שטות והם בעצמן יודעין שזה הדבר אינו כלום, ואף על פי כן הם מתפחדים מאוד.

וכן אנו רואים שכשמפחידין את האדם מאחוריו, שבאין עליו מאחוריו פתאום בבהלה ובקול פחד, אזי הוא תיכף מתפחד מאוד קודם שמתחיל הדבר לכנוס בדעתו כלל, שעדיין אינו יודע כלל שום דבר כי באו עליו פתאום מאחוריו, ואף על פי כן הוא מתפחד תיכף ומיד קודם שהתחיל הדעת לידע מעניין הפחד. ומאחר שעדיין לא התחיל דבר הפחד לכנוס בהדעת כלל, אם כן איך שייך להתפחד?

אך באמת, עיקר הפחד של האדם הוא שיש דבר אצל האדם שמאותו הדבר הוא מתפחד. וכן בעניין התאוות הוא גם כן ממש כך, שאף על פי שהאדם יודע שהתאווה הזאת הוא שטות והבל, אף על פי כן יש אצל האדם שהוא מתאווה התאווה, אף על פי שהאדם יודע שהוא הבל גמור.

ועל כן בודאי אם האדם יישב עצמו היטב היטב, בקל יוכל לסלק ממנו כל היראות והפחדים וכן כל התאוות, מאחר שיודע שבאמת אינם כלום, רק שיש דבר אצלו שהוא מתיירא ומתאווה. על כן בקל יוכל לשבור ולסלק הכל, כי האדם הוא בעל בחירה ובקל יוכל להרגיל דעתו לסלק ממנו אותו הדבר שממנו באים כל הפחדים שלו וכל התאוות (שיחות הר"ן פ"ג).

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)