בגן האמונה המבואר עמוד שפג

בגן האמונה המבואר עמוד שפג

בִּשְׁבִיל לְאַפְשֵׁר לַקּוֹרֵא לַעֲבֹד עַל כָּל מִדּוֹתָיו וּלְתַקְּנָן, נִכְתֹּב בְּקִצּוּר נִמְרָץ נְקֻדּוֹת שֶׁל הָאֱמוּנָה, הַשַּׁיָּכוֹת לְאוֹתָן מִדּוֹת שֶׁלֹּא נִתְבָּאֲרוּ.
גַּאֲוָה – הַמַּאֲמִין – אֵין לוֹ גַּאֲוָה, כִּי הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְכָל הַהַצְלָחוֹת שֶׁלּוֹ הֵן בְּמַתָּנָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא.
תַּאֲוַת אֲכִילָה – הַמַּאֲמִין – אֵין לוֹ תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב, שֶׁה’ הוּא הַמְחַיֶּה אוֹתוֹ, וְלֹא הָאֹכֶל.
בִּטָּחוֹן – הַמַּאֲמִין בּוֹטֵחַ בַּה’ בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר, כִּי זוֹ הִיא עֶצֶם הָאֱמוּנָה – לְהַאֲמִין שֶׁהַבּוֹרֵא מַשְׁגִּיחַ עָלֶיךָ בַּהַשְׁגָּחָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, וְאַתָּה נִמְצָא בְּיָדַיִם טוֹבוֹת.
וַתְּרָנוּת – הַמַּאֲמִין תָּמִיד מְוַתֵּר, כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה רְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא יְוַתֵּר. וְלָכֵן, הוּא תָּמִיד יַצְלִיחַ, כִּי ה’ אִתּוֹ.
שִׂמְחָה – הַמַּאֲמִין שָׂמֵחַ תָּמִיד, כִּי הָאֱמוּנָה – פֵּרוּשָׁהּ, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁאֵין רַע בָּעוֹלָם, אֵין חִסָּרוֹן בָּעוֹלָם; הַכֹּל טוֹב, וְהַכֹּל לְטוֹבָה.
חֲנֻפָּה – הַמַּאֲמִין רָחוֹק מִכָּל חֲנֻפָּה, כִּי הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁכֻּלָּם רַק בֻּבּוֹת, שֶׁמֻּנְהָגוֹת עַל יְדֵי הַבּוֹרֵא. לָכֵן, אֵינוֹ מְפַחֵד מֵאַף אֶחָד, וְאֵינוֹ מַחֲנִיף לְאַף אֶחָד, כִּי בָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא בַּיָּדַיִם שֶׁל הַבּוֹרֵא בִּלְבַד, וְרַק הַבּוֹרֵא קוֹבֵעַ לוֹ אֶת הַחַיִּים.
כָּבוֹד – הַמַּאֲמִין אֵינוֹ רוֹצֶה כָּבוֹד, וְאֵינוֹ רוֹדֵף אַחֲרָיו, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לַבּוֹרֵא.
לָשׁוֹן הָרָע – הַמַּאֲמִין אֵינוֹ מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עַל הַזּוּלַת כְּלָל, כִּי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ כְּנִבְרָא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְלִיט וְלִשְׁפֹּט מִי בְּסֵדֶר וּמִי לֹא בְּסֵדֶר וְכַדּוֹמֶה. אֶלָּא יֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה, שֶׁזֶּה מִתַּפְקִידוֹ לִשְׁפֹּט אֶת בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵינִי רוֹצֶה לָקַחַת אֶת תַּפְקִיד הַבּוֹרֵא לִשְׁפֹּט אֲנָשִׁים וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם.
מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה – הַמַּאֲמִין רָחוֹק מִמַּחֲלֹקֶת וּמִמְּרִיבָה, כִּי הוּא מְקַבֵּל אֶת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, שֶׁהֵם מֵאֵת הַבּוֹרֵא. וְלָכֵן, אֵינוֹ נִגְרָר וְאֵינוֹ מִסְתַּבֵּךְ בְּמַחֲלֹקֶת, אֶלָּא בּוֹרֵחַ אֶל ה’, וּבָזֶה הַמַּחֲלֹקֶת נִגְמֶרֶת.
סַבְלָנוּת – הַמַּאֲמִין – יֵשׁ לוֹ סַבְלָנוּת לַחַיִּים. סַבְלָנוּת לְעַצְמוֹ, סַבְלָנוּת לַאֲחֵרִים. סַבְלָנוּת עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לוֹ דְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ וְעוֹד, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל הוּא בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא, אֵיךְ וּמָתַי יִהְיֶה. וְאִם זֶה דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים אוֹ רוּחָנִיִּים – הַכֹּל יִקְרֶה בַּזְּמַן הַנָּכוֹן לְכָךְ כְּפִי רְצוֹן ה’.

צַיַּר הַמִּדּוֹת

עַתָּה נְבָאֵר אֶת הַדֶּרֶךְ הַמַּעֲשִׂית לַעֲבֹד עַל הַמִּדּוֹת וּלְתַקְּנָן.
צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁהַיְדִיעָה בַּשֵּׂכֶל אֵינָהּ מַסְפִּיקָה, כְּדֵי שֶׁאָדָם יֵצֵא מֵהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ הוּא לְהַכְנִיס אֶת הַשֵּׂכֶל לְתוֹךְ לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דְּבָרִים ד’ ל"ט). "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" – זוֹ הַיְדִיעָה בַּשֵּׂכֶל. וְאַחַר כָּךְ: "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ" – תַּכְנִיס אֶת מַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ בַּשֵּׂכֶל אֶל תּוֹךְ הַלֵּב. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַיְדִיעָה הִיא רַק בַּשֵּׂכֶל, אֵינָהּ נִקְרֵאת יְדִיעָה שְׁלֵמָה, וְהָאָדָם אֵינוֹ מִתְנַהֵג עַל פִּיהָ. רַק כַּאֲשֶׁר הוּא מַכְנִיס אֶת הַדַּעַת לְתוֹךְ הַלֵּב, זֶה נִקְרָא שֶׁהוּא תִּקֵּן אֶת הַמִּדָּה. כִּי הַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צוּר לְבָבִי". וְלָכֵן, תִּקּוּן הַמִּדּוֹת תָּלוּי בַּדַּעַת שֶׁבַּלֵּב.
וְהָרְאָיָה, שֶׁיֶּשְׁנָם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּגְאוֹנִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִדּוֹת רָעוֹת, וּלְחֶלְקָם יֵשׁ אַף מִדּוֹת מֻשְׁחָתוֹת לַחֲלוּטִין; וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁלִּבָּם טָמֵא וּמְטֻנָּף. וּלְעֻמָּתָם יֶשְׁנָם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְלֹא חֲכָמִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִדּוֹת נִפְלָאוֹת בְּיוֹתֵר; וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁלִּבָּם טָהוֹר וְנָקִי.
הַדֶּרֶךְ לְהַכְנִיס אֶת הַדַּעַת מֵהַמֹּחַ אֶל הַלֵּב הִיא עַל יְדֵי לִמּוּד וְשִׁנּוּן שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֶמְרוּ אוֹדוֹת אוֹתָהּ מִדָּה שֶׁרוֹצֶה לְתַקֵּן. כְּגוֹן כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַכַּעַס, יִלְמַד בַּסְּפָרִים עַל גְּנוּת הַכַּעַס וְעַל שֶׁבַח הַסַּבְלָנוּת. וְיִלְמַד בְּסֵפֶר זֶה, כֵּיצַד הַכֹּל עוֹמֵד עַל הָאֱמוּנָה וְכוּ’. וִישַׁנֵּן אֶת הַדְּבָרִים, עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ וְיִתְיַשְּׁבוּ הֵיטֵב בְּלִבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל עַל זֶה, כִּי הָעִקָּר הוּא הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַל הַדָּבָר.