בגן החכמה עמודים 67-68

וּמִכָּאן אָנוּ לוֹמְדִים אֶת יְסוֹד הַסַּבְלָנוּת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, הַיְכֹלֶת לְהַמְתִּין וְלֹא לִהְיוֹת פָּזִיז בְּמַעֲשָׂיו. גַּם אִם נִרְאֶה לְאָדָם שֶׁדְּבַר מָה הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, וְהוּא נִמְשָׁךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד, טוֹב שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַהַחְלָטָה עַל כָּךְ כְּכָל שֶׁיָּכוֹל. כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים, אִם יַמְתִּין, יִרְאֶה שֶׁטּוֹב עָשָׂה שֶׁהִמְתִּין וּבֶאֱמֶת הוּא צָרִיךְ לְהַחֲלִיט הַחְלָטָה אַחֶרֶת.

וּבְזֶה מִתְחַזֶּקֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁעָמַדְנוּ עָלֶיהָ לְעֵיל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּלְהַתְמִיד בַּמָּקוֹם שֶׁלּוֹ. כִּי עַל פִּי רֹב, אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר, הֵם יוֹצְאִים קֵרְחִים מִכָּאן וּמִכָּאן – אֶת הַמָּקוֹם שֶׁעָזְבוּ הֵם הִפְסִידוּ, כִּי קָשֶׁה מְאֹד לַחֲזֹר, וְאֶת הַדָּבָר שֶׁקָּרַץ לָהֶם הֵם לֹא מְקַבְּלִים.

אֵי עָנָו אֵי חָסִיד

עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַתְמָדָה בִּמְקוֹמוֹ, וּבִפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁל קְדֻשָּׁה, לוֹמְדִים מֵהַגְּמָרָא: אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ – אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ. וּכְשֶׁמֵּת – אוֹמְרִים לוֹ: אֵי עָנָו, אֵי חָסִיד, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ! (ברכות ו:)

מַדּוּעַ מִי שֶׁקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, מְקַבֵּל שְׁבָחִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ: עָנָו, חָסִיד? וְכִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאָדָם יַתְמִיד בִּמְקוֹם תְּפִלָּתוֹ וְלִמּוּדוֹ וכד’, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה עָנָו וְחָסִיד? הַתְּשׁוּבָה הִיא: בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! אָדָם שֶׁאֵין לוֹ עֲנָוָה וַחֲסִידוּת, לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל לְהַתְמִיד בְּאוֹתוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אוֹ בְּאוֹתָהּ יְשִׁיבָה. כִּי עֲנָוָה – פֵּרוּשָׁהּ לִסְפֹּג עֶלְבּוֹנוֹת; לְהַעֲבִיר עַל הַמִּדּוֹת; לְוַתֵּר וכד’, וַחֲסִידוּת – פֵּרוּשָׁהּ נְתִינָה; עֶזְרָה; הִשְׁתַּתְּפוּת עִם הַצִּבּוּר; הִתְנַדְּבוּת וכד’. מִי שֶׁאֵין לוֹ מִדּוֹת אֵלּוּ – גַּם הַחֶבְרָה לֹא סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ, וְגַם הוּא לֹא סוֹבֵל אֶת הַחֶבְרָה. הַחֶבְרָה לֹא סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ – כִּי אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים כָּזֶה אָדָם שֶׁרוֹטֵן וּמִתְלוֹנֵן וּמִתְוַכֵּחַ, וְאַף פַּעַם לֹא עוֹזֵר, וְלֹא נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם הַצִּבּוּר, וְלֹא מִתְנַדֵּב לְשׁוּם פְּעִילוּת וכו’ וכו’. וְהוּא לֹא סוֹבֵל אֶת הַחֶבְרָה – כִּי יֵשׁ לוֹ תְּלוּנוֹת עַל כֻּלָּם, כְּגוֹן, שֶׁפְּלוֹנִי לֹא כִּבֵּד אוֹתוֹ, וְאַלְמוֹנִי פָּגַע בּוֹ וכו’. וּמִמֵּילָא אָדָם כָּזֶה לָעוֹלָם לֹא יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם זְמַן רַב.

וְלָכֵן, אִם רוֹאִים אָדָם שֶׁהִצְלִיחַ לְהַתְמִיד בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁנִים רַבּוֹת, בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ שֶׁהוּא עָנָו וְשֶׁהוּא חָסִיד. וּמַה שֶׁשִּׁבְּחוּ חֲזַ”ל דַּוְקָא אֶת מִי שֶׁמַּתְמִיד בִּמְקוֹם תְּפִלָּה וְלִמּוּד, וְלֹא אֶת מִי שֶׁמַּתְמִיד בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה וכד’, הוּא מִשּׁוּם שֶׁדַּוְקָא בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ שֶׁל קְדֻשָּׁה, הָאָדָם נִמְצָא בְּמִבְחָן וְנִסָּיוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים צְרִיכִים מִדָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁל עֲנָוָה בִּשְׁבִיל לְהַתְמִיד בָּהֶם, אֲבָל אֵין זֶה הֶכְרֵחִי תָּמִיד, וְיֵשׁ עוֹד גּוֹרְמִים שֶׁנִּכְנָסִים בַּחֶשְׁבּוֹן, כְּגוֹן הַצֹּרֶךְ בְּפַרְנָסָה וְעוֹד דְּבָרִים, שֶׁהֵם שֶׁגּוֹרְמִים לָאָדָם לִשְׁתֹּק וּלְוַתֵּר וּלְהַתְמִיד. לָכֵן, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵעֲנָוָה וּבְתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא כֻּלּוֹ מַחֲלוֹקוֹת, בִּגְלַל הָאִינְטֵרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוּא שׁוֹתֵק.

הָלַךְ בַּשּׁוּק וְרָאָה, שֶׁנּוֹסְעִים בַּעֲגָלָה גְּדוֹלָה סוֹחֲרִים וְשָׁאַל אוֹתָם: לְהֵיכָן אַתֶּם נוֹסְעִים? לְלַאגוֹרְנָא (שֵׁם שֶׁל עִיר). הֲתִקְחוּ אוֹתִי לְשָׁם? הֵן. וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְשָׁם, וּמִשָּׁם הִפְלִיג לְאִטַלְיָא, מִשָּׁם-לִשְׂפַּאנְיָא (סְפָרַד). בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים, וְעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה עוֹד חָכָם יוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁהָיָה בִּמְדִינוֹת רַבּוֹת…

רַבֵּינוּ כּוֹתֵב שֶׁנַּעֲשָׂה חָכָם יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בִּמְדִינוֹת רַבּוֹת, וּמוּבָן שֶׁאוֹמֵר כֵּן בִּלְשׁוֹן סַגִּי נְהוֹר. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין מְצִיאוּת כָּזוֹ, שֶׁאָדָם יַחְכִּים עַל יְדֵי שֶׁיְּשׁוֹטֵט לְלֹא תַּכְלִית. אָדָם שֶׁמִּתְבַּטֵּל; לֹא לוֹמֵד; לֹא מַשְׁקִיעַ; לֹא מִתְיַגֵּעַ; רַק מְשׁוֹטֵט וּמַשְׂבִּיעַ עֵינָיו וכו’ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת חָכָם עַל יְדֵי זֶה. הוּא רַק יָכוֹל “לְהַרְגִּישׁ” שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל, וְשֶׁהוּא “כְּבָר מַכִּיר”, וּ”כְבַר יוֹדֵעַ”, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: “רָאָה הַכֹּל”, אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין זוֹ חָכְמָה אֲמִתִּית כְּלָל, מֵאַחַר וְהִיא לֹא מְבִיאָה אוֹתוֹ לְשׁוּם מָקוֹם. כִּי חָכְמָה אֲמִתִּית שֶׁמְּקַדֶּמֶת אֶת הָאָדָם בַּחַיִּים, אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג רַק עַל יְדֵי הַשְׁקָעָה וִיגִיעָה.