בשדי יער עמוד 45-46
הגן היומי בשדי יער, עמוד 45-46: כִּי עִקַּר הָעֵצָה לְקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁלּוֹמְדִים, הִיא לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ. וְנִמְצָא, שֶׁגַּם מִי שֶׁלּוֹמֵד יוֹמָם וָלַיְלָה...
בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 45-46
כִּי עִקַּר הָעֵצָה לְקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁלּוֹמְדִים, הִיא לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ. וְנִמְצָא, שֶׁגַּם מִי שֶׁלּוֹמֵד יוֹמָם וָלַיְלָה, וְכַוָּנָתוֹ לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמֵד, הוּא עֲדַיִן צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עַל מְנָת לִזְכּוֹת לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמֵד, וְאִם אֵין כַּוָּנָתוֹ לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמֵד, מוּטָב שֶׁלֹּא יִלְמַד תּוֹרָה כְּלָל. לָכֵן כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק הַרְבֵּה בִּתְפִלָּה, הָעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, מֵאַחַר וְעִקַּר הַכְּלִי שֶׁעַל יָדוֹ יְכוֹלִים לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמְדִים, הוּא הַתְּפִלָּה. וְעוֹד, בְּלִי תְּפִלָּה אֵין לוֹ קֶשֶׁר עִם ה’, שֶׁהֲרֵי עִקַּר הַקֶּשֶׁר עִם ה’ הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, וּבִשְׁבִיל מַה הוּא לוֹמֵד תּוֹרָה אִם לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶשֶׁר עִם ה’?
כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה, וּבְעִקָּר כְּשֶׁלּוֹמְדִים סִפְרֵי מוּסָר וַחֲסִידוּת וּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, הַשְּׁלֵמוּת הִיא רַק כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים מֵהַתּוֹרָה תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, בְּתוֹרָה כ”ב, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, עַל יְדֵי זֶה עוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּמַה שֶּׁהָיָה בִּבְחִינַת נִסְתָּר מִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה נִגְלֶה, וְעַתָּה יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִסְתָּר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְכוּ’, וְכוֹתֵב שָׁם שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינָה יוֹתֵר גְּבוֹהָה מֵהַתּוֹרָה עַיֵּן שָׁם.
וּבְלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּתוֹרָה כ”ה כּוֹתֵב: “גַּם טוֹב לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרָה תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד אוֹ שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה מַאֲמַר תּוֹרָה מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי יַעֲשֶׂה מִזֶּה תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר, מָתַי יִזְכֶּה גַּם הוּא לָבוֹא לְכָל זֶה, וְכַמָּה הוּא רָחוֹק מִזֶּה, וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּזַכֵּהוּ לָבוֹא לְכָל הַנֶּאֱמַר שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר. וְהַמַּשְׂכִּיל וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹלִיכוֹ ה’ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וְיָבִין בְּעַצְמוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו דִּבְרֵי חֵן וּטְעָנוֹת נְכוֹנוֹת, לְרַצּוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת. וְעִנְיַן הַשִּׂיחָה זוֹ עוֹלֶה לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁעוֹשֶׂה מִתּוֹרָה תְּפִלָּה, מִזֶּה נַעֲשֶׂה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד לְמַעְלָה”.
כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בּוֹנִים כֵּלִים לְהוֹרִיד אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל הַתּוֹרָה, וּבְלִי הַתְּפִלָּה הַתּוֹרָה עוֹד לֹא מִתְגַּלָּה; בְּלִי הַתְּפִלָּה הָאוֹר שֶׁל הַתּוֹרָה לֹא מֵאִיר וְלֹא מַשְׁפִּיעַ עַל הָאָדָם. לָכֵן, אַף שֶׁבָּרוּר לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק שֶׁמֻּכְרָחִים לִלְמֹד תּוֹרָה. כִּי: “לֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא”, וְאִם אָדָם לֹא לוֹמֵד תּוֹרָה, עַל מַה יִּתְפַּלֵּל? הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר, וְלֹא מָה הַבּוֹרֵא רוֹצֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא כְּלוּם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁלּוֹמֵד, הָאָדָם צָרִיךְ לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמֵד, וּלְזֶה צְרִיכִים הִתְבּוֹדְדוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ’”. שֶׁצְּרִיכִים לְהַכְנִיס אֶת הַדַּעַת וְהַתּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתָּ וְלִכְתֹּב אוֹתָהּ בַּלֵּב, בִּבְחִינַת: “כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ”. וְזֶה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמְדִים. נִמְצָא, שֶׁתְּפִלָּה הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. וְאִם לוֹמֵד בְּלִי לְקַיֵּם, לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
וְעוֹד מֵעֹצֶם הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה מֵבִיא רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה ק”א שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלּוֹמֵד בְּעִיּוּן, עַד שֶׁמַּשִּׂיג אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לָצֵאת מִמִּדּוֹתָיו הָרָעוֹת, וּמִפָּנִים חֲשׁוּכוֹת לְפָנִים מוּאָרוֹת וְכוּ’. אִם כֵּן, לִכְאוֹרָה דַּי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה עַל מְנָת לְהַגִּיעַ לְתִקּוּן וּגְאֻלָּה. אֲבָל בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לְכָזֶה לִמּוּד בְּעִיּוּן, וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת עֹל תּוֹרָה, עַל זֶה צָרִיךְ תְּפִלָּה – הַרְבֵּה תְּפִלָּה. וְאִם אָדָם יְעַיֵּן כָּךְ בְּלִי תְּפִלָּה, הוּא יִתְנַפַּח מִגַּאֲוָה, וְהַתּוֹרָה, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לוֹ לָצֵאת מִמִּדּוֹתָיו הָרָעוֹת, אַף גַּם תַּזִּיק לוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ”ל: לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ כַּמָּה לַמְדָנִים וּמְעַיְּנִים יֶשְׁנָם שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים הַחוֹלְקִים עַל צַדִּיקִים וּמְזַלְזְלִים בְּכֻלָּם.
עַל פִּי זֶה מוּבָן, כַּמָּה הִתְבּוֹדְדוּת צָרִיךְ הָאָדָם עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה: הֵן שֶׁיִּזְכֶּה לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד, וְהֵן שֶׁיָּבִין אֶת לִמּוּדוֹ וְיוֹצִיא מִמֶּנּוּ מַסְקָנוֹת נְכוֹנוֹת, וְהֵן שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בּוֹ גַּאֲוָה, וְהֵן שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁלּוֹמֵד, וְהֵן שֶׁיִּזְכֶּה לְכָזֶה עִיּוּן שֶׁעַל יָדוֹ יֵצֵא מִפָּנִים חֲשׁוּכוֹת לְפָנִים מְאִירוֹת וְעוֹד וְעוֹד, וְיוֹצֵא שֶׁמִּמַּה נַּפְשָׁךְ – הָאָדָם צָרִיךְ הַרְבֵּה הִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵין לִמּוּד הַתּוֹרָה יָכוֹל לִפְטֹר אֶת הָאָדָם מִתְּפִלָּה. אֶלָּא אַדְּרַבָּה, הַלִּמּוּד הוּא הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, הֵן מִצַּד מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל, כִּי בְּלָמְדוֹ מַהִי הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לָלֶכֶת בָּהּ, מִתְעוֹרֵר בּוֹ הָרָצוֹן לְקַיֵּם זֹאת, וְאָז הוּא מוֹצִיא אֶת רְצוֹנוֹתָיו בְּפִיו, שֶׁזּוֹ לְמַעֲשֶׁה הַתְּפִלָּה. וְהֵן מִצַּד מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַרְבֵּה רַחֲמִים שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: “מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכַּם? אָמַר לָהֶן: יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה. אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם! אֶלָּא: יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחָכְמָה שֶׁלּוֹ” (נִדָּה ע), וּמְסִיקָה הַגְּמָרָא שָׁם, שֶׁזֶּה בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר. אֶלָּא, צְרִיכִים הֵן לְהַרְבּוֹת בִּישִׁיבָה וְהֵן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור