בגן האמונה המבואר עמוד שסז

בגן האמונה המבואר עמוד שסז

וְגַם אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לִנְגֹּעַ לוֹ בַּכֶּסֶף, אֲפִלּוּ בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה. וְאִם ה’ אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף, אֲזַי לֹא תַּעֲזֹר לוֹ שׁוּם תַּחְבּוּלָה, וּמַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה לִשְׁמֹר עָלָיו, לֹא יוֹעִיל לוֹ. וַאֲפִלּוּ יִשְׁמֹר אֶת הַכֶּסֶף בְּאֶלֶף כַּסָּפוֹת, ה’ יִקַּח לוֹ אֶת הַכֶּסֶף.

בַּעַל טוֹב

אַחַת הַהַשְׁלָכוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל מִדַּת הַקַּמְצָנוּת הִיא, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם קַמְצָן כְּלַפֵּי בְּנֵי בֵּיתוֹ. מִתּוֹךְ קַמְצָנוּתוֹ הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶת הַצְּרָכִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְשֶׁל יְלָדָיו, וְהוּא מִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶם, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם מַה שֶּׁהֵם צְרִיכִים. כָּל הוֹצָאָה בַּבַּיִת נִרְאֵית לוֹ מְיֻתֶּרֶת, וְגוֹרֶמֶת לוֹ לִכְעֹס עַל בְּנֵי בֵיתוֹ וְלָרִיב עִמָּהֶם וּלְמָרֵר אֶת חַיֵּיהֶם.
אֵין צַעַר גָּדוֹל יוֹתֵר לְאִשָּׁה מֵאֲשֶׁר בַּעַל קַמְצָן. כִּי הָאִשָּׁה מִטִּבְעָהּ זְקוּקָה לְהַשְׁפָּעָה שֶׁל מָמוֹן מִבַּעְלָהּ. וַאֲפִלּוּ אָדָם עָנִי, שֶׁאֵין לוֹ מַה לָּתֵת, וְאִשְׁתּוֹ מְבִינָה אֶת הַמַּצָּב, בְּכָל זֹאת קָשֶׁה לָהּ, וְהִיא מִתְלוֹנֶנֶת עַל כָּךְ. קַל וָחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר לַבַּעַל יֵשׁ כֶּסֶף, וְהוּא אֵינוֹ מִתְנַהֵג עִם אִשְׁתּוֹ בְּרֹחַב יָד, שֶׁאִשְׁתּוֹ מִצְטַעֶרֶת מְאֹד מְאֹד. וְקַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר, אִם הוּא מִתְנַהֵג בְּפַזְּרָנוּת עִם עַצְמוֹ וְעִם אֲחֵרִים, וּכְלַפֵּי אִשְׁתּוֹ הוּא קַמְצָן, שֶׁאֵין מְרִירוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ לָאִשָּׁה.
אִם הָיָה הַבַּעַל מַאֲמִין בַּגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁקָּבְעָה, שֶׁכָּל הַמְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ מִתְעַשֵּׁר, הוּא הָיָה מְכַבֵּד אוֹתָהּ, וְקוֹנֶה לָהּ בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים, וּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה מֵעִיר לָהּ וְלֹא כּוֹעֵס עַל מַה שֶּׁהִיא מוֹצִיאָה כֶּסֶף, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַהוֹצָאָה בֶּאֱמֶת מְיֻתֶּרֶת. וְזֶה מִשְּׁנֵי טְעָמִים: א. הַכַּעַס מַפְסִיד אֶת הַפַּרְנָסָה. ב. כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ מֵבִיא פַּרְנָסָה.
וְכֵן כָּתוּב בַּגְּמָרָא: "לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִלְבַּשׁ וְיִתְכַּסֶּה בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ’ (חוּלִין פ"ד:).
זוֹהִי אַחַת מֵהַמִּצְווֹת הַבּוֹדְדוֹת שֶׁמָּצִינוּ, שֶׁהַבּוֹרֵא יִדְרֹשׁ מֵהָאָדָם לְהוֹצִיא עָלֶיהָ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. אֲפִלּוּ בְּהִדּוּר מִצְוָה אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁיְּבַזְבֵּז עָלֶיהָ הָאָדָם עַד שְׁלִישׁ יוֹתֵר מִשָּׁוְיָהּ, וּבְהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר, שֶׁהַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם.
אֲבָל כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ חָשׁוּב הוּא מְאֹד בְּעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מְצַוֶּה עַל הָאָדָם, שֶׁגַּם אִם אֵין לוֹ בַּמֶּה לְכַבְּדָהּ, לֹא יִפְטֹר עַצְמוֹ שֶׁהוּא אָנוּס, אֶלָּא יַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים לְכַבְּדָהּ – יִתְפַּלֵּל עַל זֶה וְיִתְאַמֵּץ וְיִתְרוֹצֵץ, וְאַף יִלְוֶה בִּשְׁבִיל כָּךְ, אִם יֵשׁ לוֹ עַל כָּל פָּנִים אֵיזוֹ אֶפְשָׁרוּת לְהַחֲזִיר אֶת הַהַלְוָאָה, אֲפִלּוּ בְּדֹחַק גָּדוֹל.
וְדַע שֶׁאִם יִהְיֶה לַבַּעַל רָצוֹן חָזָק כָּל כָּךְ לְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו אַף בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, אֲזַי הַבּוֹרֵא בְּוַדַּאי יַעֲזֹר לוֹ, וְיִתֵּן לוֹ אֶת הָאֶמְצָעִים לְכָךְ, כִּי הוּא צִוָּה עַל כָּךְ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת. גַּם אִם יִרְצֶה הָאָדָם מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ – אֲפִלּוּ יִרְצֶה לִבְנוֹת יְשִׁיבוֹת וּלְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תוֹרָה, שֶׁזֶּה דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד – וְהוּא יְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְכָךְ, אֵין עַרְבוּת שֶׁהַבּוֹרֵא יִתֵּן לוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא לֹא צִוָּה עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁאָר הַמִּצְווֹת בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ.
אֲבָל בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ צִוָּה עַל הָאָדָם לְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, אֲזַי אִם הָאָדָם יִרְצֶה בְּכָל מְאֹדוֹ לְקַיֵּם אֶת הַצִּוּוּי הַזֶּה, אֲזַי לָבֶטַח הַבּוֹרֵא יִתֵּן לוֹ.
לָכֵן, גַּם אָדָם שֶׁמַּצָּבוֹ דָּחוּק, לְעוֹלָם לֹא יֹאמַר לְאִשְׁתּוֹ "אֵין לִי", אֶלָּא יֹאמַר לָהּ:"כֵּן אִשְׁתִּי, מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה אֶקְנֶה לָךְ. אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶתְפַּלֵּל, וְלֹא אֶחְסֹךְ שׁוּם מַאֲמָץ! וְאֶת הַדָּבָר שֶׁאַתְּ רוֹצָה תְּקַבְּלִי, בְּעֶזְרַת ה’". וְכַאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יִרְאֶה אֶת רְצוֹנוֹ הָאֲמִתִּי, הוּא יַעֲזֹר לוֹ. וְהוּא יִזְכֶּה לְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ.