מודעות רוחנית

אם היו נותנים לכם אוכל מר עם
ריח לא נעים בכלל, הייתם אוכלים
אותו? אבל אם היו אומרים לכם שזה
סופר-אוכל עם יכולות ריפוי מכף רגל
ועד ראש, מה אז הייתם עושים?
 
 
רבים מאיתנו מנסים לחיות את חייהם באמונה, כדרך חיים מובנית ואיתנה. אנו מנסים להיות תמיד בשמחה, מבינים שכל דבר שנעשה איתנו הוא מהשם והכל לטובה. אך עדיין, כולנו חווים קשיים בחיינו שגורמים לנו להרגיש כעס, מרירות, עצבות ושות'. מהיכן באים רגשות אלה? האם הם אמיתיים? אנחנו צריכים להרגיש אותם, או שישנה דרך להפוך אותם לניסיון של שמחה והודאה להשם?
 
בספרו, "ליקוטי מוהר"ן" (חלק א, תורה ר"נ), כותב רבי נחמן את הדברים הבאים:
 
"דע, שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת, ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך, אין לו שום ייסורין, ואינו מרגיש שום צער, כי 'ה' נתן וה' לקח'" (איוב, א).
 
באותה תורה, רבי נחמן ממשיך ומסביר, שלמרות שיש ייסורים בהכרח מרגישים אותם, כי הגוף מרגיש אותם, כמו ייסורי החולה או ייסורי יציאת הנשמה מהגוף וכו'. אך אף על פי כן, הייסורים קלים מאוד ונוחים להתקבל ברגע שאדם יודע בבירור (מודעות רוחנית) שהכל בהשגחה של השם יתברך, וכן כשמדובר בכל מיני ייסורים שאין מרגישים כלל כאשר יש לאדם דעת (ולעניות דעתי, הכוונה למה שאדם חווה מבחינה נפשית). והסיבה העיקרית לצער שיש לאדם מהייסורים היא – שניטלת ממנו הדעת (המודעות הרוחנית) כדי שירגיש אותם.
 
ומהי בדיוק הדעת עליה מדבר רבי נחמן, ואיך היא מצליחה להעביר לנו את הרגשת הכאב והסבל? שתי דוגמאות עלו בראשי. את הראשונה המצאתי והשנייה היא אמיתית.
 
דוגמא א: נניח שנותנים לכם אוכל מר שמריח ממש לא נעים (בלשון המעטה), הייתם אוכלים אותו? סביר להניח שלא! טוב, אבל בואו נניח שהיו אומרים לכם שזה לא אוכל רגיל, אלא סופר-אוכל עם יכולות ריפוי לא רגילות, לא משהו שאתם מכירים. טוב, זה לא באמת קיים, אבל לצורך הדוגמא, נאמר שהאוכל הזה היה מרפא אותך מכף רגל ועד ראש. למשל, מיישר לך את הקמטים בפנים, שורף קלוריות לא רצויות, מצמיח שיער על ראש קירח, מלבין לך את השיניים… וכל מה שאתם מדמיינים שהייתם רוצים שהאוכל הזה יעשה לכם.
 
עכשיו אשאל אתכם שוב, הייתם אוכלים אותו? אבל הפעם, כאשר אתם כבר מודעים ליכולות שלו, אתם חושבים שתיתנו את דעתכם למרירות או לריח שלו?
 
בעזרת דוגמא זו אנו רואים כיצד עם מודעות רוחנית אדם יכול, כפשוטו, לשנות את הדרך בה הוא יחווה דברים בחייו.
 
דוגמא ב:ביום קיץ חם מאוד עצרתי ברמזור האדום עם הרכב, בשדרות פיקו שבלוס אנג'לס, וראיתי אישה בתחנת האוטובוס. בתחנה זו עוצרים שני קווים קו 7 'הרגיל' וקו 7 'המהיר', שממשיך כמעט בלי לעצור בדרך עד ליעד המבוקש. בינתיים הגיע 7 'המהיר' וחלף על פני הגברת. היא החלה לרדוף אחריו, לנופף בידיה שיעצור תוך כדי הריצה וכמעט שנתקלה בעמוד. לאורך כל ההתרחשות הזו אני עדיין במכונית מחכה שהרמזור יתחלף, אה… כשהמזגן עובד במלוא הכוח… חשבתי לעצמי: 'מסכנה, אם היא רק הייתה יודעת שזה ה-7 'הרגיל' ולא 'המהיר', כל הסבל הזה היה נמנע ממנה' (אני פחות או יותר מכיר את זמני הנסיעות שלו, כך שידעתי שזה לא האוטובוס שהיא חיכתה לו., וגם ראיתי שזה לא המהיר).
 
כדאי לציין שבדוגמא ב', מודעות רוחנית תקינה לא הייתה משנה את המצב של הגברת בשום דבר, היא עדיין הייתה מחכה בשמש הלוהטת לאוטובוס, אבל בהחלט בלי הסבל שהרגישה בגלל המחשבה שפספסה את האוטובוס לו חיכתה…
 
לרמת מודעות רוחנית זו, עם היכולת להעביר כל סבל וצער מהאדם, ניתן להגיע, ולהשיגה, רק בעזרת אמונה שלמה. להאמין ברעיון שהשם הוא האבא האוהב שלנו בשמים וכל מה שקורה לנו בעולם הזה – הכל בשליטה הישירה שלו, כולל מצבים בהם מעורבים עוד אנשים שאנחנו חושבים שהם עושים לנו 'רע' (להרבה אנשים קשה לקבל את זה או להשלים עם זה). ובנוסף, אנחנו חייבים להאמין שכל מה שקורה לנו הוא למען מטרה מסוימת עם יעד המכוון לתכלית שלנו, כדי לקרב אותנו להשם ולפתח איתו קשר. דבר זה יגרום לנו תענוג כפול – בעולם הזה ובעולם הבא.
 
דעת כזו תאפשר לנו להתמודד בנעימות עם האתגרים והקשיים של העולם הזה, מבלי לחוות שום כאב או סבל. עם דעת זו אנו מבינים שאין דבר כזה אתגר או קושי ללא משמעות בחיים, אלא משהו שמגיע ישירות מידו האוהבת של בורא עולם כדי ללמד אותנו משהו, לתקן אותנו, לחזק אותנו, לאפשר לנו להשיג את השכר העצום והנצחי – הקרבה לבורא עולם.
 
זה דומה לדרך בה אתלט מוכן לקבל עוד 'כאב' מהמאמן שלו. למה הוא עושה את זה, ועוד בשמחה? בגלל שהוא רואה את מדלית הזהב באופק, לכן הוא בוטח במאמן שלו ומאמין שרק המאמן יודע מה הכי טוב בשבילו, ומהי הדרך הטובה ביותר להגיע למדליה הנכספת.
 
כן, יש לנו את המאמן הכי טוב שהעולם יכול להציע, מאמנים אותנו לזכות בפרס עצום ונצחי ששם אדם לא יכול לתאר ולשער. משהו שהוא לא במושגים אנושיים בכלל. עכשיו, אם כן, נגיע בשמחה לחיים ולכל האתגרים שהם מציבים בפנינו.
 
רגע, ורגשות כמו כעס, סבל ומרירות הם אמיתיים? התשובה תלויה במודעות הרוחנית והאמונה שיש לאדם. רק ברגע האמת, כשאתה חווה אותם, אתה יכול להבין בדיוק היכן אתה אוחז. ככל שלאדם יש יותר מודעות רוחנית ואמונה, כך הוא ירגיש פחות את הסבל. ובהמשך, ירגיש גם את ההדרכה האוהבת של השם ויזכה לחזור בתשובה, יחד עם כל עם ישראל במהרה בימינו אמן!
 
נ.ב. הכרת המושגים הקשורים לאמונה, ובמקביל, הפנמתם, כך שאדם יחיה אותם בחיי היומיום ויהיה בשמחה תמיד, מצריכה עבודה רבה. לכן הצעתי היא, ללמוד את ספרו של הרב שלום ארוש – בגן האמונה, וכן את ספרי רבי נחמן מברסלב המלאים בחיזוקים, הדרכות ועצות מעשיות בנושאים אלה.