על החתום: מיסטר כסף

על אש במותיו עולים קורבנות בעלי ערך
אגדי, נכסים וערכים, משפחות ואהבות,
תקוות וחלומות. יש לו כוח אדיר והוא חסר
מעצורים. הוא השורה התחתונה כמעט
בכל דבר. מיסטר כסף, קבלו אותו.
 
 
בשעה שמדריכי הטיולים ומורי הדרך מובילים את לקוחותיהם אל קצה העולם, בכדי לזהות בכפרים נידחים את שרידי עבודת האלילים שעוד נותרה – ספק כאמונה ספק כשמורת טבע – מתקיימים פולחני האליל המסורתיים ביותר במקום אחר לגמרי.
 
יש לו לאותו אליל רב פנים, מיליארדי מאמינים. במרוצת הדורות נבנו עבורו בתי פולחן וסגידה מרהיבי עין. נזבחו על מזבחותיו אנשים לרבבות ואלפים, בכל רגע נתון עולים על אש במותיו קורבנות בעלי ערך אגדי. נכסים וערכים, משפחות ואהבות, תקוות והמון עתידים. יש לו לאליל האדיר שלטון חסר מעצורים, מאמיניו משכימים לעבודתו עוד קודם הזריחה, דרישותיו המטורפות מריצות את כוהניו יומם וליל. לא פעם חוסכים משרתיו שינה מעיניהם, ולו עבור הסיכוי הקלוש שיצליחו להניח את דעתו.
 
זהו האליל המתועד הראשון, העדויות אודותיו מובילות אל ערש ההיסטוריה, אפילו קודם תקופת הפרעונים. חרף גילו המופלג, עודנו צעיר לגמרי בדמיונם המוקסם של מעריציו. בשונה מאלילים רבים, פולחני הדת סביבו נערכים ברצינות גמורה, לא רק כאטרקציה לכבוד עדשת מצלמות התיירים.
 
שמו ארוך ומורכב מכל שפה אפשרית, בעברית קוראים לו כסף.
 
מאז ומעולם הייתה תאוות הממון חומר הבעירה הפעיל בתבל. גדול העצלנים מסוגל להתרומם בין רגע רק לשמע מילת הקסם – כסף. 'הכסף יענה את הכל'. עובדה, זה פעל יופי עד היום. בכל תחום אפשרי יש לו מילה אחרונה. ככלות הדיונים, המסקנות, העקרונות וההצהרות, את השורה האחרונה בפרוטוקול ירשום מיסטר כסף.
 
הוא טורדני, פולשני וחסר מנוחה. יש לו טבע דביק להחריד. אבל לכל הדעות, הבעיה האמיתית שלו היא נטייה כרונית להפכפכות. את הפגישה הראשונה עם קורבנו לעתיד הוא יעשה כמעט תמיד דרך אמצעי. לעולם לא יופיע ויאמר 'נעים להכיר, כסף'. את ההיכרות הוא יערוך מרחוק. פעם יהיה זה צורך להרחיב את הבית, את ההצעות שלו הוא יישלח בעזרת מספר שליחי חרש, הם יפתו את המועמד לנקוט במספר צעדים מבטיחים, את ההמשך הוא כבר יסדר בעצמו. בוקר אחד הוא יופיע וימלא בנוכחותו הסמיכה את האופק. ומרגע זה ואילך ישקיפו החיים רק על מצע ירוק ואינסופי של שטרות, חובות והמחאות.
 
יש לו גם גישה פחות דרמטית. 'הוצאות שוטפות', למשל. מי איננו זקוק לחשמל, מקרר, מזגן, תאורה? מזון זה מצרך יסודי, ארנונה, שכירות. וכעת מופיע גם אדון כסף, ובפיו הצעה מפתה: 'הכל עלי, רק תחתמו על הצטרפות'. מרגע ההצטרפות למעגל לקוחותיו של אליל הכסף, שום דבר בעולם לא יכול יותר לנוע ללא סיוע כספי. הסכומים גם הם מקבלים נטייה לתפוח ולהתרחב, ואיך שלא יהיה מצב הבנק, תמיד מעבר לאופק ימתין באופן ודאי לגמרי הסכום הנדרש, רק גלגול קטן בגמ"ח השכונתי, ערבות מחבר, משכנתא על הבית, וכבר נצא מזה. כך הבטיח דוד כסף.
 
עד כאן בקצרה מיומנו האישי של לקוח מרוצה.
 
'תאוות ממון'. עם צמד המילים הללו חשפו הצדיקים את פרצופו האמיתי של אליל הזהב. אין יותר תירוצים, תחפושות ואונאות. משקפיים של צדיק מעניקות לעולם פנים אמיתיות. העסקה הזו עומדת בתקן 'משא ומתן באמונה' או מסתירה בחובה תרגיל מתוחכם של 'תאוות ממון', זו השאלה.
 
הצרה הגדולה ביותר עם תאוות ממון שהיא מרוקנת במהירות שיא מאגרים של אמונה. השיעבוד לכסף נעדר תאריך תפוגה. בין משועבדי הכסף ניתן לזהות קשישים מופלגים, כאלו שרגלם האחת שקועה בקברם ובשארית כוחותם עודם מגלגלים השקעות ענק.
 
דבר נוסף. גם השפל והמתועב שביצרים לופת את קורבנו רק בשעות מסויימות. אף יצר איננו פעיל עשרים וארבע שעות. לכל תשוקה יש סף מסוים של שביעה. ומטבע הדברים, באותן שעות יכולה המחשבה לשוטט מחוץ לבית הכלא היצרי. תאוות ממון לעומת זאת, איננה מרפה ולו לרגע אחד, המחשבות אודות רווח הפסד, השקעה, הזדמנות ושאר לבושיו של אליל הכסף אינן נחות לרגע. הן עולות בכל סיטואציה אפשרית. וזה מחריד.
 
מזוזה – תזוזה
 
את הפיתרון לשיגעון הכסף נתנה לנו התורה בעזרת מצוות מזוזה. הקוד הבעייתי ביותר בשיגעון הממון – כך חושף רבי נחמן מברסלב, הוא החלק הכפרני שבכסף. יותר מכל דבר אחר, מעניק המעמד הכלכלי את הדמיון של יכולת אינסופית. זהו אליל מיוחד שמעביר למאמיניו תחושה אלילית, כאילו הם עצמם בעלי הסגולה המיסטית. בעל הארנק בטוח שבכוחו לחולל כל דבר אפשרי. לא לחינם עשירים רבים כל כך נוטים בשלב כלשהו לשיגעון. הכסף מעביר תחושה של 'אני יכול'. כשהמציאות מאשרת את ההזייה בחצי פה, לא נזקק בעל המאה להרבה בכדי לראות את עצמו ככל יכול.
 
התרופה למחלת 'כוחי ועוצם ידי' טמונה במצוות מזוזה. המזוזה מכריזה ששום דבר כאן לא שייך לי, כי מזוזה מלשון תזוזה, ללמדך שכסף דרכו לנדוד במעגל, היום כאן מחר שם, מחרתיים לך תדע להיכן יגיע. המזוזה חורטת על פתח הבית שהתכולה כולה שייכת לבורא עולם. על המזוזה רשומות אותיות השם הקדוש שד"י, להזכירך ששום נכס איננו מסוגל למלאות את סיפוקך באמת. רק השראתו של בורא עולם היא שמכניסה חיים בגוף. ובעצם, אין לך צורך בכלום כי 'יש די באלוקותי לכל בריה'. בורא עולם הוא הסיפוק, הוא השפע, הוא הטוב, אין צורך במאומה מעבר לנוכחות האלוקית, ואת הנוכחות הזו ניתן להשיג באמונה פשוטה.
 
אמונה עיוורת
 
מלכות יוון הייתה ממלכה אלילית. מעבר לכל דבר אחר סגדו שם לכסף. את האמונה ההזויה הזו הם העבירו לכל חבל ארץ בו שלטו. כששלטה מלכות יוון על אדמות הקודש, נפגשו אלילי הגוף והכסף בחלקת ארץ נעדרת שיעבוד לכסף. בית המקדש הצהיר בעצם קיומו על חרות כלכלית מוחלטת. הממון לא רק שלא נחשב שם למצרך קיומי, אדרבא, העלו אותו באש על המזבח אלף פעמים ביום. יהודי מוכן היה לתת את כל הונו עבור האפשרות לעשות נחת רוח לבורא עולם. ואת הדבר הזה לא יכלו מאמיניו של האליל להרשות.
 
מלכות יוון מכונה בחז"ל בשם 'חושך'. הם הקדירו את השמים באופל כלכלי. מרגע שהנחיתו את גזירותיהם החלו מפעמות בלבבות דאגות כלכליות. 'מה יהיה' זו נוסחה משופרת של המנטרה היוונית. אחת הגזירות דרשה מהנתינים היהודיים לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל. החריטה על קרן השור אמורה להיות אפקט נגדי למצוות מזוזה. היוונים ידעו היטב מה כוחה של כתיבה, עוצמתו של משפט אחד בודד, והם ניצלו את זה היטב. וכאן באה מצוות הדלקת הנרות שקיימנו עד לפני מספר ימים. מצידה הימני של הדלת קבועה מזוזה. זוהי מצווה של זמנים טובים. כשניתן להכריז בקול 'השם הוא האלוקים' 'אין עוד מלבדו' המצב טוב ונפלא. הגלות מזמנת אל פתחנו לילות אפלים, כאן נפגשת התודעה עם צד שמאל של הדלת, שם נמוך סמוך לקרקע, דולקת באש של אמונה החנוכייה.
 
נרות החנוכה הם מצוות מזוזה של זמנים גלותיים. זוהי הכרזת האמונה שמסוגלת לרדת עד עשרה טפחים. פתח הבית הוא נקודה מכרעת, מכאן יוצאים החוצה אל הרחוב. מכאן מתחילה הדרך אל השוק, אל הבורסה ואל ההון. בתוך הבית יכולה האמונה להחזיק איכשהו מעמד, השאלה מה יקרה לה בחוץ. מסיבה זו נצטווינו לקבוע מימין הפתח מזוזה. כשנעבור על סף המפתן נקבל בכל פעם הארה. החמימות של שם שד"י תלווה אותנו גם במקומות בהם עומדים פסיליו של אליל ההון. כל זה הספיק לנו עד לתקופת החשמונאים. מרגע שהחדירו היוונים את תפישת עולמם אל מעמקי התודעה היהודית, אין דרך לחצות את סף היציאה בשלום. רק אם תעמוד שם מצד שמאל חנוכייה. באופן שכזה יהיה היהודי מסובב במצוות, כך בכל מצב הוא יזהה את האמונה. והחנוכייה, מלווה אותך כל הזמן. היא שם, ולא רק בחנוכה.