עד שהדלת תיפתח

אם נתמיד, ללא קשר למה קורה
או לא קורה, המאמצים שלנו יישאו
פרי והדלת בסופו של דבר תיפתח,
גם אם זה כרוך לא פעם בשתיקה.
 
 
זיו תפארתו ונוכחותו של הבורא ממלאים את היקום ומחיים אותו. השם נמצא בכל מקום: ביערות ובכרמים, בהרים ועל פני מים אדירים. במקומות המקודשים לו מורגשת נוכחותו אף יותר, אולם אל לנו לשכוח שבורא עולם נמצא גם בחוץ – ברחוב, בעבודה, אצלנו בגוף ובלב, ואפילו במצבים הנראים כמנותקים לחלוטין מכל ערכי הקדושה. כאן, עלינו לדעת, כי ככל שהדרגה נמוכה ומגושמת ביותר, שם רבו המלבושים המסתירים את זיו אורו.
 
כדי להסיר את המסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים, כדי לקרוע את ההסתרה, ניתן להרים את קולנו אליו מעלה. אבא'לה שבשמים קרוב לכל מי שקורא אליו בכנות, בכל מקום, בכל רגע.
 
רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ותלמידיו, הצדיקים שגילו את תורת החסידות לעולם, בילו את רוב זמנם בהתבודדות ביערות. מה הם עשו שם? לימוד, בודאי, ועוד מהסוג העמוק ביותר, אבל עיקר עיסוקים היה החיפוש אחר בורא עולם באמצעות השירה והתפילה.
 
כמה שנים לאחר מכן הלך רבי נחמן הצעיר אף הוא בעקבות סבו: הוא עזב את העיר ושהה ביערות. הוא שט על הנהר בסירה קטנה, שם שפך את נשמתו הטהורה לפני קונו, ימים ולילות רצופים. עבודה זו הביאה אותו לדרגות גבוהות של קדושה.
 
"כל עץ וכל צמח, גם העשב הכי פשוט, מעלים את שירתם לבורא יתברך", כך הסביר את חיבתו לשדות וליערות לתלמידיו, "כשאנחנו נמצאים ביניהם, בלב הסימפוניה הזאת לתפארת האלוקית, יותר קל לנו לפתוח את ליבנו. שיר המרעה משתוקק להתערבב עם שירנו העולה בהרמוניה אל זה שברא את הכל".
 
רבי נחמן מברסלב אמר שאפשר לצעוק גם בשקט. כן, ממש כך. אפשר להתבודד אפילו בתוך ההמון. אם אפשר – כדאי שנתבודד בטבע, בין הצמחים. אם לא – נתבודד היכן שנוכל כדי שלא נפסיד את המעלה הכל כך כללית וחיונית.
 
אפשר להתחבר לאבא שבשמים כשהולכים ברחוב, בבית בפינה שקטה, או כמו שעשה דוד המלך – הוא היה מדבר עם השם יתברך במיטתו, עד שמשכבו היה מוצף בדמעות.
 
ונהר היוצא מעדן להשקות את הגן…
 
על פי הזוהר הקדוש, השפע הרוחני (המכונה בשם "נהר"), היוצא מספירת הבינה (רובד רוחני עילאי הנקרא "עדן" בשל רוב תפארתו ועוצם התענוג שחשים כל המתחברים אליו) – אותו נהר מתפצל לארבעה ראשים. כל אחד מארבעת הזרמים מכיל את האנרגיה האלוקית, שמתפשטת בעולם הזה ומזינה את ארבעת יסודות הבריאה: עפר, מים, רוח ואש. ארבעה אלמנטים אלה יוצרים ומטפחים, כל אחד כפי מהותו, את ארבע ממלכות החיים: דומם, צומח, בעל-חי, מדבר (אנוש).
 
יסוד האש מקביל לממלכת בני האנוש. סימן לדבר: הנשמה שנתן בהם הבורא בוערת בשלהבת קודש, מייצרת חום ואור ועולה אל השמים כלהבת אש.
 
חכמינו כינו את האדם "מדבר", שהרי דרכה של הנשמה להתבטא, ויתרונו של האדם על שאר היצורים החיים הוא בכוח הדיבור. אם כן, תיקון הנפש תלוי באיכות הדיבור. ומכיוון שעם ישראל מיועד לתיקון האנושות, משאת נפשו של היהודי היא לדבר טוב. כלומר, לשמר את המאפיינים של שלושת הצירים המהווים את עצם הטוב: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
 
דברי תורה כאמצעי לרכישת ידע רוחני אמיתי המחבר אותנו למסר האלוקי.
 
לשפוך שיח מול הבורא – זו תפילה שהיא עבודה שבלב.
 
לעודד אלמנה ויתום, לחזק אחים ורעים, להיטיב ממיטב דעתנו לאחרים – אלו פעולות הקשורות לגמילות חסדים.
 
לכן, השימוש הנכון בכוח ההבעה הוא שמבדיל אותנו מהחיה ומשאר הממלכות הנמוכות ומזכה אותנו בתואר "אדם", כלומר "מדבר".
 
התפילה, בניגוד למה שאנשים נוהגים לחשוב, אינה אמצעי השמור למצבים קשים, לאנשים עצובים או מסכנים. זוהי זכות אדירה של האדם – עשיר או עני, הרוצה להאציל את שפתו על ידי שיעשה בה את השימוש היפה ביותר שיש.
 
לימוד זה מאפשר לנו להבין את דברי רבי נחמן: "האדם צריך לקבל את מחייתו דרך התפילה. בלעדי זאת, לו היה גדוש בכל החסדים היה דומה לבעל חיים שהשם יתברך נותן לו הכל, בלי תפילה!"…
 
ומכיוון שהמנגינה מונעת מן הרוח לשקוע בעצב (הנחשב למכשול העיקרי לכל שיפור והתקדמות), אין התחלה טובה יותר לדיבור עם הבורא, לשעת ההתבודדות, מאשר לשיר ניגון יפה. השמחה שבשירה מרוממת את הלב, מעודדת את הרוח ומרחיקה את העצבות.
 
לעיתים, קשה בהתחלה לפתוח בדו-שיח עם השם. השפתיים לא נפתחות, הלב עדיין קר, ביישנות משתקת אותנו. הפיתרון הוא התמדה. ננסה שוב, ואם לא קרה דבר, נהפוך גם את זה לתפילה: "אבא, עזור לי לדבר איתך. אני לא מסוגל, הלב סגור והשפתיים קפוצות. בבקשה עזור לי!"…
 
נחזור על תפילה פשוטה זו פעמים רבות, אם צריך, עד שהדלת תיפתח.
 
ואם גם את זה לא נוכל לעשות, עלינו לזכור שיש ערך רב להשתדלות כשלעצמה, ללא קשר לתוצאות. כשרצוננו היה ליצור קשר עם הבורא, אך לצערנו לא הצלחנו עדיין, אף השתיקה המוחלטת מול הבורא היא בעלת ערך רב ונחשבת למדיטציה אמיתית ומועילה.
 
אם נתמיד, ללא קשר למה קורה או לא קורה, המאמצים שלנו יישאו פרי: גל של מילים כנות ולוהטות יישפך מליבנו.
 
השם יתברך הוא בוראנו, אבינו. הוא מכיר אותנו מלפני ולפנים ומכיר את מצבנו, קשיינו, מילדות ועד בגרות ועד סוף כל החיים. בואו ונדבר אליו כמו שמדברים עם אבא שהוא החבר הכי טוב של ילדו, עם כל האהבה והאמון הכרוכים בזה. כי מאבא, אפשר לבקש ולדבר על הכל.