בשדי יער עמוד 337-338

לָכֵן לוֹקְחִים אֶת אוֹתָן תְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל כָּל אוֹתָם דְּבָרִים – כִּי יוֹדְעִים שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָכוֹל הוּא לְהִסְתַּדֵּר גַּם בְּלִי אוֹתָם דְּבָרִים – וְשׁוֹמְרִים לוֹ אוֹתָן בַּצַּד, עַד שֶׁמִּצְטַבְּרוֹת הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת, וְעִם כָּל הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה צָרִיךְ בֶּאֱמֶת, אוֹ שֶׁמְּבַטְּלִים לוֹ אֶת אוֹתָהּ גְּזֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה מֵעָלָיו. נִמְצָא שֶׁאַדְּרַבָּה, תְּפִלָּתוֹ פָּעֲלָה פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, אֶלָּא שֶׁזֶּה בְּלִי יְדִיעָתוֹ. לָכֵן הָעִקָּר לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה שֶׁהַתְּפִלָּה תָּמִיד פּוֹעֶלֶת, וְאִם לֹא רָאִיתָ תּוֹצָאוֹת תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ לָזֶה סִבָּה טוֹבָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁמְּגַלְגְּלִים מִשָּׁמַיִם הַכֹּל לְטוֹבָה.

נִתָּן לְהַסְבִּיר אֶת זֶה בְּדֶרֶךְ מָשָׁל פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁיֶּלֶד מְבַקֵּשׁ מֵאָבִיו סֻכָּרִיָּה אוֹ שׁוֹקוֹלָד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, דְּבָרִים שֶׁלְּפִי שִׂכְלוֹ הַיַּלְדוּתִי וְהַבִּלְתִּי מְפֻתָּח, נִרְאֶה לוֹ שֶׁהֵם נִצְרָכִים לוֹ בְּיוֹתֵר, וְעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ, אוּלָם הָאַבָּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה זָקוּק לְמַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל, כְּגוֹן דִּירָה וְכַד’, וּבְוַדַּאי הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא שְׁטוּת לְעֻמַּת מַה שֶּׁהוּא בֶּאֱמֶת צָרִיךְ, לָכֵן הוּא מַחְלִיט שֶׁהַיֶּלֶד יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר בְּלִי זֶה, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַיֶּלֶד מְבַקֵּשׁ שׁוֹקוֹלָד אוֹ כַד’ הוּא שָׂם לוֹ בַּצַּד כֶּסֶף כְּנֶגֶד זֶה, וְכָךְ מִצְטַבֵּר לַיֶּלֶד סְכוּם גָּדוֹל, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הָאָב אוֹמֵר לוֹ: בֶּטַח שָׁאַלְתָּ אֶת עַצְמְךָ מַדּוּעַ אֵינִי נוֹתֵן לְךָ מַה שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ? הִנֵּה, חָסַכְתִּי לְךָ הַכֹּל, וְקָנִיתִי לְךָ דִּירָה…

וּמַה שֶּׁהוּבָא בַּסֵּפֶר הַנַּ”ל, שֶׁלִּפְעָמִים תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם פּוֹעֶלֶת בָּעֶלְיוֹנִים בִּלְבַד, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ צֹרֶךְ דָּחוּף לְהוֹרָדַת שֶׁפַע לִכְלַל הָעוֹלָם, שֶׁבִּלְעֲדֵי שֶׁפַע זֶה יִהְיֶה הָעוֹלָם נִזּוֹק חָלִילָה, וּכְשֶׁרוֹאִים בַּשָּׁמַיִם שֶׁאֶחָד מִתְפַּלֵּל יָפֶה וּבְכַוָּנָה, וּתְפִלָּתוֹ הִיא עַל דָּבָר שֶׁהוּא יָכוֹל עֲדַיִן לְהִסְתַּדֵּר בִּלְעָדָיו, אֲזַי מְזַכִּים אוֹתוֹ שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ יֵרֵד הַשֶּׁפַע הַמְסֻיָּם הַזֶּה לָעוֹלָם.

וּבֶאֱמֶת גַּם הוּא נֶהֱנֶה מִזֶּה הַשֶּׁפַע, כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּצּוֹל הָעוֹלָם מִגְּזֵרוֹת אוֹ שֶׁנִּמְשְׁכָה יְשׁוּעָה כְּלָלִית לָעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ תּוֹעֶלֶת רַבָּה עוֹד יוֹתֵר מֵהַתּוֹעֶלֶת הָאִישִׁית שֶׁבִּקֵּשׁ לִפְעֹל עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ, אוּלָם הוּא לֹא רוֹאֶה שֶׁתְּפִלָּתוֹ הִיא שֶׁפָּעֲלָה אֶת הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִכְלַל הָעוֹלָם, וְלָכֵן הוּא חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא הִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ.

כָּל עַכָּבָה לְטוֹבָה

הַכְּלָל הַיּוֹצֵא מִדְּבָרֵינוּ עַד כֹּה הוּא, שֶׁכָּל עִכּוּב שֶׁיֵּשׁ בַּתְּפִלָּה הוּא אַךְ וְרַק לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם: כָּל עַכָּבָה לְטוֹבָה. כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים רָאִינוּ זֹאת אֵצֶל תַּלְמִידִים שֶׁהִרְבּוּ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל עַל אֵיזוֹ יְשׁוּעָה, כְּגוֹן: דִּירָה בִּירוּשָׁלַיִם; זִוּוּג; יְלָדִים; שֶׁיִּפָּתַח לָהֶם בְּלִמּוּד וְעוֹד וָעוֹד, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים זְמַן רַב וְלֹא נוֹשָׁעִים, נֶחְלְשָׁה דַּעְתָּם וּבָאוּ אֵלַי לְבַקֵּשׁ חִזּוּק. אָמַרְתִּי לָהֶם: תַּמְשִׁיכוּ לְהִתְפַּלֵּל וְאַל תִּתְיָאֲשׁוּ, וְאַתֶּם עוֹד תִּרְאוּ מַה יֵּצֵא מֵהַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ, אֵיזוֹ נַחַת תִּהְיֶה לָכֶם!

הֲלֹא כַּמָּה זוּגוֹת יֵשׁ שֶׁמִּתְחַתְּנִים מַהֵר, בְּלִי מְנִיעוֹת וּבְלִי רִבּוּי תְּפִלּוֹת, וּמִיַּד אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה מַתְחִילוֹת הַבְּעָיוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהֵם הִתְחַתְּנוּ מַהֵר כָּךְ הֵם מִתְגָּרְשִׁים מַהֵר… אוֹ שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים בִּגְלַל בְּעָיוֹת שֶׁל שְׁלוֹם בַּיִת, וְעַתָּה הֵם צְרִיכִים לָרוּץ לַשָּׂדוֹת וְלִצְעֹק הַרְבֵּה יוֹתֵר בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת. וְאִלּוּ אוֹתָם שֶׁהִתְעַכֵּב לָהֶם הַזִּוּוּג וְהִרְבּוּ עוֹד וָעוֹד בִּתְפִלּוֹת, אֲזַי כְּשֶׁסּוֹף סוֹף הִתְחַתְּנוּ, בָּאוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ לְעֶזְרָתָם וְכָל הַמְּנִיעוֹת נֶהֶפְכוּ לִנְעִימוֹת וְהֵם זָכוּ לִשְׁלוֹם בַּיִת וּבְרָכָה גְּדוֹלָה.

וְכֵן בְּעִנְיַן הַיְלָדִים, כַּמָּה זוּגוֹת יֵשׁ, שֶׁקִּבְּלוּ תֵּכֶף וּמִיָּד יְלָדִים בְּלִי תְּפִלּוֹת כְּלָל אוֹ עִם מְעַט תְּפִלּוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן הֵם סָבְלוּ עִם הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם וְהָיוּ צְרִיכִים יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, עַל מְנָת לְשַׁנּוֹת אֶת מַה שֶּׁכְּבָר יֵשׁ, וְאִלּוּ אוֹתָם שֶׁנִּתְעַכֵּב לָהֶם עִנְיַן הַיְלוּדָה, כְּשֶׁזָּכוּ בַּסּוֹף לִילָדִים הֵם רָאוּ מֵהֶם רַק נַחַת רוּחַ.

בָּא בְּקַלּוּת הוֹלֵךְ בְּקַלּוּת

וְכֵן הוּא בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד. יֵשׁ שֶׁלִּמּוּדָם מַצְלִיחַ לָהֶם תֵּכֶף וּמִיָּד, אוּלָם בִּרְבוֹת הַזְּמַן הֵם מְאַבְּדִים אֶת הַחֵשֶׁק לִלְמֹד אוֹ שֶׁנֶּחֱלָשִׁים בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְנִכְנֶסֶת בָּהֶם גַּאֲוָה וּמַחֲלֹקֶת, וְאִלּוּ אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁהִרְבָּה מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן שֶׁיִּפָּתַח לוֹ הַלִּמּוּד, סוֹף כָּל סוֹף כְּשֶׁנִּפְתַּח לוֹ, יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נִפְלָאִים לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד וּלְהִתְעַלּוֹת כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וְאֵין לוֹ שׁוּם גַּאֲוָה מִזֶּה, אַדְּרַבָּה מוֹדֶה הוּא בְּכָל יוֹם בְּכָל מְאֹדוֹ עַל שֶׁנִּפְתַּח לוֹ הַלִּמּוּד בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ.