בגן החכמה 17-18

הֶעָרָה

בְּפֵרוּשׁ זֶה לְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, מָצָאנוּ לְנָכוֹן לְהָבִיא אֶת גּוּף הַמַּעֲשֶׂה “מֵחָכָם וְתָם” כְּפִי שֶׁסִּפְּרוֹ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר, עַל מְנַת שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַקּוֹרְאִים יִקְרָא קֹדֶם כֹּל אֶת הַמַּעֲשֶׂה, וְרַק אַחַר כָּךְ אֶת הַמַּעֲשֶׂה עִם הַפֵּרוּשׁ, וְזֶה מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת:

הָרִאשׁוֹנָה – מִשּׁוּם שֶׁרַבֵּינוּ אָמַר שֶׁטּוֹב לִלְמֹד אֶת סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלּוֹ בְּלֹא שׁוּם פֵּרוּשׁ, כִּי עֶצֶם הַלָּשׁוֹן שֶׁל רַבֵּינוּ זַ”ל, הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה, וּבִפְרָט בְּמַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁמַּרְגִּישִׁים בְּחוּשׁ, כֵּיצַד מֵעֶצֶם הַקְּרִיאָה בּוֹ מְקַבְּלִים הֶאָרָה מֵהָרוּחַ הַטּוֹבָה שֶׁל הַתָּם, וּמְקַבְּלִים שִׂמְחָה עֲצוּמָה מֵהַלְּשׁוֹנוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁעַל יָדָם רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ מְתָאֵר אֶת דְּרָכָיו, אֵיךְ שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהָיָה רַק מָלֵא חֶדְוָה וְשִׂמְחָה תָּמִיד וכו’.

הַשְּׁנִיָּה – מִשּׁוּם שֶׁבְּלֹא הַקְּרִיאָה שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה עַד סוֹפוֹ, אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל לְפָרֵשׁ אוֹתוֹ. כִּי כְּבָר בִּתְחִלַּת הַמַּעֲשֶׂה אָנוּ צְרִיכִים לָדַעַת מֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַתָּם, וּמֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הֶחָכָם וכו’, וְכָךְ נֵדַע אֵיךְ לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ; בִּזְכוּת מָה זָכָה הַתָּם לְהַגִּיעַ לַדַּרְגּוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁלּוֹ, וּמַה הֵן הַטָּעֻיּוֹת שֶׁל הֶחָכָם שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְאָן שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ…