יין הונגרי

זה ברור כשמש מי מוכר את
החומר הטוב ומי לא, בלי להתייחס
למי שחתום על השמחה שלהם,
כמה שעות ביום הם לומדים, או
כמה ארוכים הזקנים שלהם.

פעם, כך מספר רבי נחמן מברסלב, היה נער שרצה להגיע לעיר הגדולה, אך לא היה לו איך. סוחר יינות עשיר, שרצה לנסוע לעיר בכרכרה הגדולה שלו, הסכים לצרף את הנער. במהלך הנסיעה, סוחר היינות נתן לנער לטעום מעט מהיין ההונגרי המשובח אותו קנה. ללא ספק, היין הטוב ביותר, הטעים והמשובח ביותר. ערב לחיך עם טעם שאין דומה לו.

הנער סיים את שליחותו בעיר הגדולה וחזר הביתה. זמן קצר לאחר מכן, אחד המקומיים הציג ברברבנות בפני אנשי העיירה את היין ההונגרי 'המשובח', שממש עכשיו שפר עליו מזלו והוא קנה אותו. הנער ביקש לטעום ממנו. לאחר שטעם, אמר לבעל הבקבוק שזה בהחלט לא היין ההונגרי המשובח. הוא טעם את הדבר האמיתי, ומה שהיה בבקבוק היה לא יותר מחיקוי עלוב. בקיצור, האיש הזה היה נוכל.

רבי נחמן מסכם סיפור קצר זה כשהוא מסביר שבימות המשיח יהיו הרבה מאוד 'רבנים', 'רבי'ם', 'מומחי דת' למיניהם וגם 'צדיקים' שימכרו לקהל הרחב את ה'יין ההונגרי' (המזויף כמובן) שלהם. אבל, וכאן נכנס אבל גדול, הם לא יוכלו להוליך שולל את המקורבים לרבי נחמן מברסלב – את מי שכבר טעם את היין ההונגרי המשובח, את הדבר האמיתי.

המשל המעניין הזה, כמובן מהרבה סיבות, גרם לי לחשוב עליו רבות לאחרונה.

אחד הדברים שיוצרים לא מעט ויכוחים עם אנשים דתיים שמושגי חסידות ברסלב על האמונה חדשים להם, וכך גם ההתבודדות (התפילה האישית) ויצירת קשר אישי וישיר עם השם יתברך – כל הרעיונות הנפלאים והמדהימים האלה בדרך כלל מנוגדים למה שהם למדו ממישהו אחר.

וכל אותם יהודים יקרים גם אומרים ש'הדרך שלהם' בעשיית דברים מובילה לגאולה, למשיח ולגן עדן, אז מי אני (או טוב יותר, רבי נחמן מברסלב) שאעמוד על ההבדלים? שאגיד להם שזה אחרת?

מי אני שאומר שעבודה על האמונה היא הדבר היחיד שעושה את רוב ההבדלים ביהדותו של אדם, ואיכות חייו, ומזרזת את הגאולה והמשיח, בזמן שנאמר להם שצריך לשמור על גדרי הצניעות, לאכול בשר חלק, או לקיים מצוות אחרות? וכמובן שהם בהחלט צודקים שפעולות אלו חשובות לאין ערוך.

אבל הן לא, לבד, ה'נקודה'. כי ה'נקודה' כמו שרבי שמעון בר יוחאי מסביר לנו בספר הזוהר הקדוש, היא לא רק לקיים מצוות, אלא לפתח קשר עם השם, להתקרב אליו ולהכיר אותו.

מצוות עוזרות ליצור כוח שמכוון ליוצרנו. אבל רק אמונה והתבודדות מוציאות את פקק השעם מהבקבוק וגורמות לשפע של בורא עולם לזרום אלינו, כאן למטה, ולהזרים את התפילות שלנו אליו, שם למעלה.

נראה כביכול ברור, נכון, שבלי האמונה שהשם קיים לנצח נצחים, שכל מה שקורה – קורה רק בגלל שהוא רוצה ושהוא מעורב בכל פרט קטן בחיינו – ששמירת המצוות, לכשעצמה לא נשמעת כל כך הגיונית.

אבל זמן רב הייתי עסוקה בלהסביר ולשכנע אנשים שזה אכן כך, וזה לא היה פשוט או קל בכלל. כי כל זמן שהם לא טועמים מ'היין ההונגרי' בעצמם, הם פשוט לא מבינים את זה. אז עכשיו, במקום להתעסק בוויכוחים חסרי תועלת, אני מנסה לגרום להם ללגום מן היין המשובח הזה. איך?

לאחד אני נותנת את הספר בגן האמונה. לשני, דיסקים. ולשלישי, את הדרך לשיחה הראשונה שלו עם השם וכן הלאה.

והפעולה האחרונה, לדבר ישירות עם השם, היא הדבר, בהא הידיעה, שעושה את השינוי האמיתי באדם. למה? כי ברגע שאתה מרגיל את עצמך לדבר עם השם באופן קבוע, אפילו אם זו לא שעה שלמה כל יום, אתה יכול להאיר לאנשים שעדיין אין קשר ישיר ואמיתי עם השם.

זה ברור כשמש מי מוכר את החומר הטוב ומי לא, בלי להתייחס למי שחתום על השמחה שלהם, כמה שעות ביום הם לומדים או כמה ארוכים הזקנים שלהם.

עכשיו, כשאני מדברת עם השם באופן קבוע במשך תקופה, ברוך השם, אינני צריכה זמן רב כדי להבחין בין אדם שנותן שיעור תורה אמיתי שמחובר אל השם, או בין זה שנותן שיעור 'תורה שקרי' והוא מחובר לתאווה שלו להיראות אדם חכם, מלומד או קדוש.

ההבדל בין שתי תורות אלו הוא, כפשוטו, ההבדל בין סם החיים וסם המוות. תורה קדושה מקרבת את האדם אל השם ומעודדת אותו לתקן את מה שהוא צריך בנשמתו, ולהשיג את התיקון השלם והמלא לנשמתו. תורה שאינה קדושה עושה את ההיפך. היא גורמת לאנשים להתמלא בגאווה, אכזריות, חוסר רגישות, ובסופו של דבר, כפי שכותב רבי נחמן, היא תגרום לאנשים ששומעים אותה לכפור בעיקר, ח"ו.

ולא קשה להבין למה. כמה תלמידי ה'תורה הלא קדושה' פגשתם שסירבו לאכול בבית שלכם, אבל לא הייתה להם בעיה לדבר לשון הרע? או, מי יכול לתת שיעור מדהים על 'כעס הוא עבודה זרה', אבל להתפוצץ מכעס וזעם כשמישהו לוקח לו את החניה?

אדם שרואה את זה מבחוץ חושב לעצמו ש'התורה צבועה', השם ישמור. הוא רואה את כל זה ואומר לעצמו שאנשים שלומדים תורה לא יותר טובים ממך וממני, בנוסף לעובדה שנוספה להם מחשבה שגויה שהם יותר צדיקים וקדושים ממך.

זה מה שקורה למי שלומד "תורה" כזאת. ולמרות שלא תמיד זה קל להאיר על המנהיג, או 'האיש החשוב' – כי הם כבר צברו מוניטין – אבל זה מתבטא היטב בכעס, בגאווה וכו'.

תורה קדושה, לעומת זאת, גורמת לשינוי עמוק ומשמעותי באדם. כאשר אדם לומד תורה קדושה, הוא מתחיל להבין עד כמה עוד רחוק עליו ללכת, וכמה מדהים כל אדם שסובב אותו.

אז אם אתם רוצים לדעת איך מוצאים את ההבדל בין השתיים, נסו את הדברים הבאים: כשאנשים מתחילים לספר לכם על התורה 'שלהם', התבוננו היטב ובדקו אם התורה 'שלהם' הופכת אותם לאדיבים, אנשי חסד, סבלניים ועדינים. בדקו, עם הזמן, אם הם דואגים פחות, צועקים פחות, מתוחים פחות. שימו לב לדרך בה הם מתייחסים לבן-בת הזוג, הילדים וההורים, כיצד הם מתמודדים עם סיטואציות מאתגרות ואיך הם מתנהגים עם חבריהם.

שינויים פנימיים של האדם מצריכים זמן. לפעמים הם מצריכים שנים על גבי שנים, אבל אם הם תלמידים אמיתיים של 'התורה הקדושה', תראו באופן מידי שינוי עדין אך מהותי מאוד בהתנהגותם, בדרך הליכתם וכו'.

גם אם מישהו ממשיך להתעצבן, למשל, הוא ימהר לפייס את מי שהוא כעס עליו ונפגע ממנו. אדם כזה יודה שהוא לא מושלם, וזה אחד המפתחות שמהווים אינדיקציה למי שמתחיל ללמוד תורה אמיתית וקדושה.

ואם הדברים האלה לא מאפיינים אותם, גם אם האדם לומד תורה כל היום ומקפיד כביכול על קלה כבחמורה, סביר להניח שהוא מאותם תלמידים שלא לומדים תורה קדושה. הוא לא שותה מהיין ההונגרי המשובח, והוא גם לא יהיה מסוגל להוליך אותך שולל ולומר לך שהוא אכן שותה ממנו.