מבקש עזרה

יש מי שיחשוב שהבקשה לעזרה
כמוה כמסירת האחריות. אבל ההיפך
הוא הנכון, זהו האמצעי הנבון ביותר
לשימוש בחופש שלנו, זוהי בחירה
אמיתית. בפנייה זו אדם בוחר בצד
החיים!
 
 
כשאנשים חולים הם פונים לרופא. אם חלילה מדובר במחלה רצינית, הם פונים למומחה. במקרים חמורים יותר, פונים לפרופסור ידוע ובעל שם, מומחה בתחומו.
 
כאשר אנו בוחרים שיטה ומורה שידריך אותנו בחיים, יש לעשות בדיוק את אותו הדבר: התבודדות, הדרך האישית אל הקב"ה אינה שמורה רק לאנשים "בריאים רוחנית". היא מומלצת הרבה יותר לאלה שמרגישים בסכנה. ככל שאנו מודעים יותר לפגמים ולחולשות שלנו, צריך להקדיש יותר מאמץ ולהשתמש בתרופת ההתבודדות.
 
הצדיק האמיתי, שהוא המדריך של השבים אל השם, אינו פונה למיעוט של יודעי סוד. להיפך, הלימוד שלו הכרחי לכל אלה המחפשים את דרכם בכל שלב ושלב בדרך. ככל שירגישו נדחים יותר, זקוקים הם למציל מומחה ומסור יותר ויותר.
 
כדי למצוא את המורה הזה ואף לקבל ממנו הדרכה אישית הנחוצה לכל אחד, יש רק דרך אחת: לבקש שוב ושוב לפגוש את המורה האמיתי.
 
רבי נתן מברסלב, מי שידע היטב שמפתחות ההצלה לתקופה העכשווית נמסרו לרבי נחמן, התמסר לו לחלוטין ומסר את נפשו כפשוטו על מנת להעביר לנו את המסר של רבו. ובכל זאת, רבי נתן הרבה להתחנן על נפשו ללא הרף: 'מתי אזכה להתקרב אל הרבי באמת…'
 
מכאן, ששם וכתובת הם נקודת מוצא. משם החלה העבודה שבלב שתוביל את הנפש השוקקת אל מחוז חפצה.
 
המנורה היא הראש
 
התבוננו רגע ובחנו את פניכם: הסתכלו איך הבורא, בחכמתו האינסופית, פתח שבעה שערים לנפש: שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נחיריים והפה. שבע דרכים שדרכן עוברות החדשות וההרגשות מהעולם החיצוני. ספר הזוהר הקדוש מלמד אותנו ששבע דלתות אלה הם שבעת הקנים של המנורה: "המנורה היא הראש".
 
רבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר"ן, כ"א), שכאשר אנו מטהרים את חושינו ונשמרים מלהעביר דרכם דברים המרעילים אותם, כשאנו משתמשים בשבעת שערי הנפש כדי להניע רק דברים טהורים ואצילים – המנורה שלנו תזהר והרוח האלוקית תשכון בתודעתנו.
 
במנורה שדלקה בבית המקדש נטו שש הלהבות הצידיות אל הלהבה המרכזית. אם נדמה שוב את הפנים למנורה הטהורה נבחין, כי כל ששת שערי החושים פונים אל הפתח המרכזי – הפה. נכון, אמצעי הדיבור שלנו, האיבר היחידי בפנים שאין לו בן זוג, מקביל לנר האמצעי של המנורה.
 
לכן, אם האדם משתדל להימנע מחנופה, שקר, מוציא-דיבה, ולעג (סימן לדבר חשמ"ל), הוא מטהר את הציר המרכזי של המערכת שלו ומגיע, בשל כך, לדרגה הגבוהה ביותר של הקדושה. אז המנורה של אדם זה בוערת ומאירה מאליה, ואותו אדם יכול להשיג תבונות עילאיות ללא שום הכנה.
 
רוב רובנו מרגישים רחוקים מאוד מהמופת הזה. רובנו נופלים בלשוננו מדי פעם. אבל, אין שום ייאוש! אנו צריכים למצוא את הדרך שתאפשר לנו לזהור, כמו המנורה.
 
רבי נחמן מברסלב הבטיח שכל אחד, ולא משנה מי הוא, יכול להיות מואר. הוא גינה בצורה מפורשת את הדעה המוטעית האומרת, שכדי להיות צדיק יש להיוולד במשפחה מיוחסת, לקבל חינוך מעולה או להיות בעל נשמה מיוחדת.
 
ההיפך! רבי נחמן טען שאדרבה, דווקא מהמשפחה הפשוטה ביותר יכול לצמוח הפרח היפה ביותר, כיוון שהערך האמיתי של האדם תלוי בשימוש שהוא עושה בדיבוריו.
 
האור יחזור
 
"מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה" (תהלים).
 
כשהאופק שלנו מטושטש, כשכל הדלתות סגורות וכשאנו נודדים בתוך המצר, הספק הבלבול והחושך – לא נותר לנו אלא לצעוק. לצעוק אל השם אפילו בקול חלש כדי שיעזור לנו לבקע את החושך. כך האור יחזור.
 
כאשר אנו מחפשים את בורא העולם בכל ליבנו, בקריאות אליו למרות הנפילות והקשיים, אבינו יגלה את תפארתו האמיתית.
 
אם נחפש עוד ועוד, למרות המעידה, נהפוך שלב זה בחיינו לניצחון, בבחינת "ירידה – תכלית העלייה".
 
להתחנן אל השם שיעזור לנו לעבוד אותו כמו שצריך – זה לא סותר את הבחירה החופשית.
 
יש מי שיחשוב שהבקשה לעזרה כמוה כמסירת האחריות. ההיפך הוא הנכון – זהו האמצעי הנבון ביותר לשימוש בחופש שלנו, זוהי בחירה אמיתית. מכיוון שהמתפלל פנה לעזרה, ובפנייה זו הוא בעצם בחר בצד החיים, השיקום והתיקון!